תוכן

ד) ועל פי הדברים האלה יתבאר לנו סוד י״ב הפרצופין שיצאו מסיבת הפרסא. וכבר דברנו בזה בפמ״ס דף קט״ו ד"ה וה"ס ג׳ פרצופין ע"ש, ועתה נרחיב הדברים.
והנה עד עתה לא מצאנו במפורש בדברי הרב רק ד׳ פרצופין, הנקראים ע״ב ס"ג מ"ה ב"ן או טעמים נקודות תגין אותיות, אמנם בהכרח שיש ג"כ פרצוף חמישי שהוא הכתר שנק׳ פרצוף גולגלתא או עתיק. וכן מרמז לנו הרב בע״ח בשער ט׳ פ"ו, וז"ל, ולעילא מגלגלתא דליה, יש בו דוגמא בחי׳ עתיק דאצילות, עש״ה. וא״כ יש לדייק, מדוע הוא מונה תמיד ד׳ פרצופין בא״ק ולא חמשה פרצופין, כמו שהוא באמת. ועוד, מדוע באצילות מונה תמיד ה׳ פרצופין, בשם א״א ואו״א וזו״נ, כנודע, ובמה ישתנה מא״ק.
והענין כי כבר בארנו בענף ט׳ בפמ״ס אות ג׳ בסדר אצילות ה׳ פרצופי א״ק, אשר הראש של פרצוף הא׳ הוא נעלם מאד, להיותו בבחי׳ אורות שקדמו לכלים, ואע״פ שכל הראשים הם מבחי׳ אורות שקדמו לכלים, אמנם זהו נאמר רק בערכם עצמם. כלומר באותה בחינת כלי שנתחדש בפרצוף ההוא, שבזה נבחן ראשו לבחי׳ שורש, וכן נבחן שאורותיו קדמו לכלים, משא״כ בערך פרצוף העליון הימנו, נחשב ודאי גם הראש שיש בו כלים, שהרי נמשך מפה דעליון והפה כבר בחי׳ כלי הוא, כנודע. אמנם זה הראש הא׳ דא״ק שעדיין לא היה בחי׳ הכלי במציאות בעולמות לגמרי, ע״כ הוא נבחן כמו אורות בלי כלים, וע״כ נעלם ונשגב מאד כי לית מחשבה תפיסא באור בלי כלי. ולפיכך, תחילת הדיבור יכול להיות מהגוף דראש הא׳, כלומר המתפשט ויוצא מפה דראש הא׳ ולמטה שה"ס המלכות של ראש שכבר הוא בבחי׳ כלי, והוא שנקרא פרצוף גולגלתא, דהיינו ביחוד מפה של הראש ולמטה, אבל למעלה מזה אין לנו שום רמז ודבור.
אמנם גם מפרצוף גולגלתא אין לנו עסק כלל, והוא להיותו טמיר ונעלם בד׳ הפרצופין עסמ״ב דא״ק החיצונים המלבישים אותו, והיינו כמו הגופים דכל הפרצופין שאין אנו עוסקים בהם משום שמלובשים בפרצוף התחתון מהם אשר ע״כ המה נעלמים שם, כנודע. וכל המדובר הוא רק בראשי הפרצופין המגולים בלי לבוש, וע״כ מתחיל הרב להבחין רק מע״ב ולמטה.
ולפיכך אנו מבחינים בא״ק רק ראש תוך סוף, אשר ראש דע״ב החיצון ה״ס הראש דא״ק, וראש דס״ג החיצון המלביש מפה דע״ב ולמטה ה״ס תוך דא״ק, וגופא דס״ג המלביש מפה דס״ג החיצון ולמטה דהיינו מטבור דגלגלתא דא״ק עד סיום רגליו, נקרא בחי׳ הסוף של א״ק. והיינו בעודו בסוד התפשטות א׳, דהיינו בטרם שעלה למ״נ. וכמ״ש בפמ״ס בענף ט׳ בארוכה עש"ה.
וכבר נתבאר לעיל באות ג׳ סדר רת״ס החדש הנעשה בזה הפרצוף שיצא דרך נקבי עינים שאנו מכנים אותו שורש הב׳ עש״ה. אשר הראש עצמו נחלק לראש ותוך, שמעינים ולמעלה יצא הראש הנק׳ חב״ד, ומעינים ולמטה כלומר באזן חוטם פה, יצא התוך הנק׳ חג״ת או ט״ר דגופא. וכבר ידעת שכל פרצוף נבחן במחויב על ה׳ פרצופין: גלגלתא ועסמ"ב, המלבישין זה לזה מפה דעליון ולמטה, כמו שהארכנו בענף ט' בפמ"ס עש״ה. נמצא שזה הפרצוף שיצא ע״י עלית מ״ן, יצא ג״כ בסוד ה״פ געסמ״ב, שכל תחתון מלביש לעליונו מפה ולמטה. כמ"ש לעיל אות ג׳ דאע״פ שהתחתון יוצא דרך נקבי עינים דעליון זהו ביחוד בסוד האור, אבל בעיקר אצילות נמצא נאצל ויוצא דרך פה דעליון כמלפנים, עש״ה.
ובזה תבין שאח״פ דכל ראש מה׳ הפרצופין יצאו מבחי׳ ראש ונעשים לפרצוף מיוחד לפי עצמם, אשר הכלים שלהם שייכים עדיין לבחי׳ ראש כמקודם, כי בכלים לא נעשה שינוי כנ"ל באות ג'. אמנם האור שבהם הוא ודאי אור חדש מבחי׳ גוף וחג״ת, משום שנמשכים מהמלכות של ראש העומדת בנקבי עינים, כמ"ש לעיל. והנך מוצא שנתוסף פרצוף חדש בכל ראש וראש מה׳ הפרצופין.
באופן אשר בפרצוף הכתר שה״ס ראש הא׳, שעד כאן לא היה בו בחי׳ כלי כלל ועיקר, יצאו עתה אח״פ שלו בבחי׳ פרצוף חדש שיש בו ב׳ בחי׳ ביחד, שמצד הכלים נבחן לבחי׳ ראש ומצד האור נבחן לבחי׳ גוף. ותדע שפרצוף הזה ה״ס אריך אנפין, שנק׳ בחי׳ ה׳ ספירות תחתונות דכתר או מטבור ולמטה. וכל זה ה״ס אח״פ דראש הא׳ שיצאו לבר מראש. וז״ס ד׳ פרצופי הכתר, כי מחציתו העליון כלומר מנוק' עינים ולמעלה ה״ס עתיק ונוקבא, ומחציתו התחתון כלומר אזן חוטם פה ה״ס אריך ונוקבא. ועד״ז אח״פ דראש ע"ב יצאו מבחי׳ ראש והיו לפרצוף מיוחד, שענינו יתבאר במקומו בע״ה. ועד״ז אח״פ דראש הס"ג יצאו מבחי׳ ראש והיו לפרצוף מיוחד שה״ס ישסו״ת, וכן מ״ה וב"ן. שז״ס י״ב הפרצופין שיצאו מכח הזווג שבנקבי עינים, כמ״׳ש במקומו בע״ה.