תוכן

ב) ועיין בע״ח שער טנת״א פ״א בסופו וז״ל בפנימית א״ק יש הויה אחת אשר א״ק הוא לבוש אליה, ומד' אותיותיו יוצאים ד' הויות ונגלים לחוץ של א״ק, והם הויה דע״ב ס״ג ב״ן ומ״ה וכו' ע״ש. ועי' עוד בע״ח שער מ״ב פ״ב בסופו וז״ל נמצא כי כל מה שנאצל היא הויה אחת כלולה מה' בחי' שהוא קוץ של יוד בא״ק, יוד באצילות ה' בבריאה ו' ביצירה ה' בעשיה. וכל בחי' מאלו כלולה מכל ה' בחי', כי קוץ של היוד בא״ק יש בו הויה א' של ה' בחי' וכו', שהם א״ק ואבי״ע שבו וכו'. וכן יוד באצילות יש בה הויה אחת הכוללת כל ה' בחי' א״ק ואבי״ע, וכן עד״ז שאר אותיות: ה' ו', ה' תתאה, בבריאה יצירה ועשיה וכו' ע״ש.
פירוש הדברים, אשר ה' בחי' יש בא״ק, שהם הויה הפנימית (הכוללת ע״ס, דקוצו של יוד הוא כתר שבה, יוד חכמה ה' בינה ו' חג״ת נה״י וה״ת מלכות) וד' הויות ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן היוצאות מד' אותיות י״ה ו״ה של הויה הפנימית המלבישים אותו מבחוץ. והנה הויה הפנימית בכל ע״ס שבה נקראת א״ק שבא״ק, וד' הויות: ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן נקראים אבי״ע שבא״ק, כי ע״ב נק' אצילות וס״ג בריאה ומ״ה יצירה וב"ן עשיה. [1- ד"ה והנה הרב]
ושורש הענין הזה כבר נתבאר באריכות בענף הקודם בענין השתלשלות ה' הפרצופין: א״ק הפנימי ועסמ״ב, היוצאים הימנו ולחוץ בסוד דחז״ל ב״ר פי״ב ראה שאין העולם מתקיים וכו' שיתף מדת הרחמים במדת הדין עש״ה, וכיון שהעולמות משתלשלים זה מזה בסוד חותם ונחתם כמו״ש בע״ח שער דרושי אבי״ע פ"א על כן כל הענינים הנוהגים בא״ק נוהגים בהכרח בכל העולמות ובכל הפרצופין התחתונים הימנו, וכמו שאומר הרב בענף שלפנינו אשר כל תחתון יש בו כח עליון בהכרח המתפשט בו כנ״ל. ולפיכך הן בכללות והן בפרטות ופרטי פרטות, אין המדרגה נשלמת בטרם שמתפשטת על עסמ״ב המכונים אבי״ע, אשר המדרגה בעצמה, כלומר התפשטות הראשונה של ראש וגוף שבאותה המדרגה נק' הויה הפנימית או א״ק או קוצו של יוד. ומן היוד של הויה הפנימית שהיא בחי' חכמה שבה, מתפשטת ויוצאת הויה דע״ב שנק' בחי' אצילות. ומן ה' שבהויה הפנימית מתפשטת ויוצאת הויה דס״ג שנק' בריאה. ומן ו' שבהויה הפנימית מתפשטת ויוצאת הוי״ה דמ״ה שנק' יצירה. ומן ה' אחרונה שבה מתפשטת ויוצאת הויה דב״ן שנק' עשיה.
ונמצא שה' פרצופין שבא״ק עצמו בכללו נק' א״ק ואבי״ע, וכן ה' פרצופין שבעולם אצילות עצמו נק' א״ק ואבי״ע, וכן ה' פרצופין שבעולם הבריאה נק' א״ק ואבי״ע, וכן ביצירה וכן בעשיה. ועד״ז בפרטות, דהיינו כל פרצוף ופרצוף של ה' הפרצופין שבא״ק הפרטים, ג״כ מוכרח להתפשט על השתלשלות עסמ״ב הנק' אבי״ע, וכן בפרטיות ה' פרצופי דכלהו אבי״ע.
ונמצינו למדים, אשר גם פרצוף ב״ן דא״ק שנק' עשיה דא״ק שהן הם ע״ס דעולם הנקודים, מוכרחים ג״כ להתפשט מן כל אות ואות שבהויה פנימית שבו ולהוציא לחוץ הויה מיוחדת על דרך הנ״ל, הנקראים ביחד הויה הפנימית ומלבושיו ע״ב ס"ג מ״ה ב״ן, או א״ק ואבי״ע דב״ן והבן היטב.
וכבר נתבאר בענף הקודם, שאין לנו שום הארה ומדרגה שלא תתפשט בראש וגוף, שע״י הסתכלות א' יוצאת בחי' ראש של אותה המדרגה. וע״י הסתכלות ב' יוצאת הגוף של המדרגה, כמו שהאריך בזה בשה"ק דרוש ב' דא״ק בסופו דף קמ״ז עש״ה. וראש של המדרגה לא נחשב עוד בחי' כלי רק הגוף של המדרגה, ובראש אין נוהג הסתלקות האור רק בגוף כמ"ש בענף הקודם.