תוכן

ד) ועתה נבאר הקשר והיחס שבין ג' אורות הנ"ל. ומתחילה צריך להבין ענין תיקון הקוים בסוד צלם אדם, וענין פנים ואחור הנמצאים בעולמות, דח''ו אין כאן לא עורף ולא עיפוי. והענין, דכבר נתבאר סוד ע"ס דאור ישר הנמשכים מא"ס ב"ה על ד' הבחי' הנודעות, אשר הכתר ה"ס א"ס ב"ה, והתפשטות אורו נקרא חכמה ובחי' א', וכאשר התפשט כן נתעבה בדרך התפשטותו, דהיינו שהתגברה ברצונה להמשיך תוספת שפע מן הכתר שה''ס הא''ס, והנה זה החלק שנתעבה נבחן בשם בינה כנ"ל.
וג' הבחנות יש בספירת הבינה: א', היא מהות בנינה אשר היא מעצם החכמה ובחי' א' עצמה. ב', היא בחי' העביות שקנתה ע''י התגברותה. ג', היא מהות השפע החדש שהמשיכה מהכתר, דהיינו אור דחסדים. ובזה נמצאת למד שעיקר מציאותה של הבינה היא עלולה מהחכמה וחלק הימנה, אמנם הקיום והשפע שלה היא עלולה מן הכתר, דיונקת אור דחסדים מן הכתר.
ובזה יצא לנו ב' סדרים של עילה ועלול: סדר א', מתחילה הכתר ואח"כ חכמה העלולה מן הכתר ואח"כ בינה שהיא עלולה מן החכמה. וסדר ב', הוא סדר מצב הספירות בתמונת סגולתא כזה שלמעלה הכתר, והחכמה מתחתיו בימינו כי יונקת הימנו אור דעצמות, והבינה גם כן מתחת הכתר אך בשמאלו כי יונקת ממנו אור דחסדים. ונמצא משום זה נבחנים כח"ב כמו סגולתא, כזה: כתר חכמה בינה שזה מורה, אשר הכתר נחשב לעילה אל הבינה כמו שהוא עילה אל החכמה. והחכמה נבחנת לצד ימין להיותה אור העצמות, שהוא כללות האור המגיע לנאצל מא"ס ב"ה. והבינה נבחנת בצד שמאל, להיותה אור דחסדים הגרוע מאור דעצמות הרבה מצד התעוררות הגבורה בהמשכתו. כי ענין הימין בכל מקום, מורה על עיקר בנינו של הפרצוף, וצד שמאל אנו מכנים לבחי' הנוספת על הפרצוף בבחי' סיוע ועזר אל הפרצוף, כמו האדם שעושה כל פעולותיו ביד ימינו, וביד שמאל אינו משמש אלא במקום שצריך תוספת כח.
ובזה נבין ענין פנים בפנים ואחור באחור שאנו מבחינים בפרצופין. דנתבאר לעיל דיש ב' בחי' בבינה, דבבחי' א' נמצאת עלולה מהחכמה ויונקת מהחכמה, ובבחי' ב' נמצאת סמוך לכתר ויונקת מהכתר. ובזה מובן אשר בעת מציאותה בבחי' ב' אז אינה יונקת מהחכמה, וע''כ אנו מכנים אותה שנמצאת באחורים שלה אל החכמה, כלומר שאינה מקבלת אור העצמות מהחכמה כי נטלה פניה אל הכתר, כלומר שהיא יונקת השפע מהכתר. כי מלת פנים, יורה השפעה וקבלה. ומלת אחורים, יורה ענין מניעת השפע. וע"כ אנו מכנים בבחי' הב', אשר החכמה והבינה נמצאים אחור באחור, כלומר שאינם יונקים זה מזה כלום.
והנה נתבאר שבהתפשטות האו''י מא"ס ב"ה על ד' הבחי', אז לא נתפשט אור החכמה בכללות ע"ס של הנאצל ההוא, משום דהחכמה והבינה היו בבחי' אחור באחור, דהבינה היתה יונקת אור דחסדים מהכתר ואחוריה לחכמה. אמנם בפגישת האו"י על המסך שבכלי מלכות ועלו ע"ס דאור חוזר, אשר או"ח הזה עלה בכל ע"ס של הנאצל עד הכתר כנ"ל בענף ג' אז אינה צריכה הבינה לינק אור דחסדים עוד מן הכתר, כי כבר מגיע לה זה מן או"ח דמלכות העולה ונובע בשפע גדול, ואז מחזירה פניה אל החכמה ומתעצמת עמה, משום דעיקר מהותה הוא עצם החכמה, ובזה נזדכך האחוריים שלה כמו"ש בענפים הבאים בע"ה ואז נשפע אור העצמות בעשר ספירות דכללות הנאצל.