תוכן

א) ועתה נבין דברי הרב בענף זה בפירוש דחז״ל שהקשו והלא במאמר אחד יכול להבראות ולמה נבראו בעשרה מאמרות וכו׳. ופירשו שעשרה מאמרות המה ע״ס דזו״ן שנקרא עולם עכ״ל. ובאמור תבין היטב שאין עשרה מאמרות אלו כוללים כל עה״ס דנקודים רק חג״ת נה״י דז״א לבדם, כי כבר ביארנו שג״ר דנקודים המה סוד הראש דכללות פרצוף הנקודים וחג״ת דנקודים שהם זו״ן המה סוד הגוף של הפרצוף. וסוד ראש וגוף כבר נתבאר לעיל בפמ"ס ענף י"א אות א׳ אשר כל מדרגה מתפשטת בסוד ראש מכח הסתכלות א׳ עד למלכות שנקראת פה דראש, ואח״כ נעשה התפשטות הפה לע״ס שניות בסוד הסתכלות ב׳ שהמה הגוף. ותדע בזה שהתפשטות זו של הפה דראש נק׳ מאמר משום שהסתכלות ב׳ לצורך גופא, נעשה בסוד זווג דהכאת שפה אל שפה כמ״ש בע"ח שער מ"ז פ״ב עש"ה. וכיון שחז״ל מכנים הספירות בשם מאמרות, א״כ ודאי שהכונה על בחי׳ ז״ת שהם זו״ן, כי הספירות של הראש לא נקראות מאמרות, זולת ספירות דגופא שיוצאות בסוד הכאת שפה אל שפה.
אמנם עדיין דברי הרב צריכים ביאור במה שאומר שעשרה מאמרות המה ז״א, ומקודם זה אומר שאין לז״א דנקודים אלא שש ספירות חג״ת נה״י לבד וא״כ לא יש כי אם ששה מאמרות ואיך אמרו בעשרה מאמרות נברא העולם. וביותר קשה הלא כל בחי׳ חג״ת נה״י דז״א עם המלכות הם רק בחי׳ גופא דנקודים, דהיינו התפשטות פה דראש בסוד הסתכלות ב׳, וא״כ אין כאן אלא התפשטות אחת ומאמר אחד לכל הספירות דזו״נ ולמה מכונים עשרה מאמרות. ואין לומר שהטעם הוא מפני שהיו פרודות זו מזו, דענין הפירוד הוא מטעם שחיצוניות דנוק׳ חסרה במ״ן דע״כ לא יצא הסתכלות ב׳ על שלימותו שיקשר את כולם לפרצוף אחד, ולפי״ז נמצינו למדים שאין כאן אפילו מאמר אחד על שלימותו, ולמה נקראים משום זה עשרה מאמרות.
ותבין זה ממה שביארנו לעיל שיש ה׳ בחי׳ במסך שבכלי מלכות, אשר נרשמו בו מכח ד׳ בחי׳ ההסתלקות, כנ״ל בפמ״ס ענף י"א אות ט׳ ע״ש. וצריך שתדע שכל מסך ומסך מד׳ הבחי׳ הנ״ל עושה פרצוף שלם מראש תוך סוף, וכל ההבחן שלהם שאמרנו ע״פ כח״ב זו״ן, היינו דוקא בקומתם, באופן שזווג דהכאה על מסך דבחי״ד עושה רת״ס בקומת כתר וזווג דהכאה על מסך דבחי״ג עושה רת״ס בקומת חכמה וכן במסך דבחי״ב עושה רת״ס בקומת בינה ובבחי״א קומת ז״א, וכשמזדככת כולה אין לה אלא בחי׳ עצמה לבדה בלי שום קומה. אמנם בערכם עצמם נבחנים כאו״א לפי עצמו ג״כ לרת״ס כמ״ש במקומו. וכבר נתבאר שכל ראש ה״ס ג״ר, ותוך סוף ה״ס ז״ת. שלפי״ז יש בכל קשר של פרצוף הנעשה ע״י בחי׳ מסך אחד מה׳ בחי׳ הנ״ל, בחי׳ ע״ס שלימות. ותדע, שז״ס האורות של נרנח״י הנודעים, שקשר של פרצוף יחידה נעשה על מסך דבחי״ד וקשר של פרצוף חיה נעשה על מסך של בחי״ג וכו׳. וזכור כלל זה היטב.
ובזה נבין היטב קושיית הרב שמקשה למה יצאו חג"ת נה"י דז״א פרודות זו מזו. שלכאורה אין זו שום קושיה, כי ע״כ יצאו פרודות משום שיצאו כולם רק מישסו"ת שלמעלה מטבור, שאין שם חיצונית המ״ן דגופא אלא פנימית המ״ן לבד הנמשכת מבינה שנכללה במלכות, דהיינו מהרחמים הנכלל במ"ן, וע״כ לא היתה כאן הסתכלות ב׳ של מלכות דמלכות המעלה או״ח ומקשר לכל הפרצופין כנ"ל בפמ"ס ענף י״א אות ח׳ ע״ש וא״כ מאי מקשה. ועוד, הרי היה יכול לתרץ כן, דעל כן יצאו פרודות משום החסרון של חיצוניות הנוק׳ כאמור. אמנם באמת ישנה כאן קושיה גדולה, כי כבר ביארנו שיש ה׳ בחי׳ במסך שהיא בחי׳ המ״ן של עתה, ואם כן קשה, הגם שלא יצאה חיצוניות המ״ן שהיא בחי״ד עצמה אלא רק הפנימית לבדה הנמשכת מישסו״ת שהיא בינה ובחי״ב, מ״מ היה אפשר שתעשה לבחי׳ מסך וקשר של בחי״ב שהוא בחי׳ רת״ס בקומת בינה, ואז היו עכ״פ ספירותיו בקשר אחד. ונודע, שלא נתתקנה בשום בחי׳ מסך אלא בבחי׳ השורש שנק׳ כתר שאין בו עביות ומסך כלל, דע״כ נשארו ספירות דז״א פרודות. וזה שהקשה הרב, למה יצאו פרודות בלי שום קשר של פרצוף אפי׳ בקומתו של ז״א.