תוכן

ג) וצריך להבין היטב ענין עצמות וכלים ואיכות התלבשות העצמות בכלים. ודע שבכללות האור הנמשך מא''ס ב''ה אל העולמות, אין שום הבחן כלל מבין עצמותו ית' לאורו המתפשט מעצמותו ית', אלא בזה, דבעצמותו ית' לית מחשבה תפיסא בי' כלל וכלל, ובאורו ית' המתפשט מעצמותו אפשר בו להתבונן, והוא בא לידי השגת הנביאים והצדיקים קדושים משרתי אל. ותדע שאין זה אלא בסגולת התלבשות אורו ית' בכלי, דאם לא היה מתלבש בכלי לא היתה שום מחשבה תפיסא בהארתו כלל וכלל כמו בעצמותו ית', אבל באור עצמו אין שום חילוק והבחן כלל ועיקר, וכמו שמהותו ית' הוא פשוט, כך אורו המתפשט ממהותו ית' הוא פשוט.
ונתבאר באריכות בענף א', ענין ההבדל והפירוד הנוהג בכל דבר רוחני שאין זה אלא מסבת שינוי צורה. וכמו פירוד דבר גשמי הוא מסבת גרזן מחתך, וריחוק מקום מחלק לחלק הוא בכח התנועה, עד"ז תשפוט בדבר רוחני אשר שינוי הצורה מבדיל בו החלק שנשתנה צורתו והוא נגדר לבחי' נבדלת לעצמו, ואם השתנות הצורה מגיעה לבחי' הפכיות הצורה מהקצה אל הקצה אז נקרא פירוד גמור, שאין להם שום יחס וקירבה וכמו ב' דברים זרים נחשבים זה לזה, עש''ה.
וכבר נתבאר ענין הכלים, שה"ס האור שנתעבה בשינוי צורה דהרצון לקבל שאינו נוהג במאציל ית'. וא''כ צריך להבין איך מתלבש האור בכלים, דאחר שנשארו הכלים בלי אור וניתוסף העיבוי אליהם אז חזר העצמות ונתלבש בכלים, כמו"ש הרב בענף זה וממה נפשך, אם קרובים המה האור והכלי ואין בכלי עביות ושינוי צורה, א"כ למה זה נגדר בשם כלי עד שיהיה אמצעי שע"י יתפשט אורו ית' לתחתונים, ואם נשארה בהם העביות גם אחר התלבשות האור בהם, א"כ איך יתכן בהם קירוב זה לזה והתלבשות זה בזה אם לא בהשתוות צורתם, דאטו במקום מדומה ח"ו תליא מילתא.
ולהסביר זה אקדים לבאר ג' בחי' אור הנמצאים בע"ס זה למטה מזה.א', הוא האור הנמשך מא''ס ית' בלי התעוררות דהתגברות רצון הנאצל, והוא נקרא אור העצמות או אור החכמה. אור הב', הוא האור הנמשך מא"ס ית' ע"י התגברות רצון דהנאצל, והוא נקרא אור הבינה או אור דחסדים, שהוא גרוע הרבה מאור העצמות, בזה שרצון הנאצל משותף בו, כלומר דלא היה מתגלה ונשפע לנאצל אם לא היה מתעורר להמשיך אותו. אור הג', הוא האור היוצא ע''י כח הנאצל עצמו, פירוש, דעיקר גדרו של הנאצל הוא הכלי שבו והוא הרצון לקבל שבו, דהיינו אור העב, כי רק בזה יוצא מכלל מאציל ונגדר בשם נאצל, להיות שבמאציל אין בחי' הרצון לקבל והבן, וע"כ עיקר קוטבו של הנאצל הוא בחי' כלי שיש לו דהיינו בחי' הד', והנה עליה עבר כח הצמצום, אשר הנאצל אינו מרוצה לקבל עם בחי' ד' שזה העיכוב נק' מסך, והנה מסך זה נקרא לגמרי על שם הנאצל כמבואר היטב בענף א', דאין שום גבול נעשה מצד המאציל עש"ה. וע"כ אור העליון נשפע ובא על המסך ונעשה שם זווג דהכאה המעלה ע''ס דאו''ח, ובזה נמצא שזה האור הוא תולדה של הנאצל, והוא אור שלישי המיוחס לנאצל לבדו. אמנם ודאי שגם זה האור נמשך מא"ס ב''ה, אלא כיון שהוא ע''י כח העיכוב של הנאצל, וכיון שכח העיכוב הוא חידוש, ומה שלא נמשך כלל מהמאציל נק' על שם הנאצל לגמרי. ותבין אשר בחי' אור הב', הנמשך ע''י התעוררות רצון הנאצל אינו נקרא על שם הנאצל, כי בחי' הרצון לקבל נמשך עכ"פ מא"ס ית', בשביל שרוצה להנות לבריותיו שה''ס מחשבת הבריאה כמו שהארכנו בענף א'. משא"כ כח העיכוב והמסך, אין למאציל חלק בו זולת מקוטבו של הנאצל, והבן.
והנה כל אור יש לו יחס ישר אל הכלי שלו, כי אור העצמות מלובש בחכמה שה"ס בחי' א' שעוד לא נגלה שם בחי' התגברות לתוספת שפע, ואור הבינה מלובש בבחי' ב' שהיא הבינה שהמשיכה אותו, ואור חוזר מלובש במלכות כי היא הולידה אותו.