תוכן

ט) ועדיין יש כאן מקום הרהור, כי אחר שיש לנו רשות לחקור ולהתבונן בספירות דבינה וזו״ן אפילו בפרצוף היותר עליון משום שתורת כלים בהם, א״כ איך שוב יאסר לנו העסק בג״ר דפרצוף התחתון ונודע דכלהו ע״ס דתחתון הוי בחי׳ גוף וכלי כלפי העליון, גם הבחי׳ הקטנה שבספי׳ עליונה היא גדולה וחשובה מכל מה שלמטה הימנה, כמ״ש הרב בע״ח שכ״ג מוחין דצלם פ״ב. והענין, כי בכל פרצוף או עולם תחתון הרי שיש בו בחי׳ חידושי כלים מה שאינם בעליון ממנו, אשר בשבילם יצא בשם לפני עצמו להקרא תחתון, כי בס״ג יש חידושי כלים שאינם בע״ב, ובב״ן יש חידושי כלים מה שאינם במ״ה וס"ג, כמ״ש לעיל בפמ״ס ענף ט׳ ע"ש. וכן בעולמות, כי בעולם האצילות יש בו חידוש כלים מה שאינם בא״ק כי כלים דא״ק הם מבחי׳ שורש הא׳ כנ״ל, שיש שם רק כלי אחד לכל עה״ס, משא״כ בעולם האצילות יש שם חידוש כלים מצד שורש הב׳ שה״ס עשרה כלים לעה״ס ותיקון קוים וכו'. וכן יש בבי״ע חידוש כלים מה שאינם באצילות כי כלים דג׳ העולמות בי״ע המה דפרודא, משא״כ ח״ו באצילות, כי שם איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון.
ולפיכך תבין אשר כל זה ההבחן דג״ר שאסור בו העסק, הוא ביחוד באותה הבחי׳ דחידוש כלים שנתחדש באותו הפרצוף, כי בבחי׳ כלים אלו נבחנים הג״ר דאותו הפרצוף שאין להם עוד אלו הכלים, להיות שתחילת גילוי כלים רק בבינה וזו״ן דאותו הפרצוף. אמנם אלו הכלים שנמשכו לאותו הפרצוף מפרצוף העליון הימנו, המה ודאי מצויים אפי׳ בג״ר דתחתון, כי כל הכחות שבעליון בהכרח שימצאו בתחתון, כדברי הרב לעיל בעה״ח ענף ט'. ונמצינו למדים שאפיסת ההשגה ואיסור העסק בג״ר דהספירות והפרצופין, הרי הוא ביחוד באותם החידושי כלים המתחדשים באותה המדרגה שאנו עומדים בה, אמנם בכלים שכבר נגמרו בבינה וזו״נ דמדרגה הקודמת, הרי ודאי שיש לנו השגה ורשות לעסוק בהם אפי׳ בג״ר מהמדרגה שאנו עומדין בה, כי אינם מיוחדים כלל למדרגה ההיא אלא לז״ת של המדרגה הקודמת, והבן זה מאוד כי הבחנות רבות ויקרות מסתעפים מכאן.
ונמצינו למדים מכל האמור, אשר השורש הב׳ שהוא העיקר ביחס ההשפעה לתחתונים, מתחיל מקום יציאתו מבחי׳ החזה ולמטה, דהיינו הפה מהתוך של הגוף, כמ״ש לעיל אות ו' בסוד ג׳ החלוקות בהבחן הכלים, כי הפרצוף נבחן מצד שורש הא׳ לרת״ס: שבראש אין כלים ואפי׳ כלי אחד דעקודים אין בו. והתוך כבר נבחן לגוף ביחס שורש הא׳ דהיינו בחי׳ כלי אחד דעקודים, אמנם ביחס שורש הב׳ שה״ס עשרה הכלים נחשב עדיין לראש גמור דהיינו לבחי׳ שורש לבד, והסיום והמלכות של התוך הוא החזה והפרסא, כמ״ש לעיל. ונמצא שבחי׳ הגוף בעשרה כלים מתחילים לצאת מהפרסא ולמטה, כי הפרסא נחשבת לבחי׳ מלכות של ראש ביחס דעשרה כלים, ונמצא כי משם ולמטה מתחילה היכולת שתוכל להתפשט מדרגה תחתונה, באופן שכל הטעמים שאמרנו באצילות המדרגות בשורש הא׳ בא״ק, אשר התחתון יוצא בחיוב מפה של ראש דעליון כמ״ש היטב בענפים הקודמים ובפמ״ס ענף ט' כל אלו הטעמים בעצמם מחייבים עתה את התחתון מצד שורש הב׳ לצאת מבחי׳ הפרסא ולמטה, כי שם מקום המלכות של ראש של שורש הב׳ המקבלת מלמעלה ומשפעת למטה ע״ד שביארנו בפה של ראש בשורש הא׳ בענף ט' עש״ה.
ובזה תבין קושיה גדולה על האידרא רבא שעמדו עליה מפרשי הזוהר, שאינו מביא שם בכל האדרא הזו רק ג׳ פרצופין אריך אנפין וזו״נ, ומיתר המדרגות אינו מדבר כלל בכל האדרא ועי׳ במרשב״י. ותבין זה עם המתבאר אשר כל העסמ״ב דשורש הא׳ אינם עושים בשורש הב׳ רק ב׳ מדרגות, מפני שהתוך של הפרצוף דהיינו הס"ג, הוא השורש והראש של זה הנאצל מצד שורש הב', וא״כ אין כאן אלא ב׳ מדרגות, דהיינו פרצוף הפנימי שהוא א״א היא המדרגה הראשונה, והנאצל ממנו שאינו מתחיל אלא מפרסא ולמטה כנ״ל, המה הם הזו״נ. ונמצא שאין כאן בכל האצילות רק בחי׳ מאציל ונאצל, באופן שאו״א שה״ס התוך דאצילות נכללים בהבחן זה בא״א עצמו. ומאחר שעיקר המדובר באידרא זאת הוא מסוד האצילות של עשרה הכלים ותיקון קוים דהיינו רק משורש הב׳, ע״כ מכלכל הענינים ההם רק בבחי׳ ראש וסוף לבד, שהם א״א וזו"ן, שהם מאציל ונאצל, ואינו צריך לדבר מבחי׳ התוך כלל. אמנם האידרא זוטא שכל ענינה באה לבאר האיך מתקשרים הפרצופין זה בזה בדרך קודם ונמשך כמבואר שמה (אות ק״ח) ע״כ בהכרח להביא שם גם היחסים של שורש הא׳ והבן היטב.
והנה נתבאר שבהתחשב ביחס שורש הב׳ לפי עצמו אין יותר בכללות הפרצוף רק בחי׳ מאציל ונאצל לבד, אשר הראש והתוך של הפרצוף נחשבים לבחי׳ מאציל והסוף של הפרצוף נחשב לבחי׳ נאצל. אמנם ביחס הקודם ונמשך אנו מבחינים בפרצוף גם ע״פ סדרי ה״פ דשורש הא׳, אשר באמת השורש הא׳ הוא השולט בעיקר בפרצוף, אכן הוא בו בהעלם ובהתלבשות בשורש הב', וזכור את זה. ולפיכך נבחן הסוף שהוא בחי׳ נאצל של התוך, והתוך נבחן לבחי׳ נאצל של הראש, כמ״ש בענף ט׳ עש״ה.