תוכן

ה) ודע אמנם ההבחן הגדול מאצילות לבי״ע, כי אצילות ה״ס אור אין סוף ב״ה, מפני שאור החכמה הנק׳ אור א״ס מתלבש בכל ה״פ נרנח״י הנ״ל. ואע״ג שאמרנו שבפרצוף נשמה יחסר כתר וחכמה ומכש״כ ברוח ונפש, אמנם אין שם מסך שיפריש הבינה וזו״ן מן החכמה מצד האו״י, וכל קוטן קומתם הוא רק מסבה של המסך שלהם הזך, וע״כ אור חוזר שלו קטן ואינו עולה לקשר כל הספי׳ עד החכמה. אמנם עכ״ז נחשבים מחוברים עם החכמה בכח עה״ס דאור ישר, משא״כ המסך שבין אצילות לבריאה הוא מסך ממש וגבול לאור החכמה שאינו מתפשט כלל משם ולמטה, שזה יתבאר לקמן בענפים הבאים בסוד שביה״כ, ואכמ״ל.
ולפיכך כל תיקון בי״ע אינם אלא מכח עליתם לאצילות כנ״ל באות ג׳ שאז מתחברים לאור א״ס כנ״ל. ונעשה זה ע״י עבודת הצדיקים בתורה ומצוות להשפיע נ״ר ליוצרם והכל לפי רוב המעשה, כי יש מע״ט שמעלים מ״ן מבחי׳ כתר ואז משיגים בחי׳ נפש, ויש מע״ט שמעלים מ״ן מבחי״א ומשיגים בחי׳ רוח, ויש מע״ט מבחי״ב ומשיגים בחי׳ נשמה, וכו׳. וענין השגתם הוא כפי הערך שמשיבים האורות לזו״ן דאצילות, כי על כל מ״ן שהם מעלים מבי״ע נעשה באצילות זווג מאור א״ס על המ״ן האלו, ויוצא מזה אור שלם של ראש באצילות גופיה וזה שייך לזו״ן. והתפ״ב של ראש זה שנק׳ גוף, משיגים אותם הצדיקים שהעלו את המ״ן האלו.
אמנם אלו נרנח״י הנ״ל אינם נשלמים בפעם אחת אלא צריכים לגלגולים רבים, ובכללם יש קכ״ה בחי׳, אשר אחר תשלום השגת הנרנח״י דבחי׳ הא׳, צריכים הצדיקים לחזור לסוד העיבור ולשוב להעלות מ״ן על סדר נרנח״י דבחי׳ הב׳. וע״כ צריכים הנרנח״י הקודמים להתעלם מהם, שאז אפשר להם להעלות נרנח״י של המדרגה הרצויה וכו׳, עד שמגלים כל בחי׳ הנרנח״י השייכים למקור נשמתם ואכמ״ל.
ובזה תבין מ״ש הרב בפירוש דחז״ל שמקשים והלא במאמר אחד יכול להבראות דהיינו כמו שביארנו לעיל באות א׳, שהקושיא היא שהיה יכול לצאת בחי׳ קשר של פרצוף בז״ת דנקודים עכ״פ מבחי״ב או א׳, והיה יוצא ע״י זה בחי׳ רוח או נשמה בז״ת דנקודים, ולמה יצאה הנוק׳ שהוא סוד המסך בבחי׳ כתר המזוכך לגמרי, שלא היה יכול לקשר כלל הז״ת דנקודים עד שיצאו פרודות זה מזה.
וע״ז מתרץ כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם הנברא בעשרה מאמרות. פירוש, עשרה מאמרות ה״ס כחבזו״ן שהם נרנח״י דז״א, אשר הצדיקים מעלים מ״ן מבי״ע ומשלימים הנרנח״י שהם האורות שנסתלקו מז״ת אלו, אשר מכח זה הם יכולים להעלות ה׳ בחי׳ קשרים, מכח ה׳ בחי׳ שבמסך דמ״ן שלהם אשר המה מעלים בזה אחר זה דהיינו ביחוד ע״י הסתלקות נרנח״י דבחי׳ הקודמת שיכולים להמשיך אח״כ מבחי׳ יותר גבוהה, שעי״כ המה מספיקים להשיב כל האורות דז״ת דנקודים כמו שהיו בנקודים בטרם שביה״כ, ונמצאים מקיימים העולם דהיינו זו״ן דנקודים שנק׳ עולם. משא״כ אם היו ז־ת דנקודים יוצאים בקשר אחד של בחי׳ רוח או נשמה, אז לא היה אפשר לצדיקים להוסיף עליהם עוד, כי כל שיוצא בשורש ועיקר אי אפשר שיסתלק. ולפי״ז היה נמצא העולם דהיינו ז״ת דנקודים, בלי קיום כלל לאותן הבחי׳ החסרות בהם.
אמנם העלם אורות זו״ן שכבר השיבו הצדיקים, זה מגיע ממעשיהם של הרשעים, שעל ידיהם מתגברת הס״א לינק מאותם האורות שהמשיכו הצדיקים, ולכן מסתלקין האורות מזו״ן, ואז יש כח לצדיקים להמשיך בחי׳ של נרנח״י יותר גבוהה, ונמצא שעי״ז שלא נעשה שום קשר של נרנח״י בזו״נ דנקודים, המה יכולים בכל פעם לחדש קשר של מ״ן באותה מדרגה הרצויה. ויש בזה שכר טוב לצדיקים שמקיימים את הזו״ן, שזהו ע״י שיצאו פרודות בסוד עשרה מאמרות. כלומר, באופן שיוכלו לקבל בעולם התיקון ה׳ קשרים בשלימות בסוד עשרה מאמרות, דהיינו נרנח״י שלימים בזא״ז כאמור, שיש בזה עונש לרשעים המאבדים את העולם וכו׳, כי מתוך שיצאו ז״ת פרודות יכולים לגרום הסתלקות האורות שנק׳ איבוד העולם, אמנם וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. והצדיקים בארצם משנה יירשו. כי מתוך זה הצדיקים מתגברים להעלות מ״ן בזא״ז עד שמשיבים כל בי׳ע לאצילות.