תוכן

ה) ובזה תבין מ״ש בע״ח שער י״ז פ״ב אשר כל פרצוף בתחילת אצילותו הוא בבחי׳ ג׳ גו ג׳, דהיינו שיש לו רק ששה כלים חג״ת נה״י וגם חג״ת מלובשים בתוך ג״ס נה״י. ותבין זה עם המתבאר, אשר כל מדרגה תחתונה היא בחי׳ התפשטות מלכות של ראש דעליון שנק׳ פה של ראש, אשר מהתפשטות הא׳ דפה של ראש נאצל גופו עצמו של העליון ומהתפשטות הב׳ נעשה המדרגה התחתונה כמ״ש היטב בענפים הקודמים. ונמצא שהתחתון מלביש רק חג״ת נה״י דעליון, כלומר לבחינת גוף העליון הנבחן תמיד לב׳ חלקים: מטבור ולמעלה נק׳ חג״ת ומטבור ולמטה נק׳ נה״י.
והנה בפרצופי א״ק שמטרם עליית מ"ן נתבאר לעיל בפמ״ס ענף ט״ו אות י״ג אשר הסת״ב דעליון דהיינו הטבור דגופא דעליון נעשה לבחי׳ הסת״א בתחתון, דהיינו בחי׳ פה של ראש בסוד חידוש כלים שבתחתון עש״ה. אשר ע״כ מוכרח הפה דתחתון ג״כ להתפשט לסוד הסת״ב לגמר כלים דהיינו בסוד הטבור. ונמצא שנחלק הגוף דתחתון לחג״ת ונה״י, באופן שיצאו ג״כ בכל תחתון ג׳ הבחי׳ רת״ס כמו בעליון. ואע״פ שאינו מלביש אלא לחג״ת נה״י דעליון דהיינו תוך וסוף, מ״מ מכח חידוש הכלים ומכה התלבשות חג״ת דעליון שה״ס אור הזכר, יש בו כח להוציא רת״ס כאמור.
אמנם בפרצופין שלאחר עליית מ"ן אשר אח״פ דכל ראש קבלו לאור דחג״ת, כי המלכות הכללית עלתה לנקבי עינים והפה קיבל לבחי׳ מלכות דמלכות שה״ס הסת״ב, נמצא שאין בתחתון זולת התפשטות אור הנקבה לבד שנק׳ נה״י דעליון. ואע״פ שיש בו ג״כ כח השורש הראשון שהיה מטרם עלית המ״ן דהיינו חג״ת דעליון שה״ס עלמא דדוכרא, אמנם נתבאר שהם בחי׳ אחורים כלומר שאין בהם אור, כי האורות אינם נמשכים זולת משורש הב׳ כאמור.
ולפי״ז נמצא אשר באמת יש לנאצל ששה כלים חג״ת נה״י בסוד תוך וסוף דעליון כמו בפרצופי א״ק שמטרם עליית מ"ן. אמנם המרחק רב מאוד, כי ששה הכלים של התחתון בפרצופי א״ק היו מתפשטים תיכף לרת״ס מצד עצמם, להיות חג״ת דעליון שה״ס אור הזכר מתלבש בתוכם, שבכח זה נתחדש הסת״ב דעליון להיות בחי׳ הסת״א גבי התחתון כנ״ל, משא״כ עתה בפרצופין שאחר עליית המ״ן שהפה דעליון קיבל לבחי׳ טבור ואין בתחתון מהאור של העליון רק בחי׳ נה״י ואור נקבה שאין בו זווג א״כ אין התחתון יכול להתפשט כלום, ונמצא רק בבחי׳ ששה כלים בלי ראש כי אין בו שום זווג. ואפי׳ ששה כלים אלו שיש לו מהעליון נמצאים מלובשים זה בזה, כי חג״ת המה מלובשים בתוך נה״י בבחי׳ אחורים כמפורש לעיל. והנה נתבאר שמתיקון המ״ן ואילך יוצאת כל מדרגה תחתונה רק בששה כלים חג״ת נה״י לבד בלי כח הזווג להוצאת ראש. ולא עוד אלא שמכופלים ומלובשים זה בזה, כי נה״י דפנים מלבישים על חג״ת דאחורים כאמור. וזה אמרו ג׳ גו ג'.
ובזה תבין מ״ש הרב בענף ט"ז אות כ׳, שאי אפשר להיות בפרצוף אלא חיצוניות א׳ ופנימיות א׳. וז״ל: החיצוניות דעליון נעשה פנים אל פנימיות תחתון הימנו וחוזר פנימיות התחתון ההוא בסוד חיצוניות. ואז החיצוניות הראשון שהיה בתחילה על הפנימיות התחתון אי אפשר לעמוד שם ויורד להעשות פנימית תוך פנימית יותר תחתון הימנו. וכעד״ז עד סוף כל המדרגות כולם, באופן שאי אפשר להיות שם רק ב׳ בחינות לבד, שהם פנימית א׳ וחיצוניות א׳ עכ״ל. פירוש, כמו שנתבאר בענפים הקודמים אשר כל גוף דמדרגה עליונה מלובש ברת״ס דתחתון הימנו וכן תוך סוף דתחתון דהיינו כל גופו מלובש במדרגה היותר תחתונה הימנו עד סוף כל המדרגות. והוא להיות כל תחתון יוצא מהתפשטות פה של ראש דעליון, אשר לפי״ז אתה מוצא בכל מדרגה אשר יש בתוכה פנימית של המדרגה העליונה ממנה, דהיינו תוך סוף דעליון הנק׳ חג״ת נה״י אשר כל פרצוף התחתון מלביש עליו. ונבחן גופא דעליון לפנימיות והתחתון לחיצוניות. וזה אמרו פנימיות אחת וחיצוניות אחת שזה בהכרח שימצא בכל מדרגה ומדרגה כאמור. כי כל תחתון נבחן לחיצוני וכל עליון נבחן לפנימי, באשר שהתחתון מלביש על העליון והבן.
גם נתבאר שהראש עצמו נבחן ג״כ בחי': דהיינו לראש ותוך, כי מעינים ולמעלה ה״ס הראש ואח״פ ה״׳ס התוך. ולפי״ז נמצאים אח״פ למדרגה התחתונה של הראש שנק׳ חיצוניות, ומעינים ולמעלה נבחן לעליון ממנו ולפנימית. וזה אמרו אשר חיצוניות דעליון היא המתלבשת בתחתון כלומר מלכות דאח״פ שהיא בחי' החיצוניות של ראש, ולא מלכות דנקבי עינים שהיא הפנימיות של ראש. אמנם ענין התלבשות הזו דחיצוניות דעליון נעשה בזמן הגדלות, כלומר ע״י תיקונים חדשים כמ׳ש במקומו בע״ה שה״ס זווג החיצוני.
והנה בסוד זווג החיצוני הנ״ל הנעשה בפה של ראש דעליון, נחשבות ב׳ הבחי׳ של ראש לבחי׳ אחת כמו בשורש הא׳ שבזה נכלל הפה בפו״ח והיא מתפשטת לע״ס מינה ובה עד למלכות דמלכות בסוד חג״ת דעליון, שז״ס התלבשות חיצוניות דעליון בתחתון, שבהיותה מתפשטת בתחתון בסוד חג״ת שבה דהיינו באור הזכר אז נעשה זה הסת״ב דעליון בחי׳ הסת״א בתחתון, ואז התחתון בכח חידוש הכלים שבו מתפשט בעצמו להסת״ב, ונמצא שהתחתון מתפשט לרת״ס בשלימות, שבזה קונה התחתון בחי׳ ראש שה״ס הגדלות.
אמנם עכ״ז אינו נבחן להתפשטות הפנימית דעליון דהיינו לבחי׳ ע״ב דעליון שמנקבי עינים ולמעלה, אלא רק להתפשטות החיצוניות דעליון, כלומר למלכות דאח״פ שה״ס ס״ג כנ״ל. ולפיכך נחשבים עדיין להתפשטות חג״ת דעליון, שהרי אח״פ חג״ת דעליון הוא, אלא שיש בהם אחורים דחב״ד. ובכח אור הזווג ניעורים אחורים אלו דחב״ד להיות פנים בתחתון שבזה נמשך לו אור הזכר, ומתפשט לרת״ס והבן.
ולפיכך חיצוניות דעליון נעשה בו לפנימיות וחב״ד כאמור, והפנימית שהיתה קודם לכן בתחתון דהיינו חג״ת שהיו מלובשים בבחי׳ נה״י, נעשו חיצוניות ומדרגה שניה לתחתון דהיינו לבחי׳ חג״ת דפנים שהמה מלבישים לגופא דחב״ד, כי מלכות דעליון נעשה בו לבחי׳ הסת״א, ומוציאה ע״ס דראש בבחי׳ חב״ד, ומלכות של ראש מתפשטת בעצמה לתוך סוף, ובזה החג״ת דתחתון קונים לבחינת אור הזכר. ובחינת נה״י דתחתון שהיו מלבישים מקודם לחג״ת שלו נמצאים עתה שמתפשטים ויורדים מעל החג״ת, כי הם בחי׳ אור הנקבה שמקומם מטבור ולמטה דהיינו מתחת החג״ת והמה נעשים פנימית למדרגה היותר תחתונה. כלומר, לבחי׳ נה״י דאחורים הנמצאים מתחת החג״ת בלי אור כלל, משום שאור דנה״י היו מלבישים על חג״ת בסוד ג׳ גו ג׳. אמנם עתה בגדלות שכבר קנה ע״ס דראש, נמצאים אור דנה״י הנ״ל שירדו בנה״י הריקנים ונעשו שם לפנימיות, וחזרו נה״י דאחורים להיות בחי׳ נה״י דפנים.
וזה אמרו והבן ותראה איך כל החיצוניות העליון נעשה פנים אל הפנימית תחתון הימנו דהיינו כדאמרן, אשר התפשטות אח"פ שהוא החיצוניות של הראש, נעשה פנימית בחג״ת דתחתון המלובשים בפנימיות נה״י ג׳ גו ג', כנ״ל. וזה אמרו: ואז החיצוניות הראשון שהיה בתחילה על הפנימיות התחתון א״א לעמוד שם דהיינו כמו שנתבאר, דמאחר שחג״ת השיגו לבחי׳ אור הזכר א״כ אין שם מקום לנה״י שילבישו שם, להיותם בחי׳ אור הנקבה. וזה אמרו: ויורד להעשות פנימיות תוך פנימיות יותר תחתון דהיינו לנה״י דאחורים שמקומם מתחת החג״ת וכמו שיתבאר עוד.