תוכן

ח) ונמצינו למדים שהן בע״ס כחבזו"ן דאו״י והן בה״פ געסמ״ב משפט אחד להם, אשר בגולגלתא וע״ב דה״פ וכתר וחכמה דע״ס דאו״י אין שם תורת כלי כלל, כמ״ש לעיל אות ו׳ ע״ש. ובס״ג דה״פ ובבינה דע"ס דאו״׳י כבר יש שם כלי בבחי׳ השורש, כמ״ש לעיל אשר גופא דס״ג הוא שעלה בסוד המ"ן ויצא דרך העינים בסוד עשרה כלים, באופן שראש דס״ג נחשב עדיין שאין שם כלי כמו כתר וחכמה או גולגלתא וע״ב, וגופא דס״ג כבר נחשב לבחי׳ כלים כאמור, וכן ז"ת דע"ס דאו״י ומ״ה וב״ן דה"פ נחשבים לבחי׳ כלים. והנך מוצא שכחבזו"ן וגעסמ״ב יחס אחד להם בענין הכלים, שג׳ ראשונות כח״ב וגולגלתא ע״׳ב ס״ג נחשבים לבלי כלים וב׳ תחתונות זו"נ ומ״ה וב"ן עם גופא דס״ג נחשבים לבחי׳ כלים. וזה נוהג הן בפרצופין וספירות של העליונים, והן בפרצופין וספירות של התחתונים. וכמו כן בפרטיות הספירות והפרצופין עד הפרט האחרון שאפשר להפרט כמ״ש עוד במקומם בע״ה.
ולפי״ז תבין כשמדברים מה״פ דא״ק בדרך כלל, מבחינים אשר המציאות של יוד הספירות, כלומר, ענין התלבשות העצמות בכלים, מתחילים מטבורו ולמטה דהיינו בחי׳ גופא דס"ג ומ"ה וב"ן, אבל למעלה מטבור אין שם כלים. וכשמדברים אמנם בדרך פרט, כלומר מפרצוף ע״ב דא״ק לבדו או מפרצוף ס״ג לבדו, ובהכרח הוא לפרט אותו פרצוף עצמו על ה׳ פרצופין געסמ״ב, אז אנו מבחינים בו אשר בג׳ ראשונים: גלגלתא ע"ב וראש ס״ג דפרצוף ההוא אין שם תורת כלים, ובב' תחתונים מ"ה וב״ן וגם גופא דס״ג דפרצוף ההוא יש שם בחי׳ כלים. אמנם תדע, שהתפרטות זו אינה נוהגת בפרצופי א״ק, לסבת היותו השורש לענין מציאות עשרה הכלים, וכיון שהשורש הזה התחיל להשתרש בו בגופא דס״ג שהוא יצא מטבור ולמטה, איך אפשר לפרט ולהבחין בחי׳ כלים בב׳ פרצופין העליונים, אשר אפי׳ מטבורם ולמטה נמצאים למעלה מגופא דס״ג. ולפיכך תבין, שענין התפרטות הפרצופין להבחין בכל אחד מהם בחי׳ יוד כלים מחזה ולמטה, זה נוהג רק בפרצופים של ד׳ עולמות אבי׳ע המלבישים מטבורו ולמטה דא״ק. כלומר, שהמה כבר נמצאים אחר בחי׳ התיקון דעליית מ״ן.
ולפיכך , הביא הרב בע"ח ש"א ענף ה' הנ״ל ג׳ חלוקות באיסור העסק בג״ר, וז"ל, כי בכתר וחכמה לית תמן שאלה כלל, ומבינה ואילך קיימא לשאלה אבל איהו בארח סתים ולא אתגליא כלל. פירוש, כי ודאי יש הפרש בין ב׳ הראשונות כתר וחכמה, שבהם אין מציאות כלים כלל כמפורש לעיל שאין בהם אפי׳ השורש לבחי׳ עליית המ״ן ועשרה הכלים, זולת בפרצוף הבינה שהוא הס"ג, וע״כ אומר עליה אשר מבינה ואילך קיימא לשאלה, פירוש, שבה עתיד להיות כלים דהיינו בעולם הנקודים ובאבי״ע, אחר שגופא שלה יתעלם בנה״י הפנימים דא׳ק ויתחבר לאחד עם המלכות ויעלו למ״ן ויצאו דרך נקבי עינים כמ״ש לעיל, ואז תהיה עומדת לשאלה. כלומר, שיהי׳ בה השגה לתחתונים. אמנם מקודם שירדה לתיקון זה שה״ס ס״ג דא״ק עצמו עדיין אין בה כלי וא״כ אינה באה בהשגה לתחתונים, שאין התחתונים יכולים להשיג מאומה מאור בלי כלי.
וזה שאומר אבל איהו באורח סתים ולא אתגלייא כלל, כי בבינה דא״ק עצמו עדיין אין שם תיקון זה. וזה אמרו כיון דמטי עד מלכות וכו', פירוש, אח״כ שנתפשט הגוף של פרצוף בינה דא״ק בנה״י שלו שה"ס מלכות דא״ק, אז נעשה עליית המ״ן ויצאו ע"ס דנקודים מטבור ולמטה והי׳ שביה"כ בז"ת, כנודע. וזה שאומר הא כולא סתים כבקדמיתא, פירוש, דאחר שביה״כ שוב נמנעה ההשגה מהתחתונים, עד שנתקנו בסוד עולם האצילות ובי״ע.
וזה שמסיים שם הרב, נמצא כי עולם האצילות אינו אפי׳ בערך המלכות דא״ק. פירוש, כי גם המלכות דא״ק נפרטת לה״פ געסמ״ב כנודע, וג׳ ראשונות גלגלתא וע״כ וראש דס״ג דמלכות זו, אין בהם כלים ואינם מלובשים בעולם האצילות, אלא רק גופא דס״ג ומ"ה וב״ן דמלכות דא״ק לבדם. ולפי״ז נמצא שאין אנו עוסקים אפי׳ בג״ר דמלכות דא״ק, שהוא מטעם האמור במופלא ממך אל תדרוש וכו׳ במה שהורשית התבונן, כי תיקון הכלים ה״ס נתינת הרשות שיתמשך האור לתחתונים, והבן היטב.
ומיושב לנכון מה שעמדנו לעיל על דברי הרב ז״ל, שמתרץ את הזוהר, אשר ענין האיסור הוא רק בספירות דא"ק אבל הזוהר מדבר רק מעולם אצילות ולא מא״ק, והקשינו על הרב ז״ל עצמו, איך הוא מרחיב בדרושים בספירות ובפרצופי א״ק מאחר שבספירותיו של א״ק נאמר במופלא ממך אל תדרוש. ובאמור מיושב שפיר, כי הרב נשמר באמת מלדבר מג"ר דכל פרצוף מה״פ א״ק, כמ״ש בעצמו בע״ח שער ד׳ פ״א ולעיל בעה״ח ענף ה' וז"ל, כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות י״ס, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו. פירוש, כמו שנתבאר לעיל אשר סוד אצילות יוד ספירות כלומר התלבשות האורות ביוד כלים, הוא מתחיל מחזה ולמטה דכל פרצוף, וע״כ אומר שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות י״ס דהיינו בג"ר, להיות שאין לנו השגה באור בלי כלי, כאמור. וזה אמרו אך לשכך האוזן צריכים לדבר דרך משל ודמיון וכו'. פירוש, שמתרץ עצמו אשר כל דיבורו בפרצופי א״ק אינו רק מבינה ולמטה דפרטות אותו הפרצוף שנק׳ אזן כנודע, אשר משם מתחילה המציאות דיוד כלים.
אמנם כבר נתבאר אשר בפרצופים העליונים דא"ק גם מבינה ולמטה אין כלים. וזה אמרו כדי לשכך האוזן. פירוש, כי המתקת הדינים נקרא שיכוך, ​מלשון ​וחמת המלך שככה, שה״ס התיקון של ש״כ הניצוצין כמ״ש בזוהר באידרא רבא (אות קל"א). והנה אחר שביה״כ נמשכו כל התקונים די״ס שמחזה ולמטה דכל פרצופי אבי״ע, בסוד אח״פ דפרצופי א״ק, שמשם מושכים התחתונים כל התיקונים, וא״כ עתה דהיינו אחר עולם התיקון כבר אפשר לעסוק גם באח״פ דה״פ א״ק, אמנם רק באותו השיעור שנמשך לתחתונים לשיכוך אור האוזן, שהוא מטעם ההזדמנות לשם התקונים של התחתונים כאמור, אבל לא למעלה מאזן, דהיינו בכתר וחכמה דאו״י או בגולגלתא וע״ב דה״פ א״ק כי אפי׳ בתחתונים אין שם כלים והבן. וזהו שכתב בע״ח ש״ה פ״א ולעיל בעה״ח ענף ו׳ אשר בחי׳ קרקפתא דא״ק עד בחי׳ מקום האזנים נקרא בחי׳ שם ע״ב וכו', ואין אנו רשאין לדבר ולהתעסק בו וכו', והיינו כנ״ל.
והנה נתבאר היטב, אשר בסוד ג״ר דכלהו הפרצופין ואפילו מהפרצופין היותר תחתונים דאבי״ע, אסור העסק בסו״ה במופלא ממך אל תדרוש, אמנם בסוד גופא דבינה וזו״ן דכלהו פרצופי אבי״ע, אפי׳ מבינה וזו״ן של הג״ר שלהם אחר שנפרטים לה״פ מותר בהם העסק, וכן בבינה וזו״ן דכלהו פרצופי א״ק מותר בהם העסק, אמנם צריך להזהר בשיעור המדוקדק בכמות הזו שמצוי בהם תיקונים דתחתונים. ולכן אל תתפלא בדרושים הרחבים מרדל״א ועתיק וכו׳ שהרב מרחיב, כי בבינה וזו״ן דאותו פרצוף הוא מדבר, שהוא מקום היתר, כנ״ל. והרוחנו מזה כלל גדול בדברי הרב, אשר בכ״מ שמדבר מהמדרגות דגעסמ״ב, סובבים הדיבורים רק על מבחי׳ ס״ג ולמטה דהמדרגות ההם, באופן שאנו צריכים לצרף מעצמינו את הבחי׳ גולגלתא וע״ב דאותם המדרגות, כי זולתם יהיו לנו הענינים מקוטעים ובלתי מובנים.