תוכן

ו) המתבאר לנו מכל האמור אשר גם אחר עליית מ״ן ויציאת הפרצוף דרך נקבי עינים, נשאר ג״כ סדר הלבשת הפרצופין זה לזה כמו מקודם תיקון המ״ן, דהיינו מפה של ראש דעליון ולמטה, אכן אורות אח״פ הנמצאים בין נקבי העינים עד מקום התחלת פרצוף התחתון המה נעשים לבחי׳ חדשה של כתר, שה״ס האמצעי בין מאציל לנאצל, באופן שיש לכל פרצוף ב׳ בחינות של כתר. ותדע אשר בחי׳ הא׳ מכונה בשם טעמים ובחי׳ הב׳ בשם נקודות.
באופן שב׳ הבחי׳ דראש הא׳ שהנאצל שלו נק׳ ע״ב, תהיה בחי׳ א׳ טעמים לע״ב ובחי״ב נקודות לע״ב. וב׳ בחי׳ דראש הע״ב שהנאצל שלו נק׳ ס״ג, יהי׳ בחי׳ א׳ טעמים לס״ג ובחי׳ ב׳ נקודות לס״ג. וכן ב׳ בחי׳ דראש דס״ג שהנאצל שלו נק׳ מ״ה וב״ן, תהיה בחי׳ א׳ טעמים למ״ה וב״ן ובחי׳ ב׳ נקודות דמ״ה וב"ן.
ובזה תבין מאמר חז״ל (חגיגה טו) ששאלו לבן זומא וכו׳ ואמר צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד. ואמרו ז״ל, עדיין בן זומא מבחוץ, שאין בין זה לזה אלא כמלא נימא ע״כ. פירוש, כי סוד מים עליונים ה״ס מאציל ומים תחתונים ה״ס נאצל, וכבר נתבאר שכל פרצוף עליון בכל מקום שהוא נבחן לבחי׳ מאציל אל התחתון שלו, שהרי כל תחתון נאצל ונולד מהעליון אליו כנודע, וכן נתבאר שכל מה שהוא מגולה מהעליון הוא רק הראש לבד, כי גופו טמיר ומלובש בתחתון. ונתבאר שהראש ה״ס כתר וכולל ב׳ בחי׳: בחי״א מנקבי עינים ולמעלה שנק׳ טעמים, ובחי״ב הוא אח״פ שמנקבי עינים ולמטה.
וז״ש בן זומא צופה הייתי בין מים העליונים שה״ס המאציל דהיינו בחי׳ הא׳ של הכתר, ובין הנאצל דהיינו התחתון שלו המלבישו מפה ולמטה כנ״ל, ויש ביניהם כשלש אצבעות. פירוש, כי אור חג״ת מכונים ג׳ אצבעות, ונתבאר לעיל אשר אח״פ דראש הללו שמקומם מנקבי עינים עד התחתון המה בבחי׳ אור חג״ת וגופא עי' לעיל אות ד' וע״כ תמה בן זומא איך ג׳ אצבעות אלו מפסיקין בין מאציל לנאצל, ונמצא הנאצל אינו דבוק לגמרי בשורש שלו שמשם נמשך אורו דהיינו בנקבי עינים, כי אח״פ מפסיקין ביניהם כנ״ל.
ולפיכך אמרו עדיין בן זומא מבחוץ, כלומר שעדיין לא זכה לפנימית שה״ס הויה דמ״ה, כי כל זה ההפסק דאח״פ וענין יציאתו לבר מרישא כנ״ל זה היה רק בב״ן שנק׳ חיצון, אמנם סוד הויה דמ״ה החדש שיצא בעולם התיקון אין בו פרצוף האמצעי בסוד אח״פ שיצאו לחוץ שמפסיקין בין מאציל לנאצל, אלא כל נאצל נמשך ודבוק במלכות של המאציל בעצמו המכונה בשם נימא. וז״ש ז״ל שאין בין זה לזה אלא כמלא נימא, דהיינו המסך שבמלכות דעליון הממלא לתחתון עם האו״ח שלו והדברים מבוארים.
ועתה מצאנו הפתח להבחין על נכון בין או"א עילאין לישסו״ת, המובא בע״ח שער או"א פ״ט שהבאנו לשונו בענף הקודם בפמ״ס אות ג' עש״ה. ותבין הדברים על דרך שבארנו לעיל בהבחן כל ראש לטעמים ונקודות, אשר מנקבי עינים ולמעלה ה״ס הטעמים וסוד המאציל, ולמטה מעינים דהיינו אח״פ שיצאו לבר מרישא ה״ס הנקודות, וסוד אמצעי בין מאציל לנאצל כמ״ש לעיל עש״ה. אלא בראש הא' שהוא הכתר הכללי של ה״פ נקראים עתיק וא״א, ובראש ע״ב וס״ג נק׳ או״א וישסו״ת, כמו שהודעתיך לעיל.
וכבר נתבאר לעיל בענף ט' בפמ"ס אות ה׳ שתחילת הענין של תיקון מ"ן נעשה בראש ס״ג דא״ק המלביש מפה דע״ב דא״ק עד טבור הכללי דא״ק, גם לא בראש דס״ג עצמו אלא בגופו שהתפשט מטבור ולמטה דא״ק ונעלם בתוך נה״י הפנימים דא״ק, דע״כ נשאר הראש דס״ג בשם או"א עילאין כמ״ש הרב לעיל בעה״ח ענף ח' ע״ש שהוא משום שבו לא נעשה ענין יציאת אח״פ לבר מרישא אלא בגופו כנ״ל, וע״כ נשאר הראש דס״ג בשם ע״ב דס״ג וטעמים אשר מקומם מפה דא״ק עד הטבור, וגם נק׳ עקודים משום שאין שם כל עה״ס רק כלי אחד. וגופו שירד לתוך נה״י הפנימים דא״ק ועלה למ״ן לחו"ב הפנימים ויצא דרך נקבי עינים, הוא מכונה כולו בשם ס״ג דס״ג ובשם ישסו״ת, דהיינו בחי׳ נקודות כנ״ל, אלא שהוא עצמו נחלק בהכרח ג״כ לטעמים ונקודות כנ״ל בדברי הרב בע״ח שער מ״ב פ"א עש״ה.
וזה אמרו בשער או"א פ״ט הנ״ל כי אימא עילאה יש לה הויה דס״ג והיא נוקבא אל אבא שהוא הויה דע״ב וכו', דהיינו כמו שאומר לעיל בעה"ח ענף ח' אשר ד׳ אותיות הויה וטנת״א ועסמ״ב נמשכים משורש אחד שהוא מסוד ד׳ הבחי׳ דאו״י הנודעות בשם חכמה ובינה וז״א ומלכות, שלפי״ז נמצא שהחכמה הנק׳ אבא ה״ס הויה דע״ב ואות יוד משם בן ד', והבינה שנק׳ אימא ה״ס הויה דס״ג ואות ה׳ עילאה משם בן ד', והיא תמיד נוקבא אל אבא, כי ה׳ עילאה היא נוקבא אל היוד כנודע. אלא שמדייק ואומר אמנם בהתחלקותה לב׳ בחי׳ אז בחי׳ ראשונה נרמזת במילוי ו״ד דיוד של הויה ובחי׳ השניה נרמזת בה״י ראשונה של הויה וכו'. פירוש, שענין התחלקות הבינה ה״ס התחלקות הנעשה מתיקון מ״ן ואילך בכל ראש מגעסמ״ב לב׳ בחינות כנ״ל, שמנקבי עינים ולמעלה ה״ס הטעמים ויוד דהויה וע״ב ואו״א עילאין ובחי׳ מאציל, ולמטה מנקבי עינים דהיינו אח״פ שהם יצאו לבר מרישא, ה״ס הנקודות וה' ראשונה דהויה וס״ג וישסו״ת ובחי׳ אמצעי והבן היטב.
וזה שהולך ומרחיב הביאור שאז בחי׳ הראשונה נרמזת בו״ד של מילוי יוד דהויה ונקרא אהיה וכו׳ ע״ש. כלומר, שאל תטעה שבינה זו של בחי׳ הראשונה שמנקבי עינים ולמעלה הוא בחי׳ ה׳ ראשונה והויה דס״ג להיותה הנוק׳ דחכמה, כי בבחי׳ ראשונה אי אפשר להיות בחי׳ ס״ג וה׳ ראשונה שכל אלה הם סוד הנקודות, כלומר מבחי׳ אח״פ שיצאו לבר מרישא ונעשו לבחי׳ בינוני ואמצעי שבין מאציל לנאצל, משא״כ בחי׳ הראשונה שמנקבי עינים ולמעלה ה״ס המאציל וסוד הטעמים וכו׳ כנ״ל. ולפיכך משמיענו הרב שסוד הבינה שהיא הנוק׳ דחכמה מבחי׳ ראשונה, ה״ס אהיה ולא הויה דס״ג, וה״ס מילוי ו״ד של היוד דהויה ולא ה׳ ראשונה כאמור והבן היטב.
ובזה תבין מ״ש הרב בע״ח בשער י"ד פ״ח אות ד' וז״ל, אימא נקרא אהיה, ובכל אחד מי״ס שבה יש שם אהיה א׳, וכל שם אהיה שהוא בקו ימין שלה הוא דיודין, ושל שמאל בההין, ושל קו אמצעי באלפין. וכל זה בלבושים ובכלים שלה, עכ״ל. פירוש, כי כבר הראת לדעת בפמ״ס לעיל אות א' ובפמ״א דף קפ״ב ד"ה ופירוש עש״ה אשר מצד שורש הב׳ שהוא מכח תיקון המ"ן וזווג דנקבי עינים יצא סדר מיוחד של ע״ס, בנוסף דסדר ע״ס הקודמים שהיו נבחנים רק ע״פ ד׳ הבחי׳ דאור ישר, וזה הסדר החדש מכונה בשם, תיקון קוין עם ראש תוך סוף, אשר ג׳ הקוין של ראש שה״ס ב׳ קצוות חסד ודין ומכריע נקראים חב״ד. והם אמנם ג׳ בחינות של ע״ס בראש: אשר קו הימין שבכל ספירה וספירה מעה״ס של הראש נק׳ ביחד ספירת חכמה והם קצוות של החסד שישנם בראש. וקו השמאל שבכל ספירה וספירה מעה״ס ההם נקרא ביחד ספירת בינה, והם קצוות של הדין שישנם בבחי׳ עה״ס דראש, וקו האמצעי שבכל ספירה וספירה מעה״ס ההם נקרא ביחד ספירת דעת, והם קצוות של המכריעים שישנם בעה״ס של ראש.
ועד״ז מסתדרים עה״ס של התוך בסדר ג׳ קוין עם רת״ס, שקו החסד שישנו בכל ספירה וספירה מעה״ס של התוך נק' ביחד ספירת חסד, וקו השמאל שבכל ספירה נקרא ביחד ספירת גבורה, וקו האמצעי שבכל ספירה נקרא ביחד ספירת תפארת. ועד״ז מסתדרים עה״ס של הסוף, שקו הימין שישנו בכל ספירה מהם נקרא ביחד ספירת הנצח, ושל שמאל נקרא ביחד ספירת ההוד, ושל אמצע נקרא ביחד ספירת היסוד, וזכור זה לכל המקומות שאי אפשר לחזור עליו בכל פעם.
וכבר הודעתיך שאימא עילאה ה״ס המלכות שבנקבי עינים המשפעת האו״ח שם ממטה למעלה, שה״ס הטעמים והויה דע״ב, כמ״ש היטב לעיל. אשר גם הבינה דשם אינה כלל בחי׳ ס״ג אלא בחי׳ אהיה ע״ש. וזה שהשמיענו כאן הרב, כי להיות שבינה זו דהיינו סוד המלכות שבנקבי עינים הרי היא כל השורש של הויה דס״ג מסוד תיקון ג׳ הקוין ימין שמאל ואמצעי, לפיכך נרשמת בג׳ שמות של אהיה, כלפי ג׳ הקוין ימין שמאל ואמצעי. ולפי שהיא בחי׳ ראש, נקראים משום זה חב״ד כנ״ל. וע״כ כל שם אהיה שבקו ימין שלה, נקראים ביחד ספירת החכמה דאימא, והם שמות אהיה במילוי יודין. וכל שם אהיה שהוא בקו שמאל שלה הם שמות אהי׳ במילוי ההין, שכוללים ספירת הבינה דאימא. וקו האמצעי שכולל ספירת הדעת דאימא, הם שמות אהיה במילוי אלפין.
והנה נתבאר בהרחבה ענין פרצוף נוסף שנתחדש ונכפל בכל פרצוף ופרצוף מה״פ געסמ״ב מסיבת עליית המ"ן לזווג בנקבי עינים. ונוהג זה הן בכללות והן בפרטי פרטות דכל פרצוף והן בפנימיות והן בחיצוניות כמ״ש עוד לפנינו בע"ה. אמנם בעיקר צריך לזכור ענין הזה בפרצוף הכתר שה״ס עתיק וא״א, שז״ס שא״א הוא שורש לנאצלים בשביל שה״ס פרצוף הבינוני בין מאציל לנאצל, כמ״ש לעיל ע״ש היטב. גם נתבאר היטב ענין או״א וישסו״ת שה״ס ע״ב וס״ג בסוד טעמים ונקודות, וזכור כל זה כי אי אפשר לחזור על הדברים בכל פעם.