תוכן

יד) ובכדי לקשר הענינים אסביר לך כל הנ״ל שורש מאמר א׳ דמעשה בראשית ​ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו'. וכבר ידעת שסוד הזווג דאו״י ואו״ח שבפה, ה״ס המאמרים הנמשכים מפה ולמטה בבחי׳ הגוף של הפרצוף, כמ״ש בענפים הקודמים. ובזה יתבאר לך הכתוב בשורשו, כלומר שהכתוב מדבר בעולמות התחתונים בסוד התיקון אחר שביה״כ, אמנם נודע שכל התיקונים דאבי״ע נמשכים מא״ק, שנמצאים בו כל התיקונים בבחי׳ שורש דשורש, כמ״ש לעיל בענף ה׳ אות א׳ בפמ"ס.
וכבר ידעת שכל הארה נבחנת על ה׳ פרצופין געסמ״ב, ובזה תדע שמאמר א׳ יהי אור נמשך מבחי׳ פה של ראש הא׳, ונודע שכל התפשטות פה כולל התפשטות א׳ והתפ״ב, שהתפשטות א׳ נבחנת לגופו של המדרגה, והתפ״ב הבאה אחר התפ״א המסתלקת נבחנת למדרגה תחתונה ובחי׳ נאצל, כנ"ל בענף ט׳ ע"ש. וז״ס שכפל הכתוב יהי אור ויהי אור במאמר האחד, כי יהי אור ה״ס התפ״א דפה של ראש הא׳ שנק׳ גולגלתא, ויהי אור ה״ס התפ״ב שלו שה״ס הנאצל הימנו שנק׳ ע״ב. ובזה תבין דברי הזוהר בראשית דף ל״א: (אות שמ״ח עי׳ בחלופי גרסאות) וז״ל: יהי אור לעוה״ז ויהי אור לעוה״ב, עכ״ל. ותבין עם המתבאר אשר ויאמר אלקים יהי אור ה״ס התפשטות א׳ מפה של ראש הא׳ שה״ס גופו של פרצוף הפנימי שנק׳ גלגלתא, והוא נמשך עד לנקודת הסיום דצמצום א׳ שעומדת בעוה״ז, כמ״ש לעיל עש״ה. וז״ש בזוהר יהי אור לעוה״׳ז. אמנם התפשטות ב׳ שה״ס ויהי אור, דהיינו פרצוף ע״ב שנמשך ג״כ מאותו הפה, לקחה לה נקודת הסיום דבחי׳ עוה״ב דהיינו נקודת הטבור ששם נפסק פרצוף ע״ב, כנ״ל וז״ש בזוהר ויהי אור לעוה״ב, דהיינו עד נקודת הטבור, אמנם למטה מטבור לא האיר הע״ב.
וירא אלקים את האור כי טוב, ה״ס השתלשלות מדרגה הג׳ שנק׳ ס״ג מפה דראש הע״ב, שראש הס״ג נמשך מפה דע״ב עד הטבור שלו שה״ס חזה הכללי, וגופו מחזה עד לנקודה דעוה״ז דהיינו עד סיום רגלין דפרצוף הפנימי.ונק' חזה ע״ש פה דראש הס״ג המצוי שם, והוא לשון ראיה מלשון הכתוב חזות קשה הוגד לי או חזון ישעי׳ וכו׳, והטעם משום דאור העינים מיוחס רק לס״ג ולא לפרצופין הקודמים, כמ״ש לעיל באות ו' וע״כ נק׳ פה דראש הס״ג בשם חזה. גם זסו״ה וירא אלקים וכו׳ הנאמר על פרצוף ס״ג, משום שיציאת הס״ג הוא דרך עינים, כנ״ל באות הנזכר ע"ש. והבן כאן ענין חיצונית דעליון שה״ס זווג שבפה, שנעשה פנימית בתחתון שה״ס זווג הפנימי בנקבי עינים, שית׳ עוד בע״ה.
וכבר ידעת שנקודת הסיום דע״ב שה״ס נקודה דעוה״ב נקראת טבור, והיא ג״כ ע״ש הס״ג כי הוראתו טוב-אור, כלומר אחר שכבר הע״ב עשה במקום זה הבדלה וסיום שלא להאיר משם ולמטה, נתפשט גופו דס״ג ועבר על הגבול דע״ב, וראה כי טוב להאיר גם מנקודה דעוה״ב ולמטה עד לנקודה דעוה״ז, ולכן קנה הגבול הזה דע״ב השם טבור מצד הס"ג והבן היטב. והנה נתבאר היטב טעם ב' השמות הללו חזה וטבור, שהמה ביחוד ביחס הס״ג, כאמור.
וז״ס ויבדל אלקים בין האור ובין החושך וכו׳, החושך ה״ס נקודה דעוה״ז, כלומר שחזרה ההבדלה למקומה כמו בפרצוף הפנימי אשר האיר עד לנקודה דעוה״ז שנק׳ חושך, ושם נעשה סיום האור והבדלה דאור וחושך. וז״ס ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה וכו׳ ויקרא יורה הזמנה כמו״ש בזוהר בראשית ט״ז: (אות ל"ז) מהו ויקרא קרא וזמין וכו׳ ע״ש. וה״ס חיבור ישסו״ת עם נה״י הפנימים דא״ק, כלומר חיבור ב׳ הנקודות דעוה״ב ודעולם הזה, כנ"ל ע"ש. כי מאחר שאור הזה דנה״י דס״ג, נמשך מנקודת הטבור שה״ס נקודת הסיום דעוה״ב, עד לנקודת הסיום דעוה״ז, הוזמן בזה מדת יום ומדת לילה, כי בזה יפה כחה דנקודה דעוה״ז לעלות לנקודת הטבור בסוד מ"ן, ואז מתרוקנים אורות דנה״י שהוא השורש למדת לילה, כי חזרה ההבדלה כגבול הע"ב. ואח"כ בסוד מ"ד המתחבר במ"ן ונעשה זווג, חוזרת ומתפשטת הארת הזווג מטבור ולמטה בסוד מדת יום.
וז״ס ויהי ערב, כלומר שנתערבו ונתחברו ב׳ הנקודות הנ״ל, ויהי בוקר ה"ס בוקרו של יוסף, כמו״ש בזוהר, דהיינו סוד הזווג כמו״ש במקומו. יום אחד, כמ״ש ז"ל, שהיום והלילה היו משתמשין כאחד, כלומר שעדיין היה מדת לילה בלתי נכרת, ולילה כיום יאיר, עד יום הרביעי שנתלו בו המאורות, כמו"ש במקומו בע"ה.
ובזה תבין רמזי הרב לעיל בענף י״ד אות י' וז"ל: ​תוהו ובוהו הוא ענין מיתת המלכים, עד שבא התיקון שלהם, ואז נאמר יהי אור ויהי אור וכו', וזהו פקח עיניך וראה שוממותינו וכו׳ כל ההמשך, וזהו פקח עיניך וראה, כי באח״פ יש ג"פ ס"ג, גי׳ פקח ע״ה, ואחריהם בא בחי׳ עינים וכו׳ עכ״ל. פי׳, כי אחר שביה״כ העלה מ"ן מבי״ע לצורך התיקון של מקום הזה שמטבור ולמטה עד סיום הרגלים, דהיינו עד לנקודה דעוה״ז כנ"ל, אמנם כל האורות נמשכין מא"ס ב"ה, וע״כ נבחן על ה׳ מדרגות געסמ"ב, כנ"ל. וזה שרומז הרב, אשר קודם עיני"ך שה״ס אור העינים וה״ת, שצריך להמשיך למקום הנ״ל ששם היה החורבן והשממון וכו', צריך להמשיך מתחילה ג׳ מדרגות הקודמות, בסוד הכתוב יהי אור ויהי אור וירא אלקים וכו׳ ע"ד שנתבאר לעיל, שה״ס ג״פ ס"ג הנרמזים בשם פק"ח, שז״ס פקח עיניך וראה, והבן ואכמ״ל.