תוכן

ה) ובזה תבין מה שעמדנו לעיל מדוע באצילות מונה הרב תמיד ה׳ פרצופין, ולא בא״ק. ועתה מובן היטב, כי בא״ק אי אפשר להיות לנו שום עסק בפרצוף הכתר, כי ראש הא׳ ה״ס אור בלי כלי כמ"ש לעיל, משא״כ בפרצופי אצילות, אשר אח״פ דכל ראש יצאו לבחי׳ גופא וכאמור בסוד י״ב הפרצופין, ולפיכך באצילות מזכיר הרב גם את א״א בסוד ה׳ פרצופין להיותו בחי׳ אח״פ דראש הא׳, שהוא כבר נחשב לבחי׳ גופא דראש הזה, והבן היטב.
ובזה תבין דברי הרב בע״ח שער מ״ב פ״א בביאור הכתר, וז״ל: וביאור הדבר כי בהכרח הוא שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל וכו'. וע״כ הזהירו בו חכמים במופלא ממך אל תדרוש, אמנם תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא, כי הכתר הוא בחי׳ ממוצע בין מאציל לנאצל וכו׳ ונמצא שיש בבחי׳ זו ב׳ מדרגות וכו', ויש בה בחי׳ א״ס ובחי׳ נאצלים, וב׳ בחי׳ אלו הם הנקראים עתיק וא״א ושניהם נקראים כתר, כנודע אצלינו. וז״ש במ״א כי המלכות שבמלכות שבעולם האצילות המתלבשת בראש הבריאה שהוא הכתר שנקרא א״א, הוא בחי׳ עתיק של עולם הבריאה, והבן זה מאד וכו'. ודע כי עד״ז הוא בכל הי״ס שבכל עולם ועולם וכן בפרטות בכל פרצוף ופרצוף, כי לעולם כל בחי׳ עליונה נקראת מאציל ותחתונה נאצל וכו׳, ויש בחי׳ אמצעי ביניהם הנקרא כתר, והבן זה מאוד כי בו יובנו כל הדרושים וכו׳, עכ״ל מלה במלה.
ועם האמור תבין הענין היטב, כי הכתר ה״ס ראש הפרצוף וכל עוד שלא יצאו אח״פ לבר מרישא לא היינו יכולים לדבר בו להיותו אור בלי כלי. וזה אמרו תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא כי הכתר בחי׳ ממוצע בין מאציל לנאצל וכו'. כלומר, כי מנקודים ואילך אפשר לדבר גם מהכתר, והיינו רק מבחי׳ אח״פ שבו שיצאו ונעשו בחי׳ ממוצע בין מאציל לנאצל, וסוד נאצל ה״ס הגוף שלו בבחי׳ התפשטות הב׳ הבא אחר הסתלקות אורות דהתפ״א מהגוף, כנ״ל בענף ט'. וז״ש והיו זה מזה בתכלית הריחוק, כי בראש לא הי׳ בחי׳ כלי כנ״ל, אמנם עתה נעשה אח״פ לבחי׳ אמצעי, שמצד אחד יש בו בחי׳ כלי להיותו נמשך מהמלכות דנקבי עינים ומצד שני נחשב עדיין לבחי׳ ראש וכתר כי אח״פ כלים דראש המה.
וזה אמרו ונמצא כי יש בבחי׳ זו ב׳ מדרגות וכו׳. פירוש, שבכלל הראש הנק׳ כתר נעשה ב׳ מדרגות, כי מנקבי עינים ולמעלה היא מדרגה א׳ של הכתר, שה״ס מאציל שאין בו מבחי׳ כלי והוא שהרב קורא אותו בשם עתיק. ומדרגה הב׳ היינו אח״פ שיצאו לבר מרישא שנק׳ אריך אנפין שיש בו בחי׳ כלי בדקות כמו שהולך ומבאר, שהוא מפני שהמלכות דבחי׳ מאציל שנק׳ עתיק נעשית שורש ומשפיע לבחי׳ השניה הזו, וע״כ כלי המלכות ואו״ח שלה הוא שורשו, ועד״ז יתבאר לך היטב כל הפרק הנזכר.
ואומר שם עוד, שכל שנתבאר בכתר הכללי דאצילות נוהג בכל פרצוף ופרצוף בפרטות וכו'. והענין כי כל מדרגה ומדרגה שבגעסמ״ב, נבחנת העליונה לבחי׳ מאציל והשניה ממנה לבחי׳ נאצל, והוא להיותה בחי׳ התפ״ב הנמשך ויוצא מפה של ראש העליונה, כמבואר לעיל בענף ט׳ בפמ״ס. ולפיכך מנקודים ואילך יצא אח״פ דכל ראש לבר מרישא ונתקן לפרצוף אמצעי, כמ״ש לעיל בביאור י״ב הפרצופין עש״ה. והנך מוצא שענין ב׳ הבחינות הנז׳ וסוד הבינוני והאמצעי בין מאציל לנאצל, נוהג בכל מדרגה ומדרגה כדברי הרב, הן בכללות דהיינו בין פרצוף לפרצוף והן בפרטות דהיינו בין ה׳ המדרגות כתר ועסמ״ב שישנם בכל פרצוף, כי ע״כ נתחלקו לי״ב פרצופין כנ״ל והבן היטב.