תוכן

א) הספירות הם אור ישר ואור חוזר וכו' עד הסוף. הנה בב' הענפים הקודמים ביארנו תוכנם של עשר ספירות דאור ישר, ומעתה נתחיל בביאור עשר ספירות דאו''ח, אשר כל ריבוי המצבים בעולמות ובפרצופין נמשכים מצדם. ומתחילה נבאר המפורסם בכמה מקומות בכהאר"י ז''ל, אשר השורשים דעשר הספירות כולם נשארין בספי' הכתר, ואך הארתם יוצאת לחוץ. שזה ענין ב' המצבים שנמצא בכל פרצוף, מצב א' שכל פרצוף כולל ה' פרצופין כח"ב זו"נ שכולם קומתם שוה זה לזה, מצב ב' שמכל אחד מתפשט ויוצא ה' פרצופין על דרך המדרגה זה למטה מזה.
ומתחילה נבאר המובא כאן שע''ס דאור ישר הם מעילא לתתא וע"ס דאור חוזר הם מתתא לעילא וכו', דאטו במקומות המדומים לעין גשמי תליא מילתא ח"ו. וא''כ צריך להבין מי ומה נותן את העליונים למטה והתחתונים למעלה, שיהיה הכתר במלכות והחכמה ביסוד וכו'.
והענין שמתחילה מתפשט אור א''ס ב"ה לעשות כלים וכו'. עי' בענף ד' כלומר דאור א"ס ב"ה מתפשט מטרם שיש כלים, דהא הכלים המה נמשכים ויוצאים מן האור עצמו, אשר אור המתפשט מתעבה בסופו בדרך התפשטותו, וזה האור שנתעבה הוא הכלי של האור הזה שנתפשט, שהאור קשור בו כדמיון אור הנר הקשור בפתילה. וענין העיבוי הזה נתבאר באריכות בענפים הקודמים, דהיינו בחי' הרצון לקבל המתגלה בפועל בנאצל ההוא, שזהו סוד המסך שנתהוה בכלי המלכות. ומסך יורה כח העיכוב שבה שנמשך בה מפאת צמצום א', דהיינו המעכב לאור העליון המושפע אליה שלא יבוא בבחי' הד' שלה כדי שלא יופרד ממקומו, כלומר שלא יקנה שינוי צורה מבחי' הד' כמו"ש בענפים הקודמים דכל דביקות הרוחנית תשוער בהשתוות הצורה וכל פירוד רוחני ישוער בשינוי הצורה. שבהשתנות הצורה זה מזה עד שמגיע להפכיות מקצה אל הקצה באופן שלא יהיה בכלי הקבלה שום ניצוצין של השפעה, אז נערכים כנפרדים לגמרי זה מזה כמו"ש שם.
והנה צמצום זה ומסך זה אינו כלל מצד המאציל כמו"ש שם, אלא מצד המלכות בעצמה שבחרה בהשואת הצורה ובדביקות למאצילה וע"כ מונעת את עצמה מהשפע. אמנם אור העליון המושפע ובא לה מצד המאציל מתפשט אליה בכל עוז עד כמעט שהוא נפרד ממקומו, כלומר שאינו מבחין כלל במסך שעשתה המלכות, כי רוצה להתפשט גם מהמסך ולמטה. וע"כ נבחן זה כעין אור השמש המכה על העששית או על מראה לטושה, שהמראה הלטושה מפסיקה ירידת קוי אור השמש באמצע דרכו, וקוי האור חוזרים לאחוריהם בהארה מרובה על אותו המקום. וכן כאן כיון שהמסך מעכב אור העליון, נעשה ביניהם בחי' זווג דהכאה זה בזה, שמזה נולדו עשר הספירות דאו''ח כח"ב זו"נ מתתא לעילא, אשר המלכות דאו''י שבה להיות כתר דאו"ח וכתר דאו"י שב להיות מלכות דאו''ח, בסוד נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן המובא בספר יצירה פ"א מ"ז.
וענין יציאתם דע''ס דאו''ח מתתא לעילא, היינו בהפכיות מערך המדרגה דע"ס דאור ישר. דערך המדרגה דע"ס דאו"י הם על פי ד' בחי' הנודעות עד שמתגלה העביות לכלי קבלה בבחי' ד', ובערך זה נמצא שכל הזך ביותר מבחי' העביות הוא במדרגה גבוהה יותר, ויהיה ז"א במדרגה חשובה ממלכות להיותו בחי' ג', ותהיה הבינה חשובה מז''א להיותה בחי' ב', ותהיה החכמה חשובה מהבינה להיותה בחי' א', והכתר חשוב מכולם שהוא השורש לכולם. וערך הפכי יהיה בע''ס דאו"ח לסבת יציאתם מהמסך שבכלי מלכות, דהיינו מדרגה הד' העבה ביותר מכולם ועתה היתה לראש פנה לכולם, דהיינו כתר לע"ס דאו''ח. ובערך זה נמצא שכל העב ביותר יהיה במדרגה יותר גבוהה, כי ז"א שהוא מדרגה ג' דאור ישר יהיה עכשיו במעלת החכמה, דהיינו מדרגה א' המקבלת מהכתר. והחכמה דאו"י שהיא בחי' א', תהיה עכשיו בערך ז"א לאו''ח, שצריך לקבל או"ח מבינה כמו ז"א דאו"י המקבל או''י מבינה. והכתר יהיה בחי' מלכות, להיותו מקבל מן ז"א דאו"ח, והבן. והנך רואה שהעליונים דאו"י נעשין תחתונים דאו"ח, ותחתונים דאו"י נעשין עליונים באו"ח. וע"כ אומר שיצאו מתתא לעילא, כלומר שהתחתונים דלפנים באו''י נעשין עכשיו עליונים במעלה וחשיבות, לסבה שכלולים ביותר מאור העב.