תוכן

ז) והנה נתבאר היטב ענין גופא דס״ג הנק' ישסו״ת, ואשר גם בו קרה ענין הסתלקות האור כמו בגופין דעליונים שהוא ענין צמצום נה״י והעלאת מ״ן. גם נתבאר איך העלאת מ״ן הנז' גרם הזווג בראש הס״ג הנק' או״א עילאין, שעל ידי הזווג הזה נתחדשו האורות דגופא דס״ג הנקרא ישסו״ת בחידוש נפלא, בסוד השיתוף דמדת הרחמים במדה״ד.
והנה אחר ההתחדשות הנזכר, חזר ויצא אור דישסו״ת דרך נוק' עינים, ונתפשט במקומו הראשון למטה מטבור בסוד התפשטות ב', שהמה ע״ס דנקודים שנקראים פרצוף ב״ן, והלבישו לנה״י דא״ק אל מקום שבו היה התפשטות א' של ישסו״ת.
והנה פרצוף ב״ן הנזכר, הנה גם הוא נתפשט בראש וגוף כמו המדרגות הראשונות, להיות טעם אחד לכולם כנ"ל באות ב'. וגם בגוף שלו קרה ענין ההסתלקות כמו בעליונים, שהסתלקות זו נקראת בשם שביה״כ. ואף על פי שכבר נשתתף מדה״ר בדין, אמנם שיתוף זה הועיל רק בג״ר, מפני שהמלאכה הזו הנז', לא נעשית אלא באורות דישסו״ת שהיא בחי' ס״ג, והס״ג מג״ר הוא. ולפיכך לא הועיל עוד לז״ת שהם זו״ן התחתונים. ואכמ"ל ויתבאר בע"ה במקומו.
והנה אחר שביה״כ הנז', חזר והתפשט התפשטות ב' באותו מקום של התפשטות הקדום שנסתלק, ע״ד הפרצופין העליונים. והתפ״ב זו נקרא מ״ה החדש, שעמו יוצאות גם ט' ספירות התחתונות של פרצוף ב״ן כמו״ש במקומו אשר בהתפשטות זו כבר הגיע השיתוף דמדה״ר גם בז״ת שהם זו״ן התחתונים, ולפיכך נתקיים העצמות בכלים ולא נסתלקו יותר כמקרה הפרצופים העליונים ממנו.
ועתה מובנים היטב דברי חז״ל ראה שאין העולם מתקיים, דהיינו בכל גוף וגוף מפרצופין העליונים שנקרא עולם, אשר העצמות לא היה יכול להתקיים בהם כאמור, עד ששיתף עמו מדת הרחמים, שזה נעשה ונגמר ביציאת מ״ה החדש מן המצח. וכמו״ש ע״ז בע"ח ש"ג פ"ב בסו״ה ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, שיתף רחמים בדין ע״ש. ולפיכך מכאן ואילך נתקיים העולם, ונתלבש העצמות בכלים ושוב לא נסתלק.
ועם כל האמור זכינו להשכיל ולדעת דברי הרב בענף זה, אשר עולם התיקון שהוא מ״ה החדש הנז' ותשלום ט״ס תחתונות דב״ן שמחכמה ולמטה, הן הם בחי' התפ״ב של התפשטות הקדום דעשרת הכתרים של הנקודים הנק' פרצוף ב"ן, כמבואר.
גם נתבאר היטב ענין הב' המובא בע״ח ענף ה' שעמדנו עליו שם, שה״ע כלים ואברים שהעצמות מתפשטת בהם כנ״ל באות א' מדוע אינו נגמר בטרם שיעבור עליו ה' המדרגות גולגלתא וע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. ובאמור מובן היטב שבטרם יציאת מ״ה החדש, אי אפשר לעצמות להתלבש בכלים אלא הולך ומסתלק, כי למיתוק מדת הרחמים הם צריכים שזה אינו נגמר אלא עם יציאת מ״ה החדש.
גם נתבאר המקור של התלבשות עליון בתחתון, שנמשך גם כן מענין הב' הנז' כמבואר, אשר התפשטות הב' שה״ע פרצוף התחתון, מלביש על רשימו דהתפ״א שהוא הגוף של פרצוף העליון. ובגלל הדבר הזה נחשב ג״כ פרצוף התחתון לבחי' תולדה ובן של פרצוף העליון, להיותו בחי' התפשטות שניה מגופא שלו, ונמצא פרצוף ע״ב, בן ותולדה דפרצוף גולגלתא. וכן פרצוף ס"ג, בן ותולדה דפרצוף ע״ב. וכן מ"ה וב"ן, המה בנים דישסו״ת, שהוא בחי' גופא דס"ג, כי ע״ס דנקודים הנק' ב״ן, נחשבים ג״כ על בחי' ישסו"ת.