תוכן

יג) ולהבין זה צריכים בינה בצורך לכל אצילות פרצוף לב׳ זווגים, דהיינו להסתכלות א׳ והסת״ב ולמה לא מספיק זווג א'. והענין כבר מפורש היטב בענפים הקודמים, אשר בזווג א׳ מתפשטות ד׳ בחי׳ דאו״י עד שמגלות כלי המלכות ואז נעשה הזווג דהסת״א ונמצאים האורות שקדמו לכלים, כי כלי המלכות יצאה לאחרונה ומשפעת האו״ח שה״ס הכלים ממטה ממקומה עד למעלה לכתר, וא״כ אין בחי׳ הכלי שבה יכולה לעלות למעלה ממקור יציאתה, ונחשב האו״ח הזה העולה על ידה ומלביש לט״ר דראש, רק בחי׳ אור בלי שום עביות מכלי, וע״כ ודאי שאין הזווג הראשון מספיק לגלות בחי׳ כלי לט"ס דראש, ובהכרח הוא לגלות כלים, כנודע שאין האור נשפע מא״ס לתחתונים בלי מציאות כלים, ולפיכך מוכרח להיות זווג שני שנק׳ הסתכלות ב׳ על מלכות דמלכות, דע״ס דאו״י נמשכים ובאים אחר גילוי כלי מלכות שאז מתגלים הכלים לאצילות פרצוף ההוא כדברי הרב בענף הנ״ל, ומאחר שנגמרו הכלים לאותה התפשטות ודאי שלא שייך עוד זווג ג׳ בהיותו ללא צורך, ועוד שכבר כח צמצום ראשון נתגלה ע״י זווג הב', שעושה סוף וסיום מבלי להתפשט למטה מנקודה האמצעית, כמ״ש בארוכה בענף א׳ שזה נק' גמר כלים כלומר קבלה וסיום והבן היטב. וא״כ איך אפשר עוד שיהיה זווג ג׳ באור המתפשט מטבור ולמטה, ולפיכך נשאר בבחי׳ אור נקבה כנ״ל.
וכבר ידעת ההבחנות שבין המדרגות געסמ״ב, שבכל תחתון יש בו חידוש כלים מה שאין בעליון ממנו, דע״כ יצא בשם חדש ע״ב או ס״ג וכו׳. ובזה תבין אשר זה הטבור שכבר הוא בבחי׳ גמר כלים בעליון, דע״כ אינו מאיר זולת באור נקבה כנ״ל, אינו נחשב גמר כלפי התחתון, כלומר כלפי חידושי הכלים שאינם מצוים בעליון אלא בתחתון, כי עתה בהתלבשו בתחתון הוא תחילת יציאתם, ואצלם הוא זווג ראשון אשר כלי המלכות דחידושי כלים אלו נמצאים לאחרונה ולמטה מע״ס דאו"י שגילו חידושי כלים אלו, ולפיכך יוצאים מזווג הזה רק ע״ס דבחי׳ ראש, וע״כ נק׳ המלכות דמלכות דעליון בחי׳ פה של ראש התחתון, כי בהתלבשותה בתחתון לא גילתה רק שורשי כלים, ובזה כחה יפה להתפשט עוד לע״ס מינה ובה עם אור הזכר שה״ס או״י, לזווג על מלכות דמלכות דחידושי כלים, ומוציאה התוך שהוא רישא דגופא ממלכות דמלכות ולמעלה עד הפה, ומוציאה הסוף שהוא בחי׳ הנה״י ממלכות דמלכות ולמטה עד סיום רגלין, וכן בכל מדרגה תחתונה כלפי עליונה והבן היטב.
ועתה מצאנו בינה בין חזה הכללי לטבור הכללי. ונודע שעיקר קומת הפרצוף נבחן על פרצוף הפנימי שבו, כי ד׳ המדרגות עסמ״ב אינם זולת לבושים לפרצוף הפנימי, ונודע שע״ס הראשונות שנאצלו מא״ס ב״ה בכח צמצום א׳ ה״ס פרצוף הפנימי דא״ק כמ״ש בענף ט׳ בפמ״ס, שמהסת״א יצא הראש דפרצוף ההוא, ומהסתכלות ב׳ יצאו תוך וסוף שלו שנק׳ גופא דפרצוף הפנימי או גלגלתא, והוא נמשך ונסתיים עד נקודה האמצעית, שה״ס עולם הזה, כנודע. וכמ״ש היטב בענף א' ובהקדמת אח״פ אות י״ז ע״ש. ועליו מלביש פרצוף ע״ב, ומתחיל ממקום יציאתו דהיינו מפה של ראש דפרצוף הפנימי ולמטה, משום שכל מדרגה תחתונה ה״ס התפשטות ב׳ דאורות דגופא דעליון, משום דבהתפשטות א׳ נוהגת הסתלקות, וע״כ מתפשטת תמיד המלכות דראש בהתפשטות ב׳ שמלביש על גופא דעליון אמנם בחידוש כלים וע״כ נק׳ בשם חדש על פי החידוש, ומאחר שיוצא ג״כ דרך פה של ראש כמו גופא דעליון עצמו, לפיכך משם מתחילה קומתו ולא למעלה מפה, שזה כלל גדול בכל המציאות, ששום דבר לא יוכל להגביה את עצמו למעלה מהמקור שלו, וזכור זה.
וסופו דע״ס דראש הע״ב הנ״ל הוא ממש בטבור דפרצוף הפנימי, כי דרך התפ״ב שוה לדרך התפשטות הא' שנסתלק, כי ממקור אחד המה יוצאים כנ״ל. ולפיכך תדע בבירור שהמשך עה״ס דראש ע״ב מתחילים מפה דפרצוף הפנימי ומסתיימים בטבור, שה״ס מלכות דמלכות דפרצוף הפנימי, וכנ״ל אשר טבור דעליון נעשה פה של ראש בתחתון.
וגופא דפרצוף ע״ב לקח לו דרך חדשה משונה מפרצוף הפנימי, כי לא נמשך עד נקודה האמצעית דהיינו נקודה דעוה״ז שה״ס המלכות דמלכות דבחי״ד שנגלה בע״ס דאו״י דפרצוף הפנימי, אלא נמשך עד לנקודה דבחי״ג דע״ס דאו״י שה״ס מלכות דז״א, כמ״ש בענפים הקודמים ע״ש טעמו ונימוקו. והיא שנעשתה לנקודת סיום רגלין דפרצוף ע״ב. באופן שזה הע״ב שה״ס התפ״ב דגוף הפנימי שהיה צריך למלאות באורו כל ההמשך של הגוף דפרצוף הפנימי עד לנקודה דעוה״ז שהיה בו הסתלקות האור, השאיר כל המקום הזה שמנקודה דבחי״ג עד לנקודה דבחי״ד ולא האיר לשם כלום.
ועם זה תבין ראשית השורשים דב׳ העולמות הכוללים שנק׳ עוה״ז ועוה״ב, שה״ס ב׳ הנקודות של סיום הנמשכים מסוד הצמצום, אשר מתחילה יצאה בחי׳ נקודה דאמצעיתא מצמצום א׳, בסוד רת״ס דפרצוף הפנימי דא״ק עד לעוה״ז, ונמצא נקודת הסיום דאורות העליונים בנקודה אמצעית בעוה״ז ממש. ואח״כ ע״י אצילות אורות דפרצוף ע״ב דא״ק שלא נמשך אלא עד נקודה דבחי״ג ה״ס השורש הא׳ לנקודה דעוה״ב, ונקודה זו מכונה בשם טבור הכללי, כמ״ש לפנינו בע"ה טעמו ונימוקו.
והנה גם בזה הגוף דע״ב הנזכר, היה בו ג״כ מקרה הסתלקות האור דהתפ״א שלו, כמ״ש היטב לעיל בפמ״ס ענף ט'. ואח"כ בהתפ״ב יצאו רת״ס דפרצוף ס״ג דא״ק ע״ש. ומתחיל ג״כ ממקור יציאתו דהיינו מפה דע״ב ומסתיים בטבור דע״ב, כלומר במלכות דמלכות שה״ס הכלי דהסתכלות ב׳ דע״ב, כמ״ש לעיל בהתלבשות ע״ב על פרצוף הפנימי עש״ה.
והכלי הזה שעליו נעשה הסתכלות ב׳ דע״ב, מכונה חזה הכללי מטעם שיתבאר לקמן בע״ה. ובזה תדע אשר ע״ס דראש הס"ג, נמשכים מפה דראש ע״ב עד החזה הכללי שהוא טבורא דע״ב, וטבור דע״ב נעשה בחי׳ פה של ראש בפרצוף הס״ג, כנ״ל שהסתכלות ב׳ דעליון נעשה בחי׳ הסתכלות א׳ אצל התחתון.
והתוך שה״ס רישא דגופא דפרצוף ס״ג, נמשך מהחזה הכללי שהוא פה דס״ג עד הטבור הכללי שה״ס נקודת הסיום דעוה״ב וסיום רגלין דפרצוף ע״ב. ומהטבור הכללי עד סיום רגלין דפרצוף הפנימי דהיינו בנקודה דעוה״ז נמשך הסוף ונה״י דס״ג, ונמצא מקום נהי״מ דפרצוף ס״ג נמשכין מנקודה דעוה״ב עד לנקודה דעוה״ז במקום השיור שהשאיר ע״ב, באופן שטבור דע״ב נעשה לפה דראש ס״ג, ונקודת הסיום דע״ב נעשה לבחי׳ טבורא דס״ג, ובכח זה עברה על הגבול שהגביל הע״ב, כי נתפשטו נה״י דס״ג למטה מנקודת הסיום דע״ב.
וז״ס ירידת הס״ג לנה״י הפנימים דא״ק, כי היא ירידת מדרגה בערכה של הס״ג, שהרי הס״ג תולדה דע״ב היא, אשר נקודה שלה היא נקודה דעוה״ב. וגם היא נמצאת בסוד הזדככות דהתפ״ב כמ״ש בענף ט׳ וענף ג׳ בפמ״ס ובפתיחה הכוללת אות י״ב ע״ש. ומאחר שנמשכה מטבור הכללי עד לנקודה דפרצוף הפנימי שנק׳ נה״י הפנימים שה״ס מלכות דמלכות דבחי״ד כנ״ל, הרי נתערבה עם בחי״ד הזו כמ״ש במבו״ש ש"ו ח״ב פ״א שברדת העליון למקום התחתון נעשה כבחי׳ התחתון ממש ע״ש. ולפיכך נתערבו ב׳ הנקודות זו בזו, שהוא השורש לתיקון מ״ן כמ״ש בענף ט'. והנה נתבאר לך ענין ירידת גופא דס״ג לנה״י הפנימים דא״ק, ע״ד סוד דקודם ונמשך והבן היטב.