תוכן

כ) וצריך שתדע אמנם אשר גם האור הא׳ שמנקבי עינים ג״כ מתחברים ביציאת הכלים כמ״ש לעיל, ויש ע״כ להבחין שעד המקום שנמשך בפרצוף מאור הא׳ הנ״ל, נקראים כלים דפנים, והטעם הוא להיותם מתוקנים להתלבשות העצמות בתוכם, דהיינו כל התיקונים הנמשכים בכח עליית המ״ן. וחלקי הכלים שנמשך בפרצוף מסוד אור הג', דהיינו שמטרם עליית מ״ן נקראים כלים דאחורים, להיותם חסרי התיקונים כנ״ל. ולפי״ז נמצינו למדים שהתחתון יוצא מצד שורש הא׳ בג׳ חלקי הפרצוף חב״ד חג״ת נה״י ומצד שורש הב׳ אינו יוצא רק בב׳ חלקים שהם חג״ת נה״י כאמור, והם מתלבשים בחלקים העליונים דכלים: בחי׳ חג״ת דשורש הב׳ מתלבש בבחי׳ חב״ד דשורש א׳ ובחי׳ נה״י דשורש הב׳ נמצא שמתלבש בבחי׳ חג״ת דשורש א׳, לפיכך נבחן שהאחורים חשובים מהפנים במדרגה אחת, כי בחג״ת דפנים יש חב״ד דאחורים ובנה״י דפנים יש חג״ת דאחורים. אמנם הנה״י דהפרצוף ריקן מהאור לגמרי כי אין בו חיות אפילו מאור הנקבה הנמשך משורש הב׳. וזה שכתב הרב בע״ח בשער הולדת או״א וזו"ן פ״ד וז״ל: שבהיות התחתון אינו מלביש אלא לז״ת דעליון נמצא שאין קיום לתחתון אלא ז׳ ראשונות שבו, והג׳ תחתונות שהם נה״י אינם יכולים לבא אלא בסוד תוספת, עכ״ל בקיצור עש״ה. והיינו כדאמרן, כי החיות חסר בכלים אלו שהם אחורים ולא פנים, והמה ריקנים מאור משום שהאור דשורש הב׳ קצר מלהשתרע לשם, וז״ס שהאדם תיכף בלידתו יש לו קומה שלימה של ג׳ חלקי הגוף חב״ד חג"ת נה״י, אמנם הנה״י שבו שהם הרגלים, המה בלי חיות ואינו יכול לילך ואינו ראוי לזווג עד שיגדל, והבן.
וזה שאומר הרב שבכניסת המוחין שבים חג״ת להיות חב״ד והיינו בכח האחורים שבהם, כי כל כמה שאין בהם אלא אור דקטנות שהוא אור הנקבה אין האחורים מאירים כלום, אמנם בביאת אור דגדלות הרי האחורים חוזרים וניעורים, ומאחר שיש בבחי׳ חג״ת דפנים אחורים דחב״ד, ע״כ שבים גם הם לבחי׳ חב״ד. וכן נה״י שיש בו אחורים דחג״ת, גם המה שבים לבחי׳ חג״ת. וכבר ידעת שכל אלו חג״ת נה״י, נמצאים בהבחן כלים דשורש הא׳ שהם בבחי׳ ראש, כלומר בראש ותוך דראש הנבחן מעינים ולמעלה, ועינים ולמטה עד הפה כנ״ל. וע״כ מפה ולמטה יוצאים נה״י חדשים, ונמצא שהכלים דאחורים חוזרים להיות פנים ומשיגים אור וחיות, והבן.
וכבר ידעת סדר רת״ס דפרצוף הנקודים מסוד אור הג׳ שה״ס הסתכלות עינים באח״פ, שהכתר ה״ס הראש שמעינים ולמעלה ובחי׳ חב״ד, וחכמה ובינה ה״ס התוך שמעינים ולמטה דהיינו אח״פ והם בחי׳ חג״ת, וז״ת ה״ס הסוף שמפה ולמטה והם בחי׳ נה״י. וזהו רק בבחי׳ כלים דאחורים כאמור, אמנם בבחי׳ כלים דפנים יהיה הכתר בבחי׳ חג״ת וחו״ב בבחי׳ נה״י כמבואר לעיל, וז״ת שמפה ולמטה חסרים לגמרי מבחי׳ פנים שאינו נמשך למטה מפה כמבואר לעיל.
ולפיכך בהגיע אליהם אור דגדלות ע״י התלבשות נה״י דא״ק ועטרת יסוד דא״ק, שהוא בחי׳ הסת״ב כנ״ל, שנעשה לבחי׳ הסת״א בכללות הראש דנקודים, ובב' זווגים דפו״ח נמצא ששבו חג״ת דנקודים להיות חב״ד וראש גמור גם באור הפנים. ונה״י דנקודים שהם חו״ב שבו להיות חג״ת גם באור הפנים, ומפה ולמטה יוצאים נה״י חדשים דפנים לז״ת דנקודים כנ״ל, וכל זה מסוד זווג הפנימי שבנקבי עינים. ונתבאר לעיל שהתלבשות דעליון עושה ג״כ זווג חיצוני בפרצוף, דהיינו בפה דכללות הראש שה״ס פה דאו״א עצמם, ואז יוצאים ע״ס דראש באח׳״פ דהיינו באו״א עצמם, ומפה ולמטה מתפשטים תוך סוף דגופא לז״ת הנק׳ חג״ת נה״י.
והנה נתבאר שמצד זווג הפנימי שהוא העיקר, שב החג״ת דהיינו הכתר להיות חב״ד, והנה״י שה״ס או״א שבו לחג״ת ותוך עד הפה, ונמצא שאין מגיע לז״ת מסוד זווג הפנימי אלא נה״י לבד, וכבר ידעת שנה״י אלו מתיישבים בכלים דחג״ת דז״ת, ונמצאים עדיין הנה״י ריקנים מאור. אלא מסוד זווג החיצוני שבפה דאו״א עצמם שיוצאים ע״ס דראש מפה ולמעלה, הנה הגוף שה״ס התפשטות המלכות דראש להסת״ב בתוך וסוף כנ״ל נמצא שמתפשט בתוך וסוף לז״ת דנקודים, שהתוך ה״ס חג״ת והסוף ה״ס נה״י, ונמצא שעתה בסוד זווג החיצוני הגיע האור גם לנה״י דז״ת, באופן שבכולם יש אור דפנים מזווג הפנימי ואור החיצוניות מזווג החיצוני, חוץ מנה״י דז״ת שאין בהם אלא אור דחיצוניות לבד, כלומר מזווג החיצוני כמבואר וזכור זה.