תוכן

ד) ועם כל האמור נתבאר לנו דברי הרב כאן במה שתירץ שלפיכך לא יצאו ג״ר דז״א וט״ת דנוק׳ בע״ס דנקודים כדי שיוכלו להסתלק בעת הפגם, כי כל שבא מתחילה בבחי׳ שורש ועיקר אינו יכול להסתלק וכו׳ אמנם מה שבא אח״כ בסוד תוספות יכול להסתלק בשעת הפגם וכו׳. פירוש, כי ע״ס דנקודים המה נקראים שורש ועיקר דכל ד׳ עולמות אבי״ע, כמ״ש לעיל בפמ״ס אות י׳ שבכללות אנו מבחינים רק ב׳ כוללים: אחד, הם ה״פ געסמ״ב דא״ק. וכולל הב׳, הם ה״פ געסמ״ב דב״ן הכללי. אשר בכולל הא׳ נתקנו כל ה״פ שלו באופן זה, שרו״ת דא״ק נתקנו מע״ב וס״ג והסוף נתקן ע״י מ״ן מחיבור ס״ג מ״ה וב״ן יחד בסוד ישסו״ת שהוא גופא דס״ג שירד למטה מטבור דא״ק, ועלו אח״כ יחד למ״ן לזווג הפנימי, שישסו״ת עלה למקומו למעלה מטבור וזו״ן ירדו למטה מטבור, ונתחברו ע״י הפרסא לבחי׳ ראש וגוף כאחד ע״ש. אמנם ה״פ געסמ״ב דב״ן הכללי לא נתקנו רק בחי׳ הראש ותוך שלו עד הפרסא שמנגד הטבור והוא בסוד מ״ה החדש כנ״ל, והסוף שלו שמטבור ולמטה נשאר בסוד ג׳ עולמות הנק׳ בי״ע, וצריכים להתקן ע״י מ״ן שעדיין תלוי ועומד על מעשי התחתונים. אשר ס״ג נק׳ בריאה מ״ה נק׳ יצירה וב״ן נק׳ עשיה.
ותדע שאלו ה׳ בחי׳ געסמ״ב הנ״ל דב״ן הכללי, הם שורש ועיקר דכל אבי״ע. ומה שמתחבר לבחי׳ ראש ותוך דב״ן מכח מ״ה החדש שמשלימו בג״ר בסוד אצילות כל זה נק׳ בחי׳ תוספת, כלומר שאינו מהשורש של הב״ן הכללי, כי שורש ב״ן הכללי הוא מלכות דא״ק אשר סוף שלו היא בחי״ד בעצם, משא״כ מ״ה המתחבר עמו הוא מע״ב דא״ק שהוא מסך דבחי״ג ובסוד הזה נק׳ תוספת וזכור זה.
ולפיכך יש בבי״ע ה׳ בחי׳ של מ״ן התלויים במעשיהם של התחתונים. כי כבר נתבאר סוד המ״ן שהוא ממש סוד המסך שבכלי מלכות, אלא מכח שיתופו השורשי במדת הרחמים בנה״י דא״ק מכונה בשם מ״נ, כמ״ש בפמ״ס ענף י״א אות ג׳ ע״ש. ונתבאר בדף ר״ה ד״ה ותבין כי ה׳ בחי׳ מסך נמצא בכלי המלכות שעושה ה׳ קשרים דנרנח״י, שזה נרשם תיכף בעת הזדככות והסתלקות האור בגופא דא״ק, שנק׳ כח״ב זו״ן שבמסך, וכל העב ביותר משובח ביותר. ובזה תבין שהמ״ן דמסך דבחי״ד מקשר עה״ס היוצאות ע״י התלבשותו בקומה של כתר ונק׳ פרצוף יחידה, ועד״ז ע״ס היוצאות בהתלבשות דמסך דבחי״ג מקשר עה״ס רק בקומת חכמה ונק׳ ע״כ פרצוף חיה, להורות שחסר כתר הוא. ועד״ז ע״ס היוצאות בהתלבשותו של מסך מבחי״ב מקשר עה״ס בקומת בינה, להורות שחסר בו כתר וחכמה והוא נק׳ פרצוף נשמה. וע״ס היוצאות בהתלבשות ממסך דבחי״א מקשר עה״ס בקומת ז״א לבד ונק׳ פרצוף רוח, להורות שחסר בו ג״ר: נשמה חיה יחידה, כי יש בו ב׳ בחי׳ לבד דהיינו רוח ונפש שהכלים שלהם נק׳ ז״א ונוק׳.