https://search.orhasulam.org/
- כתבי בעל הסולם / עץ חיים פנים מאירות ומסבירות / ענף יב / פנים מסבירות
אות ו
תוכן
ו) ועדיין צריכין להבין הטעם של החוק הזה, שכל הבא בתוספת יכול הוא להסתלק בעת פגם. והענין תבין מהנ״ל, אשר אין לב״ן מצד שורשו עצמו מבחי׳ ג״ר כלל להיותו חסר מחיצוניות המ״ן שלו, וכל הג״ר שיש לב״ן באצילות הוא מכח הארת מ״ה החדש, וע״כ כלפי ב״ן עצמו אינם נחשבים מבנינו אלא לתוספת בעלמא, ותלוי במעשי התחתונים המעלים מ״ן מבי״ע כנ״ל, וע״כ אין ג״ר אלו מתחבר להם בדרך קביעות, אלא עולה ויורד כפי הארת מ״ה עליהם שמצדו ג״ר אלו נמשכים להם, שבאופן זה הוכשר מציאות לצדיקים להעלות מ״ן מחדש, ואז ממשיכים נרנח״י יותר גבוהים במדרגה כנ״ל, אשר בדרך זה ממשיכים כל קכ״ה הבחי׳ הנ״ל עד שזוכים לגמה״ת. והנך מוצא שכל מציאות הזו דעולה ויורד, הוא משום שהנרנח״י או הג״ר, באים בבחי׳ התוספת מחיבור המ״ה, משא״כ אם היה יוצא הסוף דב״ן הכללי עצמו מאיזו בחי׳ של נרנח״י, שאז הי׳ נמצאים לג״ר כלים דב״ן עצמם ואז ודאי היו נשארים בקביעות. והטעם הוא משום שאין האורות מתישבים בקביעות אלא בכלים שלהם שהם מבחינתם עצמם.
ונתבארו היטב דברי הרב, דכל שבא בשורש ועיקר דהיינו מבחי׳ ב״ן הכללי עצמו אינו יכול להסתלק בשעת הפגם, שהרי האורות הגיעו בכלים שלהם. וכל שבא בבחי׳ תוספת, דהיינו על ידי חיבור מ״ה החדש, שאז נמצאים הג״ר בערך הב״ן שעדיין אינם מבנינו כלל, ולכן כל זמן שהמ״ה מאיר עם הב״ן יהיה לו ג״ר וכשמ״ה אינו מאיר עמו תכף מסתלקים ממנו הג״ר בהיות שאין לו מעצמו הכלים דג״ר, והבן היטב כי אי אפשר במקום הזה להאריך יותר ויתבאר בהרחבה במקומו בע״ה.
ובזה נבין דברי הרב כאן, שאומר כיון שיצאו מקודם פרודות זה מזה ע״כ אין הפגם יכול להגיע בכולם אלא בזה אחר זה, ואע״ג שנתחברו חג״ת נה״י אח״כ וכו׳ ע״ש. שלכאורה קשה, מאחר שנתחברו וכולם נקשרו לפרצוף אחד א״כ ודאי שהפגם נוגע בכולם ומה יועיל לנו שמתחילתם היו פרודות. ובאמור מובן היטב שאין הכונה על ספירות הפרטיות שבאותו קשר של הפרצוף, שזה ודאי אשר הפגם נוגע בכולם כי הג״ר תיכף מסתלקים בבת אחת וחוזרים שוב לסוד העיבור, אלא הכונה על פרטיות הקשרים, כלומר שיש פגם הנוגע למסך דבחי״ד שהוא קשר של יחידה, שאז מסתלקים ג״ר דיחידה לבד ונרנ״ח מתקיימים, מפני שאין הפגם נוגע בהם. ועד״ז יש פגם הנוגע לג״ר דנשמה לבד או דחיה לבד וכדומה, שבאופן זה אי אפשר לתחתונים שיפגמו בכל נרנח״י ח״ו, אלא בבחי׳ אחת מהם לבד. וכ״ז הוא משום שיצאו בנקודים בפרודות, דע״כ יכולים להחליף המ״ן בכל פעם, או לנשמה או לחיה או ליחידה, וע״כ אין התחתונים יכולים לפגום בכולם בבת אחת והבן.