תוכן

ד) ולהבין באפס מה במקום גבוה צריכים להרחיב הדברים. ונחקור בקוטב כל זו המציאות שלפנינו ותכליתה הכללית, שכלום יש לך פועל בלי תכלית, וא"כ תכלית זו מה היא, אשר לסבתה המציא ית' כל המציאות הזו שלפנינו, בעולמות העליונים ובעולמות התחתונים. אמנם כן כבר הורו לנו חז"ל בהרבה מקומות, אשר כל העולמות כולם לא נבראו אלא בשביל ישראל המקיימים תורה ומצוות וכו' וזה מפורסם. אלא צריך להבין בזה, בקושי' של חז"ל שהקשו ע"ז, אם הכונה של בריאת העולמות היא בשביל להנות לנבראיו, א"כ מה היה לו ית' לברוא את העוה"ז הגשמי העכור המלא יסורין, דבלי זה ודאי שהיה יכול להנות לנשמות כמה שרוצה כביכול, ולמה הביא את הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזה. ותירצו על זה, דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי', פירוש, דבכל מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים, וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה, ברא את העוה"ז שישנה כאן מציאות של עבודה, ונמצאו נהנים לעתיד מיגיע כפיהם, כי נוטלים שכרם משלם חלף יגיעתם וניצולים עי"ז מפגם של בושה ע"כ.
ודבריהם ז"ל אלו מוקשים מאד סביב סביב. דמתחילה קשה, הא עיקר מגמתינו ותפלותינו היא מאוצר מתנת חנם חננו, ואמרו ז"ל אשר אוצר מתנת חנם מוכן הוא רק בשביל הנשמות היותר גדולות בעולם. וביותר קשה עיקר תירוצם, שתירצו אשר במתנת חנם נמצא חסרון גדול, דהיינו בושת הפנים הנמצא לכל מקבל מתנת חנם, שלהשלמה זו הכין ית' את עוה"ז שיש בו מציאות יגיעה ועבודה, כדי שבעוה"ב יטלו את שכרם חלף טרחתם ויגיע כפם. ותירוצם תמוה מאוד, הא למה זה דומה אל אדם האומר לחבירו, עבוד עמי רגע אחד קטן ותמורת זה אתן לך מכל תענוגי עולם ושכיות החמדה כל ימי חייך, דאין לך מתנת חנם גדולה מזו, משום דהשכר אין לו שום השתוות עם העבודה, דהרי העבודה היא בעוה"ז עולם עובר שאין לו ערך של כלום כלפי השכר והתענוג של עולם נצחי, דאיזה ערך יש אל כמות עולם עובר נגד כמות עולם נצחי, ואצ"ל באיכות היגיעה שאין בה ערך של כלום כלפי איכות השכר, וכמו"ש ז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו'. ואין לומר דמקצת השכר נותן השי"ת חלף טרחתם והשאר במתנת חנם, דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם דהא נשאר הפגם של בושת הפנים בשאר המתנה. אלא שאין דבריהם אלו מובנים כפשוטם אלא ישנה כאן כוונה עמוקה.
וטרם שאנו נכנסים בביאור דבריהם ז"ל, צריכים להבין במחשבתו ית' בבריאת העולמות והמציאות שלפנינו, אשר לא יצאו פעולתם לפניו ית' בדרך ריבוי מחשבות כמו דרכינו, כי הוא ית' אחד יחיד ומיוחד. וכמו שהוא פשוט כך אורותיו הנמשכים הימנו פשוט ומיוחד בלי שום ריבוי צורות, כמו שכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי וכו'. ועל כן תבין ותשכיל, דכל השמות והכנויים וכל העולמות העליונים והתחתונים, הכל אור פשוט אחד יחיד ומיוחד, דלגבי השי"ת האור הנמשך והמחשבה והפעולה והפועל וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, המה אצלו דבר אחד ממש.
ועל פי זה תשפוט ותשכיל, אשר במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה היא הפועלת את הכל והיא עצם כל הפעולות והיא מקבלת התכלית והיא מהותה של היגיעה והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה. כמו שפירש הרמב"ן ז"ל, בסוד אחד יחיד ומיוחד, כנ"ל.
והיינו שהאריך הרב ז"ל בפרקים הראשונים שבספר הזה בענין הצמצום הא', להיות ענין זה החמור שבחמורות, כי בהכרח הוא אשר גם הקלקולים וכל מיני החסרונות המה נמשכים ובאים הימנו ית', וכמוש"כ יוצר אור ובורא חושך. והנה הקלקולים והחושך המה הפכים אמיתים לו ית', ואיך אפשר שימשכו זה מזה ואיך באים ביחד עם האור והעונג שבמחשבת הבריאה. ואין לומר שהם ב' מחשבות מיוחדות זו מזו, דח"ו לומר ולהרהר כזאת, וא"כ איך כ"ז נמשך הימנו ית', עד לעולם הזה המלא חלאה ויסורין וזוהמא גדולה, ואיך הם מתכלכלים יחד במחשבה היחידה.