תוכן

ח) ועכשיו שזכינו לכל הנ"ל, יובן לנו באפס מה עוצם יחודו ית' וית' אשר לא מחשבותיו מחשבותינו וכו' וכל ריבוי הענינים והצורות המושגים לנו בכל זה המציאות אשר לפנינו, כל זה מתיחד אצלו ית' במחשבה יחידה אחת, דהיינו מחשבת הבריאה כדי להנות לבריותיו. אשר המחשבה היחידה הזאת מקפת כל המציאות באחדות גמורה עד גמר התיקון כי היא כל מטרת הבריאה. והיא הפועל, כלומר ע"ד כח הפועל בנפעל, כי מה שהוא אצלו ית' רק מחשבה יהיה בנבראים חוק מחוייב בהכרח, וכיון שחשב עלינו להנות אותנו, נתפעל בנו בהכרח ענין הזה להיות מקבלים שפעו הטוב. והיא הפעולה, כלומר אחר שהוטבע בנו החוק הזה של הרצון לקבל הנאות, אז נגדרים אנו לעצמינו בשם פעולה, שמחמת שינוי הצורה הזאת יוצאים אנו מכלל בורא לכלל נברא ומכלל פועל לכלל פעולה. והיא היגיעה והעבודה, שמחמת כח הפועל בנפעל, מתגברת והולכת כמות חשק הקבלה שבנו, ע"ד השתלשלות העולמות, עד לבחי' גוף נפרד בעוה"ז, דהיינו בהפכיות הצורה מחי החיים, שאין בגדרו להשפיע מחוצה לו כלל וכלל, שהוא המביא לגופים את המיתה וכל מיני יסורים ויגיעות לנשמה כמו"ש עוד. והוא ענין עבודת השי"ת בתורה ומצות, כי ע"י הארת הקו במקום המצומצם נמשכים השמות הק' והתורה והמצוות, וע"י העמל בתורה ומצוות ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, לאט לאט מתהפכים כלי הקבלה שבנו על כלי השפעה. והוא כל השכר המקווה לנו, דכל כמה שכלי הקבלה אינם מתוקנים, אי אפשר לנו להרחיב פינו לקבל שפעו ית', והיינו משום פחד דהשתנות הצורה, בסוד מאן דאכיל דלאו דלי' בהית לאסתכולי באפי', כי משום זה היה הצמצום הא' כנ"ל. אבל בהיותינו מתקנים את כלי הקבלה שלנו שיהיו ע"מ להשפיע, משווים אנו בזה את הכלים ליוצרם וראויים אנו לקבל את שפעו עד אין קץ.
והנך רואה שכל אלו הצורות ההפכיות שבכל זה הבריאה שלפנינו, דהיינו צורת הפועל והנפעל וצורת הקלקולים והתיקונים וצורת העבודה ומתן שכרה וכו' כ"ז הוא נכלל רק במחשבתו היחידה ית' הנ"ל ובתכלית הפשיטות, דהיינו להנות לנבראיו בדקדוק לא פחות ולא יותר. ועד"ז הנ"ל נכללים ג"כ במחשבה ההיא כל ריבוי המושכלות, הן המושכלות שבתורתנו הק' והן החכמות החצוניות, וכל ריבוי הבריות והעולמות ושינוי ההנהגות שבכל אחת, כל אלו יוצאום ונובעים רק מהמחשבה היחידה הנ"ל, כמו שאבאר בהמשך ביאורנו במקומם בס"ד.
ובהנ"ל יובן המובא בתי' זוהר מבחי' המלכות דא"ס ב"ה, שע"ז נרעשו הספים מקול המתמיהים, דהיתכן לכנות שם מלכות בא"ס ב"ה, דא"כ יש גם שם ט' ספירות ראשונות וכו'. ובדברינו מתבאר היטב דענין הרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה בהכרח כנ"ל, הוא נקרא מלכות דא"ס ב"ה, אלא ששם לא עשתה המלכות בחי' סוף וגבול על אור א"ס ב"ה, משום שעוד לא נגלה בה שינוי צורה מחמת הרצון לקבל וע"כ נק' א"ס ב"ה. כלומר, שהמלכות אינה עושה שם בחי' סוף וכו' לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי' סוף בכח המלכות.