תוכן

ג) והנה נתבאר היטב ההבחן השורשי הנמצא בין מ״ה החדש ובין ב״ן הכללי, שנתחברו בכל בחי׳ ובחי׳ מה״פ אצילות, אשר הב״ן הוא בחי׳ פרצוף הפנימי שכולל לכל עה״ס שיצאו בנקודים, הן מאורות וכלים שיצאו מישסו"ת דא״ק והן מהאורות שיצאו מיסוד דא״ק שהשלים לשעתם בחי׳ המטבור ולמטה שלהם ולא נתקיימו, וכל אורות וכלים אלו נקראים ב״ן הכללי, ויש לו רק בחי׳ ראש ותוך עד הטבור, דהיינו בערך מה שיצאו לו מישסו״ת ולמעלה מטבור דא״ק, אבל בחי׳ המטבור ולמטה שלו שנתחבר לו אח״כ מנה״י דא"ק, לא נתקיים בו כי נשברו וירדו לבי״ע, והמה לא נתקנו עוד בעולם התיקון מצד המאציל, אלא תלוים ועומדים על המעשים הטובים של התחתונים כנ"ל בפמ״ס ענף י"א אות י"א ע״ש. וסוד מ״ה החדש המתחבר עמו באצילות בעולם התיקון, הוא בחי׳ התפשטות ב׳ שלו, על דרך שנתבאר לעיל בפמ״ס בענף ט׳, שמתחילה יוצא ראש וגוף דפרצוף הפנימי ואח״כ נסתלק האור מגופו דפרצוף הפנימי, ואח"כ חוזר שם התפ״ב ומלביש לרו״ת שלו עד הטבור עש״ה. ממש עד״ז יצא מ"ה החדש אחר שנסתלקו האורות מגוף דב״ן הכללי שהם ז״ת דנקודים והלביש אותו, כלומר שמילא הסתלקות האור שקרה לו, אמנם רק עד הטבור שלו, כדרך התפ״ב הנק׳ ע״ב. כמ"ש שם היטב ואין צורך להאריך בזה.
אמנם יש כאן ענין נוסף על פרצופי א״ק, כי שם בא״ק יצאה התפשטות ב׳ מאליו בלי מ״נ, אלא מסוד התעבות בינה כמ"ש בפתיחה אות י"ג עש"ה. אשר התעבות זו חזרה ג״כ למסך, שבסוד זה יצא פרצוף ע״ב והלבישו עד הטבור, משא״כ כאן שלא היה די ומספיק ענין התעבות בינה הנזכר, להיות שכל עיקר פרצוף ב״ן הזה הוא בא להלביש בחי׳ הסוף דא״ק, שהיא בחי״ד בעצם אשר מסך דבחי״ג אינו מגיע לשם כמ״ש בפמ"ס ענף י״א אות ו׳ גבי סוף דא״ק עצמו שמוכרח משום זה לתיקון מ״ן, ולפיכך גם כאן לצורך התפ״ב היה מתלבש הא״ס בחכמה ובמלכות יחד, דהיינו במסך דבחי"ג ובמסך דבחי״ד יחד, ואז יצאו בחי׳ ע״ס חדשות שנק׳ מ״ה החדש ועמו בחי׳ ט"ר דב"ן, ששניהם בשיתוף ובחיבור הספיקו להלביש ולהחזיר האור דפרצוף הפנימי עד הטבור כנ״ל, שהוא גבול האצילות גם בעולם התיקון.
אמנם בחי׳ המטבור ולמטה דב״ן הכללי עצמו, עדיין לא הספיקה התלבשות זו למלאותו מחסרונו, להיותו משותף מבחי׳ מ״ה החדש שהוא אינו יכול להתפשט לשם, כי שם הוא מקום בחי״ד עצמה לבדה כנ״ל, ומ״מ יש תיקון המגיע ג״כ לבחי׳ המטבור ולמטה דב"ן הכללי על ידו, והיינו דוקא באופן שהמה יעלו למעלה למקומו של מ״ה החדש, דהיינו לעולם אצילות, שזה נעשה ע״י מעשים טובים והעלאת מ״ן של התחתונים, ובשבתות ויו״ט, שאז בי״ע עולים לאצילות ממש. כמ"ש בע"ה במקומו.
ובזה מובן מ״ש בע"ח שער מ׳ פ"ד שלעתיד יהיה ב"ן גדול ממ״ה, ובע״ח שער התיקון פ"ג אומר שלעתיד יתבטל מ״ה והב״ן ישוב לבחי׳ ס״ג לקדמותו. שלכאורה הדברים סותרים א"ע, ובאמור תבין היטב כי כל ענין המ״ה ה"ס התלבשות א״ס בחכמה דא״ק ובמלכות דא״ק, דהיינו במסך כפול מע"ב וב"ן ביחד כנ"ל והיה זה כדי לתקן את הראש והתוך דב״ן הכללי, בעת שהוא עדיין חסר הסוף שמטבור ולמטה כנ"ל. אבל לעתיד כשיתוקן המטבור ולמטה הנז׳ ובי״ע ישובו להיות אצילות, שאז יושלם הב״ן בכל ראש ת״ס שלו בקביעות, א״כ ודאי יתבטל בחי׳ המסך הכפול הנז׳ מע״ב וב"ן יחד, כי מסך דב״ן ישוב לקדמותו כמו בנקודים שיצאו על ידו ע״ס בקומת כתר, ומסך דע"ב ישוב לקדמותו שיצאו על ידו ע״ס בקומת חכמה, ונמצא בזה שמ"ה דהיינו בחי׳ המסך הכפול יתבטל, ויהיו ממנו ב׳ בחי׳: ע״ב לחוד וב"ן לחוד, והב"ן יהיה בקומת כתר, וא"כ גדול הוא מהמ״ה שישאר במסך דבחי״ג ובקומת חכמה, שהוא בחי׳ ע״ב. ואמרות ה׳ צדקו יחדיו.
ובזה מתורץ קושית מהרח״ו ז"ל מובא בהשמש בע״ח שער י"א פרק ו׳ על מ"ש שם בפי׳ העמידה כי ט״ת דמלכות נחתי בבריאה וכתר דנוק׳ נשאר באצילות, שהיה צריך להיות בהיפך, ע״ד ג"ר דז״א שאורות המסתלקים עולים למעלה ע״ש. ובאמור מובן היטב כי אותן ט"ס היוצאות עם המ״ה החדש, המה ח״ו אינם יורדות כלל בעת ההסתלקות מאצילות ולמטה, אלא עולות לשורשם וזה ברור. ומ״ש הרב כי ט״ת דמלכות נחתי בבריאה, הכונה על ט״ת דנוק׳ דב״ן הכללי המלובשים בבי׳ע, כנ״ל וע״י העלאת מ״ן מהצדיקים או בשבתות נמצאים עולים לאצילות, שהבריאה עולה לבינה דאצילות ויצירה לז״א דאצילות ועשיה לנוקבא דאצילות, כנודע. וא״כ נמצא שט״ת דנוק׳ דב״ן הכללי כבר נתעלו מירידתם הקודמת, אמנם כ״ז בכח אורות דמ״ה החדש כמ״ש במקומו, משא״כ בחול או ע״י מעשים מצד הרשעים שמסתלק מהם הארת מ״ה החדש, נמצא שט״ס דנוק׳ שנתוספו לה מכח המ״ה המה מסתלקים ועולים לשורשם, ואותם ט״ת דנוק׳ מב״ן הכללי שנתעלו מבי״ע לשעתם, המה חוזרים ויורדים לבי״ע כמקודם וזה ברור.
ובזה מובן מ״ש בע״ח שכ״ג פ״ח בהבחן בין מ״ה לב״ן, שבב״ן אין הכתר מבנין הפרצוף אלא מפרצוף עליון ממנו, אמנם במ״ה יהיה הכתר בבנין הפרצוף עצמו עש״ה. שזה נתבאר היטב בדברינו, כי הכתר ה״ס הראש שנק׳ ג״ר או כתר כמ״ש בענף ח׳ בעה״ח ע״ש. ונתבאר שב״ן הכללי נשאר בחסרון המטבור ולמטה שנק׳ נה״י כמו שהיה בנקודים, שהרי לא נתעלה לאצילות אלא נשאר בבי״ע כנ״ל ונמצא שחסר ג״ר, כי בחוסר נה״י דכלים יחסרו כח״ב וראש באורות כנ״ל, וע״כ בהבחן הב״ן הכללי לפי עצמו הרי הוא חסר תמיד כתר וג״ר, משא״כ המ״ה החדש שבחי׳ ראש ותוך דב״ן הכללי די לו לכל בחי׳ ראש תוך סוף שלו להיותו בחי׳ מסך דבחי״ג, א״כ יש לו בגדלותו ראש וכתר מבנינו עצמו.