תוכן

פנחס תשמ"א

והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו (כה,יג)
בזוה"ק: ואם תאמר שלא זכה לכהונה עד שעשה מעשה זה. לא, כי יש אומרים שזכה לכהונה מקודם לכן, בלי זה. וא"כ במה נעמיד הכתוב תחת אשר קנא לאלקיו, שמשמע שבשביל מעשה זה הרויח הכהונה, מה שלא היה לו מקודם לכן. ומשיב, בוא וראה, כל כהן שהרג נפש הוא פסול לכהונה לעולם. כי הוא פסל ודאי את המדרגה שלו אליו. כי הכהונה היא מדרגת חסד, והריגת נפש היא הפוכו. ופנחס, כיון שהרג את זמרי וכזבי, נפסל מן הדין להיות עוד כהן. ומשום שקנא להקב"ה, היה צריך לתת לו מחדש כהונת עולם לו ולזרעו אחריו וכו'. (הסולם אות כ-כא(
ויל"ה: אם כהן הוא מדרגת חסד, משום שהוא צריך להיות עוסק בקרבנות, להביא כפרה על כל אחד ואחד מישראל, משום שכל החטאים באים מבחינת כלי הקבלה, ולכן הכהן שהוא מדת החסד, שהוא כל ענינו להשפיע, לכן יש בידו הכח להכניס בחינת התקרבות, הנקרא בחינת השתוות הצורה, שהחוטא יקנה לעצמו בחינת חסד על ידי מעשי הקרבנות.
משא"כ כשכהן הורג את הנפש, כי כל רציחה באה דוקא על ידי זה שהאדם רוצה לקחת נקמה ממי שהוא מיצר לו. ועוד, כי המיתה היא ההפך מהחיים, שקדושה נקראת חיים, וכשהוא עושה מעשה שהוא הפך מהחיים, הוא דבוק בקליפות, ואיך הוא יכול לקרב את החוטא לקדושה שהוא בחינת חיים. וכיון שכל הכפרה שהאדם מביא היא רק בכדי להדבק בחיי החיים, שזהו ענין של השתוות הצורה, לכן כהן שהורג את הנפש נפסל לכהונה.
אם כן יל"ה, מדוע נתנה לו אחר כך הכהונה משום שקנא להקב"ה, אבל מדת החסד הרי נפגמה אצלו?
ויש לפרש: כי כאן כאשר קנא להקב"ה, הלא הוא ידע שהוא צריך להיות כהן גדול, שהוא בן אלעזר בן אהרן הכהן, וחשיבותו של הכהן גדול הוא דבר גדול מאד, כי דבר אחד אנו רואים למשל, שהכהן גדול יכול לכוון את השם בקדש הקדשים, משא"כ אדם אחר. משום שהוא בחינת היחוד של עש"ן - עולם שנה נפש. כנודע, ש"עולם" הוא בחינת מקום, שהוא דוקא במקום קדש הקדשים. "שנה" זהו זמן, שהוא דוקא ביום הכפורים. ו"נפש" זהו כהן גדול. שדוקא על ידי היחוד "עולם שנה נפש" היה יכול לכוון את השם המפורש. ובעוד הרבה דברים יש יתרון לכהן גדול.
ופנחס, בזמן שראה מה שנעשה בישראל, הוא הלך ועסק אז במדת החסד, שהוא בחינת כהן, שכל כוונתו היתה רק להשפיע, אע"פ שידע שיפסיד את הכהונה וגם חייו הגשמיים היו בסכנה. ועשה מעשה של השפעה לטובת הכלל, בכדי שהכלל יהיו ניצולים מהסכנה שהיתה אז. נמצא לפי זה, שעסק אז דוקא במעשים של השפעה ולא של קבלה, לכן נתנו לו בחזרה את הכהונה, מטעם שהרציחה לא היתה מעשה של הפך מחיי החיים, אלא על ידי המעשה של חסד כולם יראו וילמדו ממנו להיות נדבקים בחיי החיים. וזה פירוש: אשר קנא - לאלקיו.