תוכן

ב) וכבר נתבאר בפמ״ס שם באריכות, שכל פרצוף נבחן בראש תוך סוף ע״ש. אשר הראש יוצא בסוד הסתכלות א׳, שהמלכות משמשת ומעלה או״ח ממטה למעלה, וע״כ אין כלים בראש, זולת אחר שמלכות של ראש מתפשטת מינה ובה לע״ס שניות כי כן דרכה להתפשט בכל הכמות ושיעור הקומה שאור החוזר שלה מלביש עה״ס דראש והתפשטותה זה נק' גוף וה״ס הסתכלות ב'. והגוף נבחן בשנים, דהיינו שהנמשך מט״ר דראש מבונה בשם תוך ומקומו מפה עד הטבור, והנמשך ממלכות של ראש מכונה בשם סוף ומקומו מטבור עד הסיום של הפרצוף. באופן שכל מה שיש בגוף הריהו מקבל מהספירות שבראש, אלא שהמשכת ט״ס ראשונות לגוף נק' תוך והמשכת המלכות אל הגוף נקרא סוף וזכור זה.
ונמצא אשר גם הפרצוף הנ״ל המתוקן ע״י מ"ן שעלה מנוק' דחכמה דא״ק, נבחן ג״כ בראש תוך סוף. אמנם המקומות שונים, כי מלכות של ראש אינה עומדת כאן בפה, זולת בנקבי עינים. אשר ע״כ נמצא כל קומת ע״ס דראש אינם אלא בקומת זו״ן, שנקרא חוטם פה כנודע. אמנם גם אור הבינה כלול שם בסוד הכתר, כי ספירה עליונה דז״א כוללת אור הבינה, כמ״ש הרב גבי ז' היכלות דבריאה אשר היכל הראשון כולל ג״ר כנודע, וע״כ נחשב שיש ג״כ אור האזן בראש שה״ס אור הבינה. והנה נתבאר שבחי׳ הכלים של הראש הם כתר וחכמה לבד, כי המסך דמ״ן נמצא בכלי דחכמה שנקרא נקבי עינים שהיא מלכות של ראש. אמנם האורות שבכלים אלו הם בינה וזו״ן שנק׳ אח״פ כאמור.
ובזה נבין דברי הרב (ענף י״ד אות ח׳) וז״ל: וכאשר נחלק גם את הטעמים, תהיה אות יוד באוזן ואות ה׳ ראשונה בחוטם ואות ו׳ בפה ואות ה׳ אחרונה בעינים. פירוש, האורות של ראש שנקראים טעמים המה רק בחי' בינה וזו"ן. ונבחן, שיוד דהויה ה״ס אור הבינה וה' ראשונה ה״ס אור הז״א והואו ה״ס אור המלכות, דהיינו כנ״ל, דמסבת חסרון הכלים דבינה זו"ן ע״כ חסרים ג״ר דאורות, אלא רק אור הבינה נכללת בז״א. אמנם ה' אחרונה שה״ס נוק׳ דחכמה המעלית מ"ן נמצאת כאן בנקבי עינים.
וזה שרצה הרב להשמיענו כאן, אשר עולם הנקודים שהוא פרצוף ישסו״ת הנ״ל שיצא בתיקון מ"ן נשתנה מקום יציאתו, כי אינו יוצא דרך הפה של ראש כמו כל הפרצופין הקודמים אלא דרך נקבי עינים, כי שם נתקן המסך דהעלאת או״ח כאמור. והיא הנותנת, אשר כל קומת עה״ס שבראש של פרצוף זה המכונה טעמים דס״ג או ע״ב דס״ג, אינו אלא בשיעור בינה וזו"ן שנק' אח״פ. וד' אותיות דהויה שבראש הזה נבחנות ג״כ בסדר אחר, כי יוד של הויה ה״ס אור הבינה ולא כתר חכמה כבכל המקומות, מפני שכאן חסרו האורות ההם דכתר וחכמה. וה' ראשונה ה״ס ז״א שנק' אור החוטם, והו' ה״ס מלכות שנק' אור הפה. וה״ת, כלומר הנוקבא המעלית מ"ן, ה״ס נקבי עינים, כלומר נוקבא דחכמה. ומנוקבא דחכמה הזאת המכונה נקבי עינים, נתפשט ויצא גופא דס״ג שהוא עולם הנקודים שנקרא נקודות דס״ג או ס״ג דס״ג.
ובאמור תבין היטב דברי הרב בפירוש התיקונים אני ישנה אני שניה, שפירש אני שניה לכתר, כלומר בחי' כלי דחכמה שהיא ספירה הב' מכתר, כי עינים הם חכמה. אמנם מאחר שהנוקבא המעלית מ"ן נתקנה שמה, אומר עליה אני ישינה, בשביל שבה היה ענין שביה״כ שה״ס העלם אור העינים דוגמת השינה. וכן העין כולל ב' ההין, ה' ראשונה לסיבת היותה ס״ג, כי כל ענין תיקון מ"ן נעשה בגופא דס״ג ולא בע״ב, וס"ג ה״ס בינה, וה' ראשונה כוללת ג״כ ה' אחרונה, דהיינו הנוקבא שהתתקנה שמה, ונמצא העינים כוללות ב' ההין כאמור.