תוכן

יא) ועתה נבאר סדר העליה מתחתון לעליון. וכבר ידעת שכל בחי׳ מרת״ס שבפרצוף נתקנו בב׳ מדרגות: ג״ר וו״ק, שהם נבחנים לעליון ותחתון בסיבת הרקיע המבדיל ביניהם. ובזה תבין שלא כל עה״ס דנה״י עולים לחג״ת למ״ן, כי כבר יש עליון ותחתון בע״ס דנה״י עצמם, ונודע שאין התחתון יכול לעלות לעלי עליון אלא רק לעליון שלו בלבד, דהיינו בדיוק לשורשו, שהרי כל תחתון הוא התפשטות עה״ס של המלכות דעליון, וע״כ יכול התחתון לעלות שם, משא״כ בעלי עליון שאין שורש התחתון נמצא שם וע"כ אינו יכול לעלות. גם כבר נתבאר שאין שום דבר יכול להגביה את עצמו למעלה ממקורו שמשם יצא, ולפיכך נמצא אשר בינה וזו״ן דפרצוף נה״י עלו למ״ן לכתר וחכמה שבנה״י, וכו״ח שבנה״י עלו למ״ן לבינה וזו״ן דפרצוף חג״ת, ובינה וזו״ן דפרצוף חג״ת עלו לכו״ח דחג״ת הזה, וכו״ח דחג״ת עלו למ״ן לבינה וזו"ן דפרצוף חב״ד, ובינה וזו"ן דפרצוף חב״ד עלו למ״ן לכתר וחכמה דחב״ד. וכל זה נעשה בפרצוף ס״ג בג׳ המדרגות רת״ס שלו שנעשו בזה לשש מכח שלש הפרסאות הנ״ל.
ועד״ז נעשה ענין מ״ן מפרצוף ס״ג הכולל לפרצוף ע״ב הכולל, וכן מסוף המדרגות עד רום המדרגות. באופן שכל תחתון עולה למקור יציאתו למ״ן ולא למעלה משם כמלא נימא, והיינו בדיוק למקום הפרסא שממעל לראשו. כלומר, לבחי׳ פה דראש שמשמה מתפשט בע״ס שלו ממעלה למטה. וכבר הארכנו בו בענפים הקודמים די באר.
ותבין עם האמור, אשר תחתון דכל מדרגה הנמצא מפרסא ולמטה נבחן לנהי״מ דעליון. והוא מטעם האמור לעיל אשר אחר שהעליון מתפשט בע״ס דראש מוכרח להתפשט ג״כ בב׳ זווגים: פנימי וחיצוני. כלומר לזווג בנקבי עינים דפרטיות ע״ס דראש ההוא ולזווג חיצוני בפה דפרטיות ע״ס דראש ההוא, ואשר התחתון אינו יוצא מנקבי עינים דעליון ממש אלא רק מפה דעליון, ונמצא בזה שיש בחי׳ ראש ותוך בראש דעליון עצמו. ונמצא הפה שירד וקיבל לבחי׳ טבור דעליון, כלומר בחי׳ מלכות דמלכות שה״ס הכלי של הסתכלות ב׳ שמשם ולמטה נמשכים ע״ס דנה״י ואור הנקבה לבד כמו שהארכנו בזה לעיל עש״ה. ולפיכך נמצא זה התחתון הנמצא תחת הפרסא הנבחנת לבחי׳ פה דראש העליון שירד לבחי׳ טבור דעליון, ויוצא התחתון בבחי׳ אור נקבה לבד, דהיינו הסוף ובחי׳ הסיום לבד, ולפיכך נק׳ נהי״מ של המדרגה שהוא השם של ע״ס דסוף.
באופן אשר מעטרה ולמעלה דפרצוף נה״י נבחן לראש ותוך, דהיינו מנקבי עינים ולמעלה בחינת ראש, ואזן חוטם פה שלו בבחינת תוך. וכל רו״ת אלו נמצאים מעטרת יסוד ולמעלה, ומעטרת יסוד ולמטה הוא בחי׳ הסוף שנק׳ נה״י דפרצוף הנה״י. ועד״ז בפרצוף חג״ת, שמפרסא ולמעלה יוצאים רו״ת בבחי׳ עינים ואח״פ, ומהפרסא ולמטה יוצאות ע״ס דסוף שנק׳ נהי״מ. ועד״ז בפרצוף חב״ד, אשר מעקימו דאודנין ולמעלה יוצאים ראש ותוך, דהיינו מעינים ולמעלה ואח״פ עד הפה. ומעקימו דאודנין ולמטה יוצאות ע״ס דסוף, דהיינו נהי״מ דפרצוף חב״ד.
אמנם צריך שתדקדק אשר הבחן זה הוא כלפי כללות המדרגה, דאז נבחן העליון שממעל לפרסא בבחי׳ רו״ת והתחתון שמפרסא ולמטה לסוף, אמנם כלפי התחתון עצמו יש לו ע״ס שלימות, כמ״ש לעיל אשר כל מה שיש בראש יש ג״כ בתוך וכל מה שיש בתוך יש ג״כ בסוף. וזכור את זה ולא תתבלבל בזה, שכן צריכים להבחין תמיד בכל פרצוף, דהיינו ע״פ מצבו בכללות המדרגה שאז נבחן לפי העליון, ועל פי מצבו עצמו שאז נבחן בע״ס שלימות, כלומר באותה הקומה אשר המלכות של ראש הלבישה את ע״ס של ראש באו״ח דידה. גם הבחן מיוחד ע״פ הכלים והבחן מיוחד ע״פ האורות כמ״ש לעיל.
ובאמור תבין סוד י״ג החלקים שמאריך בהם הרב בענף שלפנינו בסוד ואו שבגי׳ י״ג, כי ה״ס עליית מ"ן מתחתון לעליון שביארנו עד כה, כי עליון של כל מדרגה ה״ס ראש כמבואר היטב, וכל ראש נבחן לע״ס שלימות. אמנם התחתון היוצא מסוד הפרסא הרי שנבחן רק לנה״י, מטעם שפה של ראש קיבל לבחי׳ טבור כאמור לעיל. ולפיכך בעליית התחתון למ״ן בהיכל העליון, הרי שנמצאים בו בעת ההיא י״ג ספירות ביחד דהיינו: ע״ס דידיה וג׳ ספי׳ נה״י דפרצוף התחתון שעלה ונכלל בו בסוד המ״ן.
וענין י״ג ספירות אלו תחילת שרשם נעשה בנה״י דס״ג שירדו למטה מטבור דא״ק, ועלו מטבור ולמעלה למ"ן בסוד הפרסא כמבואר לעיל, דאז נכלל פרצוף החג״ת שלמעלה בי״ג ספירות, כי נתוספו לו שלש ספירות של פרצוף נה״י אשר מלמטה מטבור שעלו אצלו. ונודע שפרצוף חג״ת זה ה״ס ואו דהויה דס״ג הכולל כמו שנתבאר לעיל, ולפיכך נרמז ענין זה בגימטריא של ואו דס״ג, להורות שכאן הוא השורש לכל בחי׳ י״ג הספירות שבכל הפרצופין והבן היטב.
ובזה תבין מ״ש בע״ח שער מ' פרק ה׳ אשר רק הפנימית של התחתון עולה למ״ן ולא החיצונית של התחתון עש״ה. ותבין זה עם המתבאר, אשר לא כל עה״ס דנה״י עולים למ״ן למעלה מטבור, אלא רק בחי׳ הג״ר שבע״ס דנה״י שנק׳ כתר ואו״א. ולפיכך צריך מתחילה להבחין סוד הפרסא שבאמצע עה״ס דפרצוף הנה״י. ואז תדע אשר רק ג״ר שמעטרת יסוד ולמעלה המה הם העולים למ"ן לבינה וזו"ן דחג״ת, אבל לא החיצוניות דתחתון, דהיינו ממה שמעטרת יסוד ולמטה, ועד״ז בכלהו מדרגות. וזהו דכייל לן הרב, שלא כל התחתון עולה רק הפנימית שבתחתון דהיינו הראש שלו לבד, ובחי׳ הגוף שלו נשאר למטה ואינו יכול לעלות אלא שיש לו עליה לראשו עצמו כמ״ש לעיל.
ובזה תבין מ״ש הרב בענף ט״ו, אשר תיכף בעליית מ״ן נתקן האצילות, אמנם כדי שתוכל גם הבריאה לקבל האור הופרס תיקון הפרסא עש״ה. וצריך שתדע, אשר בחי׳ הראש שממעל לכל פרסא נק׳ בשם אצילות דמדרגה ההיא. והוא מטעם ששם היכל החכמה שמתחתיה הופרסה כל פרסא, והחכמה נק׳ תמיד בשם אצילות. ובחי׳ הגוף שמתחת כל פרסא, נק׳ בשם בריאה דאותה המדרגה, והטעם הוא כמ״ש לעיל אשר בינה וזו״ן יצאו מחוץ לראש דהמדרגה ההיא בסוד אבא הוציא את אימא לחוץ, וע״כ מוגדרים בינה וזו"ן אלו בשם בריאה שהוא מלשון חיצוניות, מלשון פוק תני לברא. ואלו השמות מוגדרים ביחוד על סוד הפרסא המבדיל בין מים העליונים זכרים וכו׳. ותדע, דהעליונים מוגדרים בשם אצילות, ומים תחתונים מוגדרים בשם בריאה. וז״ס מה שתרגם אונקלוס על ​בראשית ברא, בחוכמתא ברא. כלומר, דכל בריאה היא נמשכת מפה החכמה והבן זה.
וזה אמרו שתיכף עם עליית המ״ן נתקן האצילות. כלומר, הראשים דכלהו מדרגות, שהרי ניתוסף בהם ג׳ האורות של התחתונים בסוד י״ג. אמנם בחי׳ הבריאה דכלהו מדרגות נעשו ריקנים מאור, משום העליה דבינה וזו״ן דכל מדרגה לבחי׳ כתר וחכמה בסוד הראש, ונשאר הבריאה כלומר בינה וזו״ן בלי אור ועל זה הוצרך תיקון הפרסא. אמנם תבין הדברים אלו ע״ד שנתבאר לעיל, דכל מדרגה נבחנת לבחי׳ ראש כלפי התחתון שלו הנמצא מתחת הפרסא דאותה המדרגה, ויחד עם זה נחשב לבחי׳ גוף כלפי עליון דידיה. כמ״ש לעיל אשר ג״ר דנה״י נחשבים לבחי׳ ראש דפרצוף נה״י, ויחד עם זה נחשב לבחי׳ גוף דבינה וזו"ן דפרצוף חג״ת כי נמצא מתחת הפרסא שלהם וזכור זה היטב.
וע״פ זה נמצא שכל פרצוף פרטי נבחן לאצילות כלפי תחתון שלו, ובבחי׳ זו יש תוספת אור בסוד י״ג ספירות, אמנם בערך העליון שלו נבחן שהוא בריאה ובבחי׳ זו נסתלק האור. וטוב לזכור זה ע״פ גדר הנ״ל, אשר כלפי העליון הריהו נק׳ נה״י ובחי׳ סוף, וכלפי עצמו נבחן בע״ס ע״ש. ולפיכך תבין שבחי׳ נה״י שבו דהיינו במה שמצטרף לרת״ס דעליון זהו שנעלם ונסתלק, כי בבחי׳ זו הריהו נחשב לבריאה. אמנם בבחי׳ שנבחן לע״ס דהיינו ע״פ עצמו, הרי שניתוסף בו בחי׳ אור ההוא כי נכלל בי״ג ספירות מתוך שעלו אליו ג״ר דתחתון שלו, כנ״ל.
ובזה תבין סוד חיצוניות ופנימיות הנעשה בכל מדרגה, כי אין לך מדרגה שלא תהי׳ בסוד י״ג ספירות דהיינו בהוספת ג"ר דתחתון שעלו אליה, וג"ר אלו שעלו בסוד מ"ן המה נעשו שם לחיצוניות, ובחי׳ העצמות דבינה וזו"ן שנשארו שם אחר הסתלקות האור מהם שה״ס הנה״י שנתרוקנו שנקראו כלפי העליון בריאה, המה סוד הפנימיות המלובשת בתוך הג״ר דתחתון שעלו אליו. וה״ס השיתוף דמדה״ר בדין, אשר הפנימית וחיצונית תמים יחדיו בסוד נה״י דעליון, דהיינו בינה וזו"ן שמתחת הפרסא שנתחברו בכתר ואו״א דפרצוף נה״י שה״ס מעטרת יסוד ולמעלה דפרצוף נה״י, והם מלבישים הבינה וזו"ן שמתחת הפרסא דפרצוף חג״ת, באופן שנמצאים זה תוך זה ממש דהיינו נה״י דפרצוף חג״ת שה״ס בינה וזו״ן דשם בתוך ג״ר דפרצוף נה״י, דהיינו מעטרת יסוד ולמעלה, אשר בזה נכללים שניהם בסוד מים תחתונים נקבות העולים עד הפרסא ממש. ועליה זו היא מסיבת תיקון הפרסא באלכסונא כמ״ש לעיל, שה״ס זווג חיצוני דעליון עש״ה. ואז יורדים המ״ד דהיינו מים עליונים זכרים על נה״י אלו, וממילא מתפשטים מהארת הזווג הזה ב׳ פרצופין, דהיינו לנה״י דפרצוף חג״ת ולנה״י דכתר וחכמה דפרצוף נה״י, שהשתתפו שם בסוד חיצוניות לעליון כנ״ל. והנה חיצוניות זו אחר שנתפשטה לפרצוף שלם בבחי׳ נה״י שלמטה מטבור הנכלל בפרסא כבר אין לו מקום שם, ובהכרח שיורד לפנימיות התחתון דהיינו עד עטרת היסוד דפרצוף נה״י בסוד ראש, כנ״ל והבן היטב.
ואלה הם דברי הרב והבן ותראה איך כל החיצוניות העליון נעשה פנים אל הפנימיות תחתון הימנו ע״ש. והיינו כדאמרן, שג״ר דפרצוף נה״י שכבר עלו למטה מפרסא דחג״ת ונעשו שם לחיצוניות דבינה וזו"ן שנק׳ ראש ועליון לפרצוף נה״י כנ״ל, הנה אח״כ כשירדו המיין דוכרין בסוד הזווג שעל הפרסא דאלכסונא כמפורש לעיל, הרי שירדו שוב מבחי׳ עליון ונעשו פנים אל הפנימית דתחתון, דהיינו מעטרת יסוד ולמעלה, שה״ס האצילות שכבר מתוקן מכח העליה לבד בבחי׳ פנים וראש לגוף שלהם עצמם בסוד י״ג ספירות כנ״ל, ועתה אחר הזווג שעל הפרסא ירדו שם אותם הג״ר שעלו מקודם ונעשה פנים בתוך הראש הזה, ובחי׳ אצילות שבהם שמקודם הזווג נעשו חיצוניות המלביש אותם.
וזה אמרו ואז החיצוניות הראשון שהיה מתחילה על פנימיות התחתון. כלומר דראש הזה דפרצוף נה״י כבר כלול בו ג״ר דתחתון דידיה שמעטרת יסוד למטה, אשר ג״ר דתחתון היו לחיצוניות שלו ע״ד שביארנו גבי למטה מפרסא דחג״ת ע״ש, ועתה אחר ביאת מוחין דג״ר מלאים אור מזווג הפרסא, ונעשה בכלים ההם לבחי׳ פנים, ובחי׳ י״ס דשם נעשה לחיצוניות, וא״כ אין עוד מקום לג״ר דתחתון לעמוד שם וע״כ יורד ומתלבש למטה ונעשה פנים לפנימיות התחתון הימנו ע״ד שנתבאר גבי חג״ת. וכן הוא בכל המדרגות אשר אותם ג׳ דתחתון הנוספים על י״ס העליון בסוד י״ג המה מתחברים במ״ן דזווג הפרסא, ואח״ז מוכרחים שוב להתפשט מהעליון ולהתלבש בפנימית ע״ס דראש התחתון מהם ונעשים שם לפנימית, ועה״ס דראש התחתון לחיצוניות והג' שנוספו יורדים לע״ס של תחתון שלהם, ועד״ז עד סוף כל המדרגות.
וזה אמרו באופן שאי אפשר להיות שם רק ב׳ בחי׳ לבד שהם פנימית א׳ וחיצוניות א׳. דהיינו כדאמרן, שהן בסוד העליה למ״ן והן בסוד הירידה בהתלבשות המוחין לא נמצא זולת ב׳ בחי', כי בסוד העליה כשנסתלק הפנימית מהפנים דתחתון, דהיינו בחי׳ נה״י שבהם ביחס העליון כמבואר לעיל שאז נמצא הפנים דתחתון בבחי׳ חיצוניות דהיינו רק בבחי׳ ע״ס שלהם עצמם, הרי אז עולים לשם ג״ר של היותר תחתון מהם ומלבישים עליהם ונעשים להם לחיצוניות בסוד י״ג, ועד״ז בכל המדרגות, הרי שיש בהם ב׳ בחי'. ועד״ז אחר הזווג, שבאים לכל תחתון המוחין מהעליון בסוד פנימיות, שאם היו נשארים שם הפו״ח הקדום בסוד י״ג, היו נמצאים ג׳ בחי׳ מלובשים זה בזה, דהיינו המוחין דעליון שנתלבשו בו ועה״ס הקודמות שנשארו אחר ההסתלקות אשר המוחין מתלבשים בפנימיותם, ועוד בחי׳ ג״ר דהיותר תחתון שנתחברו בו בזמן העליה. אמנם אינו כן, אלא אותו הג״ר עצמו יורדים שוב לפנים דתחתון הימנו, וא״כ לא נשאר בו אלא ב׳ בחי׳ פו״ח, שהם המוחין ועה״ס.
ובזה תבין מ״ש (באות כ"ב) וז״ל: גם תבין איך גם בפרצוף א׳ לבד יורדין מוחין מספירה זו לספירה זו, אלא שאין זה רק מכתר לחכמה ומחכמה לבינה ומבינה לת״ת ומת״ת למלכות עכ״ל והיינו כנ״ל, אשר ענין עליית המ״ן ותיקון הפרסא, נעשה בכל בחי׳ רת״ס דכל מדרגה, אלא שאומר שמבינה ואילך אין יותר מב׳ מדרגות דהיינו ת״ת ומלכות, אשר חג״ת נה״י כלולים בת״ת דהיינו שנק׳ ז״א, והמלכות ה״ס נוקבא דז״א, כמ״ש בענין ה׳ הפרצופין.
וזה שמסיים הרב בענף זה בביאור ענין עולם הבריאה וז״ל: ששה היכלות דבריאה הם ששה דרגין וכו׳ פירוש, עולם הבריאה נק׳ כסא הכבוד ושש מעלות לכסא ויש כסא עצמו וגם בחי׳ אדם הרוכב על הכסא. ותדע, שרק בחי׳ הראש דבריאה נק׳ כסא, משא״כ ו״ק דבריאה שהם בחי׳ הגוף דשם המה נקראים שש מעלות לכסא ולא כסא עצמו, וזה אמרו ו׳ היכלות דבריאה הם ו׳ דרגין כלומר שש מעלות בסוד המדרגות שדרך שם עולים אל הכסא. ואומר, אשר היכל השביעי העליון כולל ד׳ מוחין כחב״ד והם ד׳ רגלים, ובאלו ד׳ עליונות יש ד׳ מוחין בבחי׳ אורות ונשמת הבריאה והם נאצלות מי״ס דמלכות דאצילות. פירוש, היכל השביעי הוא כללות הראש דעולם הבריאה, וכבר ביארנו שיש להבחין בו ב׳ בחי׳: פנימיות וחיצוניות, אשר אחר הזווג דמ״ן ומ״ד בסוד הפרסא בעליון שלהם יורדים חיצוניות דעליון לפנים דתחתון ונעשו פנימיות בתוכם, שאז נחשבים האורות שירדו מהעליון בבחי׳ נהי״מ ובחי׳ הראש דבריאה עצמו, רצוני לומר מה שהיה בו מטרם ירידת האורות דחיצוניות דעליון המה מכונים ע״ס, כי המה היו מקודם בסוד י״ג ועתה שירדו להם חיצוניות דעליון לפנימיות שאז חוזרים ויורדים ג׳ הספירות דתחתון מהם אל היותר תחתון הימנם וע״כ חוזרים ונשארים רק בבחי׳ ע״ס ולא י״ג, אלא שעה״ס נעשו לחיצוניות ומלבושים על ד׳ אורות נהי״מ שירדו להם מהעליון בסוד מוחין. וזה שמבחין ביניהם ואומר, אשר בחי׳ הי״ס שבו מקודם ביאת המוחין הם נבחנים בבחי׳ ד׳ רגלים שבכסא, דהיינו חיצוניות לכסא ומדייק לומר אשר אלו ד׳ האורות כוללים י״ס. פירוש, החיצוניות דעליון שנעשה בהם למוחין ונתלבשו בפנימיות הי״ס הם הכסא עצמו, והוא שנקראת מלכות דעליון המתלבשת בתחתון ונעשה בתחתון דהיינו בחי׳ ראש, דכל ראש נק' כתר כנודע.
וכבר ידעת שיש ב׳ זווגים בראש: זווג פנימי בגלגלתא ועינים וזווג חיצוני באח״פ, שה״ס ב׳ בחי׳ שבכתר: עתיק וא״א, כמ״ש בע״ח בתחילת שער אבי״ע שה״ס ניצוץ בורא וניצוץ נברא. פירוש, אצילות וראש נקרא בשם בורא וגוף שהוא התפשטות מלכות של ראש ממעלה למטה נק׳ בשם בריאה כמפורש לעיל, וסוד ב׳ הניצוצים הוא להורות שעיקר ההבחן שם הוא רק בבחי׳ האו״ח, שהאו״ח מוגדר בשם ניצוצין כנודע. וע״כ אומר שסוד עתיק שבכתר הוא עיקר הראש של הבריאה להיות או״ח שבו הוא ממטה למעלה בסוד ניצוץ בורא, כמ״ש לעיל דכל ממטה למעלה נק׳ ראש או כתר ובחי׳ ניצוץ בורא. אמנם אח״פ שבראש הבריאה נבחן לניצוץ נברא, כלומר שהמלכות היא שורשו ועה״ס מגיעות אליו ממעלה למטה, שה״ס גוף ולא ראש כנ״ל.