תוכן
א)
דע כי כאשר עלה בחפץ וכו'. הנה ענף זה הוא מפתח כללי בכל החכמה ובלעדו אין שום מושג כלל וכלל מכל המובא בכהאר"י ז"ל, וגם לא חוזר ונשנה במקום אחר חוץ ממקום זה, ע"כ ראוי לדייק בו היטב הדק. והנשאב מכל האמור בענף זה, אשר כל אור המתפשט מא"ס מתפשט על ד' בחינות, שהם ב' בחי' התפשטות שנקראים ב' דוכרין דעשר הספירות שהם ספי' חכמה וספי' ז"א, ספי' חכמה היא בחי' א' המכונה התפשטות בהרחבה מהכתר שה"ס השורש דע"ס, ובהתפשטות זו כלול כל אור א''ס ב"ה המושפע אל הנאצל ההוא מצד המאציל לבדו והוא עצמות ועיקר האור שבנאצל, וע"כ נק' אור החכמה בחי' חיה של הנאצל ונקרא ג"כ העצמות.
והדכר הב' דעשר הספירות היא ספי' זעיר אנפין, שהיא בחי' התפשטות על ידי חלון. פירוש, דאור העב שבבינה נקרא חלון, להיותו ראוי לקבל בו אור העצמות. דאור העב שבמלכות נקרא מסך או פרגוד או כותל סתום, והוא משום שאינה ראויה לקבל בה אור, אחר שנעשה הצמצום הא' על בחי' הד' כנ"ל בענף א' משא"כ אור העב שבבינה ראויה לקבלת אור דעליה לא היה הצמצום, כמו''ש שם שהצמצום היה בנקודה האמצעית ממש ולא כלל בג' בחי' הקודמות לה. והנה התפשטות שניה זו שנקרא ז''א, הוא גרוע הרבה מהתפשטות הראשונה שנקראת חכמה, להיותה מבחי' אור משותף מהתגברות הנאצל, דהיינו בחי' בינה שהתגברה להמשיך שפע יתר משיעור התפשטות החכמה, וכיון שהאור משותף בהתגברות הנאצל, ע"כ נקראת התפשטות זו אור דחסדים וגבורות, לאפוקי מהתפשטות דבחי' א' שנק' אור דעצמות.
ועד"ז יש ג"כ ב' נוקבין בעשר הספירות, נוקבא עילאה היא הבינה, להיות עצמותה של הבינה מבחי' אור העצמות דהיינו מעצם החכמה, אלא לסיבת התגברותה אחר תוספת שפע קנתה ג"כ בחי' עביות שנק' אור דחסדים, שהגיע אליה מהמאציל בסבת התגברות רצונה, וע"כ לא נתגלם בה עצמה בחי' כלי, מפני שעצם בנינה הוא בחי' עצמות וחכמה, אשר אור דחו"ג שהמשיכה בטל לגבה כנר בפני אבוקה ולא יוכל לעלות בשם והבן זה.
ונוקבא תתאה היא המלכות, להיות גם עצמותה וכל בנינה רק מהתפשטות ע''י חלון שהוא ז"א שהוא אור דחו''ג. וע"כ אחר שהוסיפה התגברות רצון אחר תוספת שפע יתר מכפי התפשטות האור מהבינה, אז נגלם בה כלי הקבלה בתכלית השלימות. ועי' בענף א' שהארכנו בזה די באר.
ונודע שמהצמצום ולמטה נעשה בחי' מסך במלכות שלא לקבל שפע ואור בבחי' הד', אשר זה כח העיכוב נק' מסך. ואח"כ שוב מתפשט עליה אור ישר דרך ז''א לבוא לבחי' ד' שלה, כי כן טבע אור הישר להתפשט לתחתונים בכל עוז, כדברי הרב ז"ל
בהיכל א"ק שער עקודים פרק ח' בא"ד וז''ל:
גם יש עוד חילוק אחר, שאור ישר כמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת ולהשפיע לתחתונים עכ"ל עש"ה. והענין, מפני שצמצום א' היה רק מכח הנאצל עצמו, שקישט את עצמו ובחר בהשואת צורתו למאציל ולכן מיעט ברצון לקבל שלו כנ"ל בענף א'. והמלכות מעכבת על האו"י שלא לבוא בבחי' הד' שלה והוא נקרא זווג דהכאה, ע''ד ב' דברים שכל אחד רוצה לבוא בתחום של חבירו ונמצאים משום זה שאחד מכה בחבירו והבן. והנה ע"י זווג זה יוצאות ע"ס דאור חוזר. כמו שהארכתי לעיל בענף ג' בסוד נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן ע"ש.
והנה הרב ז''ל מבאר לנו בהמשך דברי הענף הזה, כל בחי' השינויים הנובעים ע"י ע"ס דאו"ח אלו, ע"פ איכות חיבורם עם ד' הבחי' דאור ישר. שמתחילה מבאר ע"ס השורשיים ואח"כ עולם האצילות וסוד י"ב הפרצופין, שכל זה נתהווה רק מהשינויים דע"ס דאור חוזר. וכן ג' עולמות התחתונים בריאה יצירה ועשיה, וההבחנות שבין עולם לעולם ובין ספירה לספירה ובין פרצוף לפרצוף, יהיו כל השינויים העצומים האלו רק בבחי' אור חוזר ולא כלל בבחי' אור ישר. כמו שאיתא כאן בדברי הרב ז"ל (אות ח'), וזה לשונו:
אמנם החילוק שיש בין האצילות לג' עולמות הוא, שבאצילות אור א"ס נוקב ועובר וכו' בהיות לבריאה מסך ומבדיל א' וכו' ולעשיה ג' מסכים, ואמנם בפרטות העולם עצמו, כמו שיש ד' בחי' באצילות בפרטן כנ"ל, כן יש אלו ד' הבחי' בבריאה עצמה וכן ביצירה עצמה וכו'. והנך רואה מפורש שבד' הבחי' הנודעות דאו''י שהם כח"ב זו"נ אין שום חילוק בין עולם לעולם, ומכ"ש בין פרצוף לפרצוף, ועיקר השינויים הוא בבחי' המסכים המשתנים בכל עולם ועולם, דהיינו על פי אור החוזר העולה מהמסכים, שאין פרצוף דומה לחבירו כלל וכל אחד נגדר בזה לעצמו כמו שיתבאר.
ועי' בהיכל אבי"ע שער מ"ז פ"ב וז"ל:
דהתלבש הא"ס בכתר והאציל לא"ק, והתלבש בחכמה והאציל לעולם האצילות, והתלבש בבינה וברא עולם הבריאה, והתלבש הא"ס ביצירה ויצר לעולם היצירה, והתלבש הא''ס במלכות וברא את עולם העשיה, עכ"ל בקיצור לשון עש"ה. והנך מוצא, שכל העולמות מתפשטים מהא"ס ב"ה, והיינו בהכרח על ד' הבחי' הנודעות, אלא כל שינוי מצב בין עולם לעולם הוא בבחי' התלבשות הא"ס, דהיינו במסך דבחי' ד' ובערך העביות שבמסך הזה, כמו"ש לעיל ובענף ג' ע"ש. ועי' עוד בהיכל א''ק ש"א ענף ג' בא"ד, וז''ל: והנה בחי' י"ס דעגולים כולם יש בהם כל הבחי' שהם אורות וכלים וכו' אמנם החילוק שיש בין העגולים ליושר הוא כי י"ס דעגולים הם בחי' האור הנקרא נפש וכו' אבל הי"ס דיושר הם בחי' האור הנקרא רוח וכו' ומתחילה נאצלו ונתגלו בחי' העגולים שהם מדרגות הנפש והכלים שלהם, ואח"כ נאצלו בחי' ב' דיושר בציור אדם, שהם מדרגות אורות רוח והכלים שלהם, כנודע כי הרוח נקרא אדם, והבן זה מאד וכו' עכ"ל בקיצור לשון. המתבאר מדבריו, שכל ה' עולמות א"ק ואבי"ע אין בהם רק ב' בחי', שהיא בחי' נפש ובחי' רוח, שהעגולים דה' עולמות הם בחי' נפש וספירות דיושר דה' עולמות הוא בחי' רוח. ולכאורה הוא פלא גדול, דלפי"ז לא יש כלל בחי' ג' ראשונות הנק' יחידה חיה נשמה בכל העולמות כולם.
והענין דדבר גדול משמיענו כאן, אשר יש ב' הבחנות עיקריות בעשר הספירות, דהיינו הבחן ע"ס המאירות בבחי' נפש והבחן ע''ס המאירות בבחי' רוח, אע"ג דכל בחינותיהם שוות, דיש ד' בחי' הנודעות, ואו''פ ואו''מ, וכלי פנימי וכלי חיצון, הן בע"ס דנפש והן בע"ס דרוח, מ''מ ענינם שונה מאוד זה מזה, דע"ס דנפש אינן יכולות להתפשט לתחתונים אלא בבחי' נפש לבד שהוא אור המלכות כנודע, דכח"ב זו''נ נקראים הכלים דעה"ס ויחידה חיה נשמה רוח נפש נקראים האורות דעה"ס, ונמצא שבחי' נפש אינה אלא אור המלכות לבד. כי זה הכלל שאין התחתון מקבל מהעליון אלא מבחי' אור המלכות דעליון, אמנם המלכות דעליון שה"ס המסך המעלה אור חוזר יש בה הבחן מדרגות בשיעור הקומה בהעלאת או"ח כנ"ל, כי בעולם א''ק היא שבה להיות כתר כנ"ל בענף ג'. וא"כ אע"פ שהתחתון אינו מקבל אלא מהמלכות דעליון, אם הוא מקבל ממלכות דא''ק יכול לקבל כל עשר הספירות שיש במלכות זו עד קומת כתר דא"ק. ועד"ז במלכות דאצילות ששם שבה המלכות להיות חכמה, יכול התחתון המקבל ממלכות דאצילות להשיג כל עשר הספי' עד קומת חכמה דאצילות. וכן במלכות דבריאה ובמלכות דיצירה, דהיינו לפי קומת המלכות דאותו עולם שהתחתון מקבל.
והנך רואה שכל בחי' התפשטות אור מעליון לתחתון תלויה בשיעור קומה דעליון, ע"ד שביארנו בענף ג' שכל זה נמדד בבחי' התפשט ושוב דאו''י עד המלכות ומהמלכות לכתר או לחכמה כמו"ש שם וע"כ נקרא זה בחי' רוח. אלא בעולם א"ק היא בחי' רוח דכתר, דהיינו בהתפשט ושוב מכתר למלכות וממלכות לכתר, ובעולם אצילות נק' רוח חכמה או רוח חיה, דהיינו בהתפשט ושוב מכתר למלכות דז''א וממלכות דז"א עד הכתר וכו' כמו"ש שם והיינו דשיעור השילוב והחיבור דאור ישר עם האור חוזר שמצוי בעליון, יכול התחתון לקבל כל זה ע"י המלכות דעליון, וע"כ נקרא זה בחי' ע''ס דיושר משום שמתפשט לתחתונים שה"ס התפשטות הקו למקום המצומצם, ונקרא קו משום שהוא נותן מדה ושיעור קומה לתחתון, ונק' רוח משום דהקומה נערכת בשיעור המתפשט ושוב.
