תוכן

ב) ונמצינו למדים, שכל ענין תיקון הכלים שיהיו מוכשרים שיתלבש בהם העצמות, לא נעשו בג׳ פרצופין הראשונים הנק': גלגלתא ע״ב וראש הס״ג, כי מקורם מתחיל מגופא דס״ג. באופן כשתבחין הראש והגוף ע״פ הויה דס"ג, נמצא שי"ה דס"ג עדיין לא נחשבים לבחי׳ כלים מתוקנים אלא לשורשים, ורק ו"ה דס״ג דהיינו הגוף, שם יוצאים כלים גמורים.
ובזה תבין שכל הארה ופרצוף אי אפשר שתתגלה זולת ע״י השתלשלות ה׳ המדרגות גלגלתא ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. ומובן עם האמור כי בג׳ פרצופין הראשונים שהם י״ה דהויה הכוללת של המדרגה דהיינו גלגלתא ע"ב ס״׳ג עדיין אין הכלים נגמרים, כי ראש הא׳ הוא שורש נעלם כמ״ש בענפים הקודמים. וראש הב׳ שהוא ע״ב עדיין אינו אפי׳ בחי׳ שורש לתיקון המ״ן, אלא הוא שורש ליציאת פרצוף ס"ג. וראש הג׳ שהוא ראש דס״ג הוא נחשב לשורש לתיקון המ״ן, משום שו״ה דהויה דס״ג זה המה שקבלו לבחי׳ המ"ן ונתגלה בהם הכלים המתוקנים כאמור. ובו״ה דהויה דס"ג יש ב׳ בחי׳ התפשטות כמ״ש לעיל בענף ט"ו שהתפ״א נבחן לו״ה דס״ג הנזכר והתפ״ב הוא פרצוף מ״ה וב״ן היוצאים למטה מטבור דא״ק וכן למטה מטבור דכל מדרגה פרטית. ונודע שהתפ״ב מלביש ומכסה על התפ״א שזה יורה שהפנימי נעלם ואינו משפיע לתחתונים, וכל השפע מתגלה רק ע״י פרצוף החיצון דהיינו התפ״ב המלביש עליו שנק׳ מ״ה וב"ן. והנך מוצא שב׳ מדרגות התחתונות שנק׳ מ״ה וב"ן שמקומם למטה מטבור של המדרגה ההיא, רק בהם מתגלים ויוצאים הכלים המתוקנים במ"ן ותיקון קוים באופן שיהיו מוכשרים להתלבשות העצמות בתוכם, ולא בג׳ הפרצופים שמלפניהם.
וזה מה שרוצה הרב להוכיח לנו בענף י״ד בכל המשך הדרוש, שאחר שמפרש היטב מקום יציאת אור דנקודים דהיינו מנקבי עינים, הולך ומפרט כל פרצוף לד׳ אותיות הויה וטנת״א שה״ס ה׳ הפרצופין געסמ״ב, עד שבא להויה הפרטית דטעמים דס״ג דהיינו הראש דס״ג. ואומר, שיה״ו דהויה יוצאים באח״פ עד הטבור, וה״ת דהויה מקורה בנקבי עינים ואינה מתגלית אלא למטה מטבור, והיינו הע״ס דנקודים שבהם היתה שביה״כ. ואח"כ הולך ומפרש גם ענין ה״פ געסמ״ב שיצאו בעולם התיקון בענף י״ד אות י׳ וז"ל: עד שבא התיקון שלהם, ואז נאמר ​יהי אור ויהי אור, וכו׳ כל ההמשך. וזהו פקח עיניך וראה כי באח״פ יש ג״פ ס״ג גי׳ פקח עם הכולל ואחריהם בא בחי׳ עינים וזהו פקח עיניך כי ג׳ אהיה אלו אשר בעינים, הם בחי׳ אהיה ביודין גי׳ קס״א, מנין עיניך עם הכולל, וזה וראה שוממותינו, כי כאן היה שממון גדול וביטול המלכים עכ״ל עש״ה.
והנך רואה איך האריך הרב להוכיח לנו, אשר ענין אור העינים שה״ס האור דתיקון קוין וכו', לא היה אלא בפרצוף ס״ג לבדו, כמו שמכפיל זה כמה פעמים שם עש״ה. ואומר אשר ס"ג דנקבי עינים כלומר נוקבא דע״ב שהיא אבא כמ״ש כאן בראשית הענף, היא בחי׳ ג׳ אהי׳ שבגי׳ ס״ג ואיננה בחי׳ הויה דס״ג. והיינו כדאמרן, שראש הס"ג עלה ונכלל בע״ב שה״ס יוד דהויה ואינו נחשב עוד לבחי׳ ס"ג ובינה. וע״כ קיבלה שם חדש אימא עילאה תחת השם בינה, וכן קיבלה שם אהיה תחת השם הויה דס"ג. והנה פירוש אהיה פירשו בזוהר וז״ל: דזמין אנא לאולדא, שהוא יורה, לבחי׳ שורש לגילוי האור בו בעת שעוד אינו מגולה, כי אהיה הוא לשון עתיד, והבן. משא״כ השם הויה, יורה שכבר מגולה, מלשון הוה. ובזה תבין שינוי השם דאימא עילאה, מהויה דס"ג אל אהי׳, והוא משום דעלתה ונכללה בע״ב, אשר ה״ס שורש דשורש לגילוי כלים דתיקון וכל שורש נק׳ אהיה כנ״ל, אמנם אימא נעשתה נוק׳ אל הע״ב הזה, והיתה לשורש אל גילוי הכלים דתיקון מ״ן שנק׳ הויה דס״ג דהיינו נקבי עינים, שאומר הרב שה״ס ה״ת דהויה דטעמים, כלומר הנוקבא דטעמים.
ואומר שם שבאח״פ יש ג״פ ס״ג גי׳ פקח עם הכולל. פירוש, דכבר ידעת ששם הויה דס״ג מתחלת מעינים ולמטה דהיינו אח״פ, שהם נבחנים לה״פ ולרת״ס ע״פ ד׳ אותיות הויה. שהיוד ה״ס הראש דהיינו גלגלתא ואבא עי׳ הנכללים ביוד, ואימא עילאה הנכללת בו"ד דמילוא היוד, והוא בחי׳ המלכות שעליה נעשה הסת״א. וה׳ ראשונה ה״ס התוך עד הטבור דס״ג. ובחי׳ נוקבא דתוך ה״ס התבונה והיא המלכות דמלכות שעליה נעשה הסת״ב שנק׳ טבור כנודע. והואו, ה״ס התפשטות של מלכות דמלכות הזאת שנק׳ נהי״מ, דהיינו הסוף דהויה דס״ג. והנך מוצא בס״ג הזה שנק׳ אח״פ, ג׳ בחי׳ של ע״ס: בחי׳ א׳, היא הראש שה״ס היוד ואו״א עילאין וה״ס ט״ס הראשונות, דכל ראש יש בו ט״ס ראשונות. בחי״ב, הם ע״ס דתוך דהיינו ה׳ ראשונה דהויה דס״ג, וה״ס התפשטות המלכות דכל גוף דהיינו התפשטות המלכות לע״ס מינה ובה. בחי׳ ג׳ היא הואו דהויה דס״ג, והוא התפשטות של מלכות דמלכות, דהיינו הסוף המתפשט מטבור ולמטה. והטבור הוא מלכות דמלכות, דהיינו הסת״ב.
וזה שמרמז הרב אשר באח״פ שה״ס הויה העקרית דס״ג, יש בו ג׳ בחי׳ ס״ג ברת״ס שלה כאמור. וכל ג׳ בחי׳ אלו דהויה של הס״ג הם כולם בסוד הטעמים. כלומר, בחי׳ ראש הס״ג ושרשי כלים, אמנם הכלים הגמורים אינם מתגלים רק מטבור ולמטה שה״ס הנקודים. וזה שמדייק הרב ואחריהם בא בחי׳ עינים כלומר זה השורש דתיקון מ״ן שנעשה בנקבי עינים, אינו יכול להגלות אלא מטבור ולמטה בבחי׳ מ״ה וב״ן, שה״ס עיניך. באופן, שאי אפשר שיתגלו הכלים המתוקנים קודם שיוצאים ג״פ גלגלתא ע״ב ס״ג עד הטבור או החזה דכללות המדרגה, ואח״כ מתגלים הכלים במ״ה וב״ן דאותה המדרגה, כמפורש לעיל.
וכל הנזכר מרמז הרב בסו״ה וז״ל: עד שבא התיקון שלהם ואז נאמר יהי אור ויהי אור וזהו פקח עיניך וראה שוממותינו ע״כ וכבר נתבאר זה בפמ״ס ענף ט״ו אות י״ד עש״ה אשר לסוד תיקון דשביה״כ צריכים להמשיך האורות בסדר שהם בפרצופי א״ק, והיינו בסוד ה״פ גע״ס מ״ב. ומאמר הא׳ ה״ס התפשטות פה דראש הא׳ שממנו יוצאים ב׳ הפרצופין גלגלתא וע״ב, שיהי אור ה״ס גלגלתא ויהי אור ה״ס ע״ב. וירא אלקים את האור ה״ס הויה דס״ג, שהיא העיקרית בסוד התיקון כמ"ש בפמ״ס בענף ט״ו אות ח׳ עש״ה. והרב מביא אמנם על הויה זו הפסוק דפקח עיניך וראה שוממותינו, כי רוצה להוכיח לנו אשר זה הס״ג בעצמו מחויב ג״כ להתחלק על ה״פ געסמ״ב מבחי׳ הראש שלו, כמו״ש לעיל ע״ש ועד״ז בגוף שלו. וזה שאומר להלן אשר ג״פ ס״ג בגי׳ פקח, שנתבאר לעיל שה״ס געסמ״ב דראש הס״ג הנכללים בג׳ בחי׳ ראש תוך סוף ע״פ ד׳ אותיות דהויה כנ״ל ע״ש. ואומר שם, דכמו שיש ה״פ ורת״ס בג׳ בחי׳ ס״ג דטעמים המרומזים בפקח, כן צריכים להמשיך ה״פ ורת״ס מנקבי העינים שה״ס או״א עילאין, לבחי׳ מ״ה וב"ן שמטבור ולמטה ששם גמר הכלים.
וכבר ידעת שאימא עילאה ה״ס אהי׳ וז״ש ואחריהם בא בחי׳ עינים ששם יש ג׳ אהי׳ דיודין, דכל בחי׳ ע״ב הוא ביודין כנודע. ומשם נמשכים ה״פ ברת״ס לעולם התיקון. והנה השמיענו הרב אשר ממש כפי סדרם של פרצופי א״ק כן מוכרח להיות בה״פ דעולם התיקון. גם השמיענו שכל עיקר תיקון המ״ן וכו׳ היה בפרצוף ס״ג ביחוד, ואינם מתגלים בג״פ ראשונים שנק׳ טעמים דס״ג אלא רק בנקודות דס״ג דהיינו מטבור ולמטה כאמור. ותדע, שז״ס הכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, דהיינו ז״ת שלמטה מטבור שנק׳ מ״ה וב״ן וגופא, כי בהם לבד נעשה הבדלה וגבול וקצבה, כמ״ש הרב לעיל בענף ה׳ אות י' וז״ל: וירא אלקים את האור וכו׳ אז יצאו שרשי כלים דהיינו הראש. והוא שאמרנו לעיל שוירא אלקים את האור ה״ס ראש הס״ג שנק׳ טעמים. ואח״ז אומר שם ויבדל, ה״ס הגוף הנותן ועושה הבדלה וגבול וקצבה עכ״ל עש״ה ובפמ״ס ענף ט״ו אות י״ד. והיינו נקודות דס״ג שה״ס מ״ה וב"ן של המדרגה. באופן, שמרומז בזה הכתוב כל סדר השתלשלות דכל מדרגה פרטית שמוכרח להיות בה״פ געסמ״ב שה״ס: יהי אור לגלגלתא ויהי אור ע״ב וירא ס"ג ויבדל מ״ה וב״ן.