תוכן

יג) והנה בבחי' הא' יש ב׳ ספיקות המסומנים תחת: אא״ג, בג״ד. ובבחי׳ הב׳ יש ג׳ ספיקות, המסומנים תחת: בב״ו, בד״ד בד״ד ב׳. וצריך להזכיר איזה ידיעות בטרם שנחדור לפנימיות הספיקות הנזכרים. כלל א׳, בעיקר צריך שתזכור כאן בכל ההמשך, מ"ש לעיל באות י׳ ד״ה והנך, בהבחן הכלים דאוכ״ל מספר״ת שבהם לא שלט שבירה וביטול, שמתוך זה נשארו גם עתה במקומם במצבם כמו שיצאו בג״ר דנקודים באור הנפש שנק׳ אור אחורים, דהיינו בלי שום שינוי כלל. גם הבחן הכלים דבד״ק חי״ה שבהם שלט הפגם והביטול, וע״כ לתיקונו ולחיבורו דמ״ה הם צריכים, ואם המ״ה אינו מתקנם הרי נשארו בירידתם כמו שהיו בעת קטנות דנקודים, דהיינו לאותו מקום שחזרו ונפלו בזמן שביה״כ, כנ״ל עש״ה.
כלל ב': גם צריך להבין היטב, שכל עיקר העודף שבמ״ה על הב״ן, הוא משום שהבינה שלו לא יצאה לבר מראשו, שזהו יתרון גדול, דע״כ יש לו אורות דפנים בראשו, דכיון שיש לו ג׳ כלים בראש: כתר חכמה בינה, ראוי שיתלבשו בו ג׳ אורות נפש רוח נשמה, ואור הנשמה ה״ס אור הפנים. משא״כ בב״ן, אשר בינה וזו״נ יצאו מראשו בתחילת אצילותו, ולא נשאר בראשו זולת כתר וחכמה לבד, א״כ אין לו רק ב' אורות נפש רוח וחסר אור הנשמה, והם שנק׳ אור אחורים ולא פנים.
כלל ג': גם תזכור היטב מ״ש הרב לעיל בדף תר״ט אשר בעת שנתקן פרצוף עתיק לא נתקן מה שלמטה ממנו כלום. והוא מטעם שנתבאר שם אשר מתוך שהמ״ן עלו למצח שהוא בינה דכתר, נמצא שיצא הראש דעתיק מבינה ולמעלה דכתר עצמו, ואותם זו״נ דכתר שיצאו לבר מראש נעשו בעצמם בחי׳ ז״ת דעתיק ונתפשטו עד סיום אצילות. והנך רואה שבכל ראש תוך סוף דפרצוף עתיק אין שם רק מבחי׳ הכתר לבד, ולא כלל מלמטה מכתר. ועם זה צריך שתבין היטב, אשר גם הב״ן הנתקן על ידו לא קיבל עתה ממנו שום תיקון, זולת לבחי׳ כתר שלו בלבד, כי אין לך נותן מה שאין בו.
כלל ד': שאין שום זווג והתפשטות לב״ן זולת ע״י חיבורו עם המ״ה. ובמקום שאין הב״ן מתחבר עם המ״ה כמו בבחי׳ הא׳ הנ״ל, נמצא שנשאר במקומו כמצבו בבחינתו עצמו בלי התפשטות וזווג כלל. כמ״ש היטב בענה״ק שמ״ה וב״ן יוצאים תמיד בזווג אחד.
כלל ה': אפילו במקום שהב״ן מתחבר עם המ״ה ויש לו זווג והתפשטות עמו ביחד, מ״מ אורות דב״ן מתלבשים בכלים ישנים דב״ן עצמו. ואע״פ שבהכרח יוצאים מכל זווג אורות וכלים כנודע, אמנם כל חידושי הכלים שיוצאים מזווג מ״ה וב״ן נבחנים תמיד על שם המ״ה ואורות דמ״ה בלבדם מתלבשים בהם, והב"ן מתלבש בכלים של עצמו הראשונים שהיה בהם מקרה ההסתלקות בדומה לפרצופי א״ק, כי אע״פ שכל תחתון שה״ס התפ״ב יוצא מפה דעליון, מ״מ אין הכלים החדשים היוצאים בסוד התפשטות הב' נחשבים כלל לגופא דעליון, אלא על שם המדרגה התחתונה. אלא שהגוף דעליון מקבל מהארותיו דתחתון לתוך הכלים הישנים שלו שהיה בהם מקרה ההסתלקות כמ״ש בענף ט׳ בפמ״ס. ועד״ז הב״ן מקבל תמיד האורות החדשים היוצאים עם הזווג דמ״ה, אל כלים הישנים שלו ששם היה הסתלקות האור, אמנם הכלים החדשים שיוצאים עם הזווג מיוחסים לגמרי אל המ״ה, וזכור זה כי נחוץ הוא להרבה מקומות.
כלל ו': אע״פ שאמרינן שבראש הא' דכל פרצוף אין בו כלים, משום שהמסך משמש בו ממטה למעלה, ואין יכולת לעביות דהמסך שהוא חומר הכלים שיוכל להתעלות למעלה ממקור יציאתו וממקום גילויו, מ״מ תורת כלים דגוף דעליון שלו נוהג גם בראש הא' דהתחתון, כמו דכייל לן הרב לעיל דף קס״ז שכל הכחות שבעליון בהכרח הוא שיופעלו בתחתון ע״ש. ונבחן ע״כ שאורות דראש הא' דכל תחתון שאין לו כלים חדשים משלו, נמצאים מתלבשים בכלים הישנים של העליון.
כלל ז': אם אור עליון מתלבש בכלי של תחתון, אין אור דתחתון המיוחס לכלי ההוא יכול להיות שם עם האור העליון ביחד, ובהכרח שנדח משם לכלי התחתון ממנו.
כלל ח': יש ב׳ בחי׳ ראש, בחי׳ א׳ הוא המלובש בכלים דכח״ב והוא ראש ממש. בחי׳ ב׳ הוא המלובש בספירה העליונה דז״ת, ע״ד שאמרינן בז׳ ספירות דבריאה, שהיכל העליון כולל ג״ר ומכונה ראש הז״ת. וספירה עליונה דז״ת דאבא נק׳ חסד וספירה עליונה דז״ת דאמא נק׳ נצח כנ״ל בפמ״א דף תשמ״א ד״ה וטעם עש״ה.
כלל ט': יש ב׳ מצבים בחכמה ובינה. או בתיקון קוין בימין ושמאל בקומה שוה, ע״ד שהיו בג״ר דנקודים. או בב׳ מדרגות עליון ותחתון, ע״ד שיצא ישסו״ת בחג״ת דנקודים במדרגה מיוחדת, אחר שנתבטלו הגדלות דחו״ב דג״ר דנקודים, כנ״ל בדברי הרב דף תי״ט ד״ה וכאשר עש״ה וזה תלוי אם יש בהם ראש ממש בכלים דכח״ב, או רק בספירה עליונה דז״ת. כי אם שלא יש בהם אלא ראש דז״ת, אין בהם תיקון קוין בשלימות, משום שלא היו תיקון קוין בנקודים רק בג״ר. אכן ז״ת דנקודים יצאו זה תחת זה בקו אחד, אמנם מקבלים מבחי׳ התפשטות ג׳ קוי כח״ב לחג״ת, שה״ס ישסו״ת שיצא מבחי׳ חו״ב דג״ר למדרגה נבדלת תחתונה במקום ז״ת, כנ״ל בדברי הרב ע״ש. ולפיכך מוכרחים החו״ב שבמקום הזה להתחלק לב׳ פרצופין זה למטה מזה. אמנם אם יש בחו״ב אלו בחי׳ ראש ממש דהיינו בכלים דג״ר אז יש בהם תיקון קוין בשלימות כבזמן הנקודים, ואז ישסו״ת עולים שוב לג״ר, ומתתקנת לפרצוף שמאל בקומה שוה עם החכמה שמצד ימין.
כלל י': גם צריך לזכור שלא להתבלבל בין ערך ההפכי שבין אורות לכלים הנמצא בגידול הפרצוף, אשר בכלים העליונים גדלים ויוצאים בפרצוף בתחילה, וההפכי אליהם האורות אשר התחתונים דאורות מתגלים ויוצאים בפרצוף מתחילה, כדברי הרב בע״ח שער כ״ג פ״ו ע״ש. באופן שבתחילת אצילותו שנגלה בו רק אור אחד וכלי אחד, תדע שהגיע אליו התחתון מן האורות שהוא הנפש והעליון מן הכלים שהוא הכתר. וכשגדל יותר ומשיג ב' אורות וב' כלים, המה אורות דנפש רוח וכלים דכתר חכמה. וכשגדל ומשיג ג' אורות וג׳ כלים, הרי הם אורות דנפש רוח נשמה וכלים דכתר חכמה בינה וכו' עד״ז כמ״ש בפמ״ס ענף ט׳ אות י׳ ע״ש. וזה הטעם ששמות הכלים אנו קוראים תמיד ממעלה למטה דהיינו כח״ב זו״נ ושמות האורות אנו קוראים תמיד להיפך ממטה למעלה דהיינו נרנח״י, שהוא על סדר התגלותם בפרצוף כאמור.
כלל י״א: אורות דמ״ה המתלבשים בכלים דב"ן הישנים אינם יכולים לכלכל בשלימות לכלים דב"ן, ואפילו שיהיו אורות דמ״ה יותר גבוהים מכלים דב״ן, אלא לאורות דב"ן המה צריכים, כי כל אור יש לו השתוות גמורה רק עם הכלי המיוחס לו.
כלל י״ב: ז' כתרים דז״ת דב"ן הם מבחי' ז״ת דנקודים ממש, אשר בתחילת יציאת הנקודים יצאו בלי אור העינים, וע״כ נשארו בלי תיקון אלא בקו אחד זה למטה מזה, כנ״ל בדברי הרב דף קפ״ב אלא אח״כ בזמן הגדלות שז״ת דנקודים שה״ס כלים דבדק חיה, שנבדלו ויצאו מן ג״ר דנקודים לז״ת חזרו ועלו בכח הארת יסוד דא״ק, אז נכללו גם המה בתיקון קוין שיש שם בג׳״ר דנקודים, ואח״כ בזמן שביה״כ חזרו ונפלו לז״ת דנקודים כמו שהיו בתחילת יציאתם, דהיינו בזה תחת זה בקו אחד. כמ״ש היטב בענף כ״ד עש״ה, ובפמ״א שם.
כלל י״ג: אין עליה ותיקון לז' כתרים דז״ת דב"ן, שיתוקנו בבחי' ראש דז״ת בספירה העליונה מהם, זולת ע״י הכתרים דחו״ב דב"ן. והטעם, דאם הבינה דעתיק דמ״ה משיבה את בחי' הכלים דבדק חיה המיוחסים לכתרים דחו״ב דב"ן, אז גם הכתרים דז״ת מקבלים תיקונם מהכלים דבדק חיה הללו שנתעלו לג״ר דעתיק, להיותם מדרגה השניה דבדק חיה הללו, כמ״ש לעילבפמ״א דף תשמ״ה ד״ה ועד״ז שהם בחי׳ פה דבדק חיה הללו שמהם נתפשטו ז"ת דגדלות דנקודים עש"ה. ולפיכך אם מתעלים הבדק חיה דכתרי חו״ב דב"ן לג״ר דנקודים, נמצאים ז' הכתרים ג״כ מתוקנים בבחי' ראש דמדרגה שניה מראש דג״ר דהיינו ראש דז"ת, כלומר שאינם מלובשים בכלים דכח״ב אלא בספירה עליונה דז״ת, דהיינו בחסד או בנצח, כנ״ל בכלל ח׳ עש״ה.
כלל י״ד: ויש בז' כתרים אלו עוד תיקון אמצעי, דהיינו לא ראש דז״ת אלא עכ״פ בחי' הארה דתיקון קוין: ימין שמאל אמצע, אשר זה המה מקבלים ע״י אור דג״ר דנקודים שהמה כבר מתוקנים בתיקון קוין המצוי עמהם במקום אחד, כמ״ש לקמן.
וזה הכלל, אם הבינה דעתיק דמ״ה משיב את הבדק חיה עכ״פ מהכתרים דחו״ב דב״ן אל הג״ר שלו, אז מגיע גם לז' כתרים דז״ת דב"ן בחי' ראש דז״ת, כנ״ל בכלל י״ג. ואם אין הבדק חיה דכתרי חו״ב מתעלים ע״י בינה דכתר מ״ה אמנם אור דאחורים דכתרי חו״ב דב"ן נמצאים עם הז״ת במקום אחד, אז עכ״פ מתקנים את הז' כתרים בהארת תיקון קוין דוגמת אור האחורים דכתרי חו״ב ההם עצמם, להיותם אור ג״ר דנקודים. ואם אור דאחורים דכתרי חו״ב אינם נמצאים במקום ז״ת, אז אין לז' כתרים שום תיקון ונשארים בלי תיקון קוין אלא זה למטה מזה כמות שהיו בזמן קטנות דנקודים.
ואחר כל האמור נפתח לנו השער להבין ענין הספיקות האמורים בענין הגד״ז דב"ן בחיבורם עם עתיק דמ״ה, ונבארם על סדר חמשה הסימנים שקבעם כאן הרב.
סימן אא״ג פירושו: מקיף אי, פנימי א׳, ג׳ כלים.ונפרשם אחד לאחד.
מקיף א׳ פירושו ה' ספירות ראשונות דכתר ב״ן, אשר תכונתו נתפרש למעלה באות ט׳ ד״ה ונתבאר ובו ב' הבחנות: א׳ והיא העיקרית, אשר אין לכתר דב״ן שום התפשטות כלל למטה מטבור ששם ראש עתיק, וכולו מסתיים למעלה מטבור בלי חיבור כלל לעתיק דאצילות, והוא כמ״ש בכלל ד' עש"ה. ב׳, דאע״פ שכלפי עצמו נבחן הכתר דב״ן לאו״פ ממצחו ולמטה עד הטבור, כנ״ל באות ט׳ ד״ה ונתבאר מ״מ כלפי ראש דעתיק נבחן לאו״מ שלו כדרך כל ראש דעליון הנבחן לאו״מ כלפי התחתון שהוא תולדתו. וכבר ידעת שכל מ״ה החדש הוא תולדה דב"ן וע״כ נחשב לאו״מ שלו.
או״פ א': היינו כח״ב דכתר מ״ה שהוא הראש דעתיק דמ״ה. ובו ג׳ הבחנות: א' הוא שאין לו כלים מטעם שהוא ראש הא' דעתיק, שה״ס הסתכלות א׳ שהמסך משמש בו ממטה למעלה, כנ״ל באות ט׳ ד״ה וצריך. ב׳, שהוא מתלבש בכלים הישנים שנשארו מג״ר דנקודים, שהם אזן חוטם פה הנמצאים מטבור ולמטה ומצדם נק׳ או"פ, שהרי מצד עצמו אין לו כלים כנ״ל, והוא כמ״ש לעיל בכלל ו׳ ע״ש. ג׳, אשר מתוך שאורות דחו״ב דעתיק דמ״ה התלבשו בכלים דחוטם פה דב״ן שנק׳ ב׳ כתרים דחו"ב, כנ״ל בכלל יוד נמצאו שדחו משום זה את האורות עצמם דב׳ הכתרים דחו״ב דב״ן ממקום ג״ר למקום ז״ת דעתיק כמ״ש בכלל ז׳ עש״ה.
ג' כלים: היינו אח״פ דראש הנקודים כמו שיצאו מתחילת אצילות הנקודים, שהוא בהם לבנין הקבוע, כנ״ל בעה״ח דף קצ״ט ד״ה וטעם. וע״כ נשארו ג״כ בשלימותם הזה בג״ר גם לאחר שביה״כ, דכל מה שיוצא בתחילת אצילות הוא קבוע בו תמיד, ואין ביטול ושבירה נוהג שם. והם אמנם ג׳ כתרים דכלים דכח״ב דנקודים, שבהם מלובש ג׳ נפשות דכח״ב, כנ״ל בכלל יוד עש״ה וע״כ נק׳ כלים דאוכל מספרת, כנ״ל באות י׳ ד״ה והנך וע״כ נק׳ כלים ואורות דאחורים כמ״ש שם. וכבר ידעת שהאורות דכלים הללו נפנו משם, כי האור דכתר ב״ן שהוא האזן נפנה ונתחבר לראש א׳ דב״ן למעלה מטבור, כנ״ל אות ט׳ ד״ה ונתבאר וב׳ האורות של ב׳ הכתרים דחו״ב נפנו וירדו משם לז״ת דעתיק, כנ״ל בכלל ז׳ ע״ש וע״כ התלבשו בהם ג׳ האורות כח״ב דראש עתיק דמ״ה.
ג״ר וד״ר דחו״ב כבר ידעת שרק הכתרים דחו״ב נשארו בג״ר דנקודים, להיותם מבחי׳ הקבוע שלא שלט הביטול והשבירה בהם כלל, משא״כ ט׳ תחתונות דחו״ב המה יצאו בסוד תוספת כנ״ל באות י׳ ד״ה והנך וע״כ חזרו ונתבטלו וירדו לז״ת, ומובן מאליו שבהיות שלא הגיע ע״י עתיק דמ״ה שום תיקון אל מה שמלמטה מכתר ב"ן, כנ״ל בכלל ב׳ א״כ ברור הוא שנשארו ג״כ חו״ב דחכמה וחב״ח דבינה בז״ת, אמנם נתקנו שם והיו לבחי' ראש דז״ת, כנ״ל דף תשס״ו כלל ח׳ וכנ״ל כלל ט׳ ע״ש. אמנם ב' הכתרים שבחו״ב ההם שמקומם בקביעות בג״ר דנקודים להיותם מבחי' אוכל מספרת כנ״ל, אשר חו״ב דמ״ה התלבש בהם, הנה עי״ז נמצאו אורותיהם בהכרח שירדו לז״ת דנקודים. כנ״ל כלל ז'.
גם נבחן אשר בחי׳ הכלים דבדק חיה המיוחסים לב' הכתרים ההם, המה ירדו לפרצוף או״א דאצילות. כלומר שבינה דעתיק דמ״ה שצריך עכ״פ להעלות בחי׳ בדק חיה דכתרים דחו״ב ולהשלימם בבחי׳ פנים, כנ״ל בכלל ב׳ ובכלל א׳ ע״ש. הנה בסימן זה נבחן שלא העלה אותם לג״ר והניחם ביחד עם בדק חיה המיוחסים ליתר הבחי׳ ג״ר וד״ר דחו״ב, בשביל פרצוף או״א דאצילות. באופן שאין כאן שום יתרון לכתרים דחו״ב על חו״ב וחוב״ח דחו״ב, כי כל הז״ת שלהם נטלו או״א, כנ״ל בפמ״א דף תשל״ז ד״ה וטעמו ע״ש.
והנה יש כאן ג׳ הבחנות: א׳ שב׳ הכתרים דחו״ב דב״ן שנשארו בג״ר דעתיק המה בחי׳ כלים דאחורים, והוא משום שבדק חיה המשלימם באור הפנים לא נתחברו אליהם, אלא שנשארו עם ז״ת דיתר הבחי׳ דחו״ב דב״ן בפרצוף או״א, כי בינה דמ״ה לא השיבם לראש. והטעם, משום שאין כלל כאן בחי׳ חיבור דמ״ה וב"ן בראש עתיק, אלא אור דב"ן באו״מ למעלה מטבור ואור דכח״ב דמ״ה לבדו בראש עתיק שמטבור ולמטה כנ״ל, וע״כ כחו מועט שיוכל לחבר את בדק חיה השייך לכתרים ההם, וע״כ נשארו בבחי' כלים דאחוריים לבד. ב', אשר האורות דב׳ אחוריים דכתרי חו״ב עומדים בז״ת דעתיק, משום שאור חו״ב דחו אותם כנ״ל כלל ז׳. והמה נמצאים בבחי׳ ראש דז״ת בחסד ונצח, כנ״ל כלל ט׳, ג׳, שב׳ האחוריים דכתרי חו״ב דב״ן הנמצאים בג״ר דעתיק, צריכים אל האורות שלהם העומדים בז״ת שיאירו אותם, והטעם משום שרק אור דחו״ב דעתיק דמ״ה מלובשים בהם ואין אור דמ״ה מכלכל בשלימות אל כלים דב״ן, כנ״ל בכלל י״א עש״ה. ולפיכך צריכים האורות דב׳ כתרי חו״ב דב"ן העומדים בז״ת להאיר אליהם מלמטה למעלה.
ז׳ כתרים דז״ת דב"ן יש בהם ב׳ הבחנות: א׳, שלא יכלו לקבל תיקון דראש דז״ת שיתקבצו בחסד ונצח כנ״ל כלל י״ג עש״ה והוא משום שבינה דעתיק דמ״ה לא העלתה בדק חיה לב׳ הכתרים דחו״ב אלא השאירה אותם באו״א, כנ״ל ע״ש. ב׳, שמתוך שב׳ האורות דאחוריים דכתרים דחו״ב דב״ן נשארים עומדים בז״ת דעתיק שהמה מבחי׳ אורות דג״ר הקבועים שיש בהם תיקון קוין מתחילת אצילותם, ע״כ כוחם יפה עכ״פ להאיר גם בז׳ כתרים את בחינת התיקון שבהם, וע״כ יש גם בז׳ הכתרים דז״ת דב״ן בחי׳ תיקון קוין.
סימן בג״ד.
פירושו ב׳ מקיפין: דמ״ה ודב״ן. ג׳ אורות פנימיים: או״פ דמ״ה, או״פ דחכמה דב״ן, או״פ דבינה דב״ן. ד׳ כלים: ג׳ כלים אח״פ דראש הנקודים,ונוסף עליהם כלי רביעי מג״ר דעתיק דמ״ה עצמו, ונבארם אחד לאחד.
ב׳ מקיפין הנה המונח של סימן הזה נמשך מבחי' א' חלוקה בי, הנ״ל באות י״ב ד״ה או אפשר דאת״ל שהמ״ה אינו מתחבר עם הב״ן שלמעלה מטבור משום שאינו צריך לו, מכל מקום אפשר שג״ר דעתיק דמ״ה מתחילים מהמצח דראש הא׳ דב"ן עש״ה. ולפי זה יש גם כן לעתיק דמ״ה בחי׳ ראש למעלה מטבור דא״ק הנבחן לראש הא' דעתיק דמ״ה שמתחיל במצח ומסתיים בפי הטבור דא״ק, וראש הב' דעתיק מלביש מטבור דא״ק ולמטה, דהיינו על אח״פ דב״ן.
ויש כאן ב׳ הבחנות: א׳, שיש גם למ״ה בחי׳ או״מ למעלה מטבור שקומתו שוה עם או״פ דה״ר דכתר ב"ן, ונמצא שיש כאן ב׳ מקיפין: א׳, מקיף דמ״ה. ב׳, או״פ דב״ן שנחשב ג״כ לאו״מ דעתיק, כנ״ל באות ט׳. הבחנה ב׳, שאע״פ שראש הא׳ דמ״ה קומתו שוה עם או״פ דה״ר דכתר ב"ן, מ״מ אין להם זווג וחיבור כלל זה עם זה, מטעם שאין חסרון בב״ן שיצטרך אל מ״ה להשלימו, כנ״ל באות ט׳. וא״כ אין שום התפשטות לכתר ב״ן מטבור ולמטה, דהיינו במקום ראש הב׳ דעתיק דמ״ה המלביש על אח״פ, כי אין התפשטות לאורות דב״ן בלי זווג עם המ״ה, כנ״ל כלל ד׳ ע״ש.
ג׳ או״פ: א׳ הוא דמ״ה, והיינו ג״ר דעתיק שמטבור ולמטה דא״ק המלבישים על אח״פ דב״ן. ב׳ וג׳ הם דב"ן, שהם ב׳ האורות דב׳ הכתרים דחו״ב שנשארו באח״פ דב״ן ולא נתבטלו בזמן שביה״כ כנ"ל אות י׳.
ויש כאן ה׳ הבחנות: א׳ היא באו״פ דמ״ה, אשר לפי המונח שבכאן יש לו כלים של עצמו להתלבש בהם להיותו בחי׳ ראש ב׳ דמ״ה כנ״ל, ונמצא מקבל האורות ממעלה למטה, מהמסך דפה דראש א׳ דמ״ה העומד בטבור ממעל לו, וע״כ אינו צריך להתלבש בכלים הישנים שנשארו באח״פ דב״ן. וד׳ הבחנות באו״פ דחכמה ובאו״פ דבינה דב״ן: א׳ שהמה בחי׳ אורות דאחוריים משום שבינה דמ״ה לא העלתה וחיברה אליהם את בחי׳ בד״ק חי״ה להשלימם, כמ״ש לעיל, משום שלא נתחברו כתרי מ״ה וב״ן בראש עתיק ע״ש. ב׳, שנמצאים מלובשים בכליהם בג״ר דעתיק, ולא כמו שאמרנו בסימן אא״ג, אשר ירדו לז״ת דעתיק בחסד ובנצח, דמשונה שם משום שג״ר דעתיק דמ״ה נתלבשו בכליהם וע״כ דחו אותם כמ״ש שם, משא״כ כאן כיון שיש לו לג״ר דעתיק דמ״ה כלים של עצמו, א״כ אינו צריך לכלים דכתרי חו״ב דב״ן, וע״כ ודאי שנשארו האורות שם ולא נדחו לז״ת. ג׳ היא, שאורות דפנים דכתרי חו״ב דב״ן, כלומר אורות דבדק חיה שבהם תלוי השבת אור הפנים בכלים דאוכל מספרת, הנה המה באו באו״א דאצילות, שהרי בינה דכתר מ״ה לא העלתה אותם לבחי׳ ג״ר, וא״כ נשארו בבחי׳ ז״ת כמו בחי׳ בדק חיה דחו״ב דחכמה וחב״ח דבינה, שאותם לקחו או״א דאצילות. ד׳, שהמה נתקנו לבחי׳ ראש עתיק נוקבא אל ראש עתיק דמ״ה. ה׳, שאינם מתערבים בחו״ב דכתר מ״ה אלא באחוריהם. באופן שג״ר דעתיק דוכרא דמ״ה בפנים, וראש דעתיק נוקבא באחור.
ד' כלים: דהיינו ג' כלים הישנים אח״פ דראש הב"ן שנשארו שמה, שתכונתם נתבאר לעיל דף תשל״ג ד״ה סימן בג״ד. ונוסף עליהם כלי רביעי דמ״ה עצמו, משום שראש הא׳ שלו נמצא כאן למעלה מטבור, כנ״ל עש״ה.
יתר הבחינות דג״ר וד״ר דחכמה ובינה שהם חו״ב דחכמה וחב״ח דבינה: הנה בהם אין שום שינוי בכל הספיקות האמורים, כי ברור הוא שהמה לא עלו לג״ר דעתיק, אלא שנמצאים בבחי׳ ראש דז״ת בז״ת דעתיק בחסד ובנצח, כנ״ל בד״ה ג״ר וד״ר, עש״ה.
ז׳ הכתרים דז״ת דב״ן: יש בהם כאן ג״כ ב׳ הבחנות הנ״ל שבסימן אא״ג. א׳, שאינם ראויים להתקבץ בחסד ונצח להיות שם בבחי׳ ראש דז״ת, כמ״ש שם. ב׳ שהם מקבלים עכ״פ מב׳ הכתרים דחו״ב דב״ן הארת תיקון קוין, כמ״ש שם, ואע״פ שכאן אינם עמהם במקום אחד, שהרי אור דכתרים דחו״ב נמצאים בג״ר דעתיק כנ״ל, מ״מ כיון שישנה כאן הארה יתירה בכתרים ההם דחו״ב דב״ן, כי נתקנו בבחי׳ ראש עתיק נוקבא, כנ״ל בהבחנה ד׳ דאו״פ דחו״ב ע״ש הנה משום זה יכולים להאיר הארת קוין לז׳ הכתרים אף על פי שאינם עמהם במקום אחד. הבחנה ג׳, שז' הכתרים ההם הנם בחי׳ הגוף דעתיק נוקבא, באופן שראש עתיק נוקבא הוא נעשה מב׳ האחוריים אורות וכלים דכתרים דחו״ב דב״ן, וגופו דעתיק נוקבא נעשה מז׳ הכתרים דז״ת דב״ן ומחוברים בז״ת דעתיק דמ״ה. וחו״ב דחכמה וחב״ח דבינה, נתקנו לבחי׳ ראש דז״ת דעתיק בחסד ונצח.
סימן בב״ו.
ב' מקיפין ב׳ או״פ ו׳ כלים: הנה המונח של סימן הזה נמשך מבחי' הב' המובא לעיל דף תשכ״ב בפמ״א ד״ה או אם אשר יש זווג וחיבור גם במ״ה וב״ן שלמעלה מטבור, אשר אז יש התפשטות דכתר ב״ן גם לאו״פ לג״ר דעתיק כנ״ל כלל ד׳ וזה ביאורם:
ב' מקיפין שהם: או״פ דה״ר דכתר ב״ן שנעשה לאו״מ לג״ר דעתיק דמ״ה, ואו״מ דמ״ה עצמו דהיינו ראש הא' דמ״ה העומד ממצח עד הטבור כנ״ל. ונוספה כאן הבחנה א', שב' או״מ אלו נמצאים מזדווגים ומתחברים זה בזה, כמו בחי' מ״ה וב״ן דכל פרצופי אצילות.
ב׳ או״פ שהם: או״פ המתפשט מה״ר דכתר ב״ן ע״י זווג עם מ״ה, ואו״פ דג״ר דעתיק דמ״ה עצמו כנ״ל. ויש כאן ב' הבחנות: א' שמתוך שיש כאן חיבור גמור בכתרים דמ״ה וב״ן הן באו״מ והן באו״פ, ע״כ מעלה ג״כ את הבדק חיה השייך לכתרים דחו״ב דב״ן, שנק' חו״פ ובחי' אוכל מספרת, כנ״ל באות י׳ שבזה נשלמים הכלים האלו דכתרי חו״ב וראויים שיתפשט בהם בחי' אור פנימי דה״ר דכתר ב״ן כנ״ל בכלל ה׳ שדרכו של אור הב״ן להתלבש רק בכלים הישינים של עצמו, כלומר המיוחסים לעולם הנקודים, כדרך כל פרצוף עליון שאחר שנעלמו האורות מגופו חוזר ומתמלא מאורות דהתפ״ב שלו, אמנם חידושי הכלים היוצאים עם התפשטות ב' מיוחסים כולם לתחתון, כמ״ש בפמ״ס דף תשס״ב ד״ה והנך.
ועד״ז כאן אע״פ שנעשה זווג בין אורות מקיפין דמ״ה וב״ן, ונתפשט ג״כ הכתר דב״ן לכח״ב דעתיק דמ״ה לאו״פ, מ״מ חידושי הכלים שיצאו ע״י הזווג הזה דמ״ה וב״ן שייכים כולם לג״ר דעתיק דמ״ה כנ״ל בכלל ה׳ וע״כ האו״פ דכתר ב״ן שנתפשט מוכרח להתלבש בכלים דאח״פ הישינים, אלא שניתוספו שם בחי' בדק חיה השייך להם. הבחנה ב' היא, שנדחו האורות דכתרים דחו״ב דב״ן למטה לז״ת דעתיק, משום דאורות התפשטות דכתר דב״ן לקחו מקומם, כנ״ל בכלל ז'. הבחנה ג׳, שאור דכתר ב״ן מכלכל ומספיק לגמרי לכלים דפו״א דכתרים דחו״ב דב״ן, וע״כ אינם צריכים שיאירו להם האורות דכתרי חו״ב שבז״ת דעתיק ממטה למעלה כנ״ל כלל י״א.
ו' כלים: שהם כלי דכתר ב״ן דהיינו אזן, וכלי דכח״ב דמ״ה שבא עתה בחידוש הזווג על הטבור כנ״ל, ועוד ד' כלים דכתרים דחו״ב שהם: ב' כלים דפנים שלהם וב' כלים דאחוריים, שהרי בדק חיה חזרו ונתחברו מכח בינה דכתר מ״ה אל ג״ר שלהם, דהיינו לבחי' אוכ״ל מספר״ת שנשארו בג״ר דנקודים, וא״כ יש ב' כלים דכתרי חו״ב מבחי' אוכל מספרת וב' כלים דכתרי חו״ב מבחי' בדק חיה שנתחברו אליהם, כאמור.
ג״ר וד״ר דחו״ב יש בהם כאן ד' הבחנות: א', שכל הכלים דכתרים הן מאוכל מספרת והן מבדק חיה המיוחסים להם נמצאים בג״ר דעתיק, אשר אור דכתר ב״ן מתלבש בהם כנ״ל. ב׳, שכל האורות דכתרים ההם, הן אור דפנים והן אור דאחור כולם באים בז״ת דעתיק, מפני שאור הכתר ב״ן היותר גבוה מאור דכתרים דחו״ב דב״ן לקח מקומם, כנ״ל כלל ז'. ג', שאורות דכתרים דחו״ב דב״ן שעומדים בז"ת דעתיק כאמור, אינם צריכים להאיר ממטה למעלה אל הכלים שלהם הנמצאים בג"ר דעתיק כנ״ל כלל י״א משום שנמצא בהם אור דבחי׳ ב״ן שהוא יותר נעלה מאורותיהם, ע״כ ודאי שמספיק להם ואינם צריכים לאורותיהם העומדים בז"ת. ד', שאורות דג״ר דחכמה מקובצים בבחי׳ ראש דז״ת בחסד דעתיק, ואורות דד״ר דבינה מקובצים בבחי׳ ראש דז״ת בנצח דעתיק, כנ״ל כלל ט׳.
ז׳ כתרים דז״ת דנקודים: נבחנים כאן שנתקבצו ונתקנו בבחי׳ ראש דז״ת בחסד ובנצח, והוא משום האורות דפנים ואחור דכתרים דחו״ב דב״ן שנמצאים עמהם במקום אחד, כנ״ל כלל י״ג ע״ש.
סימן בדד א'.
ב' מקיפין, ד׳ פנימיים, ד׳ כלים: עיקר הספק שבכאן הוא, דהגם שבינה דעתיק דמ״ה מעלה ומחברת ג״כ את הבדק חיה השייך לב׳ הכתרים דחו״ב דב״ן. כנ״ל כלל א׳ מ״מ אין הכלים דבדק חיה עולים כאן לג״ר דנקודים, אלא שמתחברים עמהם בהיותם בז״ת דעתיק. כי כבר ידעת שז״ת דעתיק אינם ז״ת גמורים, אלא בחי׳ חו״פ דראש דעתיק שיצא לבר מראשו ונעשה לז״ת, כנ״ל בפמ״ס דף תשנ״ט ד״ה והוא גם ידעת שב׳ כתרים אלו דחו״ב דב״ן, הם ג״כ בחי׳ חו״פ דראש נקודים, כנ״ל דף תשס״ב ד״ה ונמצא, וא״כ, הגם שבדק חיה מתחברים עם האוכל מספרת דכתרים דחו״ב דב״ן, מ״מ האוכל מספרת נמצאים בג״ר, ובדק חיה נמצאים בגוף, ובזה יש ביניהם חיבור גמור מטעם האמור.
והנה בב׳ או״מ אין כאן שום שינוי מסי' בב״ו הנ"ל, אמנם באורות הפנימיים יש כאן ב' הבחנות: א׳ שכאן אפשר לאורות דפנים דכתרים דחו"ב דב"ן שיהיו בראש בכלים שלהם שמבחי׳ אוכל מספרת, אע״פ שאור כתר ב"ן מלובש בהם. ונודע שאור עליון דוחה למטה את האור הגרוע ממנו, כנ״ל כלל ז׳ אמנם כאן כיון שכלים דבדק חיה שלהם נמצאים בגוף עם אור דאחוריים, ע״כ אפשר שאור הפנים ישאר בג״ר יחד עם האור דכתר ב"ן, כי אורות מועטים הם וא"צ לדחותם, ואע״פ שבסימן אא״ג אמרנו שאור דחו״ב דמ״ה דוחה את האור דאחורים דכתרים דחו״ב דב"ן אע״פ שהם אורות מועטים, יש לחלק דשם שאני, משום שאור דמ״ה משונה הוא מן אורות דב״ן וע״כ דוחה אותם, אע״פ שהמה אורות מועטים, משא״כ כאן אשר האור דכתר ב"ן מלובש בהם שהוא בחינה אחת עם כתרים דחו״ב דב"ן, וע״כ יש להסתפק אולי נשארים ביחד עם האור דכתר ב"ן ואינו דוחה אותם למטה, וא״כ יש בראש דעתיק ד׳ אורות פנימיים: או״פ דכתר ב״ן, או״פ דכח״ב דמ״ה, או״פ דאור הפנים דכתר חכמה דב״ן, ואו״פ דאור הפנים דבינה דב״ן. הבחנה ב', שמאחר דאור הפנים דכתרים דחו״ב בראש ואור האחור בגוף, א״כ יש כאן פרצוף שלם דכתרים ההם שמחוברים יחד בראש וגוף, ונבחן ע״כ שנמשך מאו״פ דכתרים דחו״ב שבראש התפשטות גמורה והארה שלימה מראש לגוף דעתיק, להיותם מקושרים ומסודרים בראש וגוף כסדר הראוי לפרצוף.
ד' כלים: א', כלי דכתר ב״ן שה״ס האוזן כמ״ש לעיל. ב׳, כלי כח״ב דמ״ה, כמ״ש לעיל בסימן בג״ד ובב״ו. ג' וד', הם ב' הכתרים דפנים דחו״ב דב״ן מבחי' הכלים דאוכל מספרת שהם חו״פ דנקודים, כנ״ל בסימן בג"ד, אלא שנעשו כאן האוכ״ל מספר״ת לבחי׳ כלים דפנים, משום שמתחברים אליהם הבדק חיה בהיותם בגוף דעתיק כנ״ל.
ג״ר וד״ר דחו״ב עומדים גם כאן בז״ת דעתיק בבחי' ראש דז״ת, בחסד ונצח כבסי׳ בב״ו, אלא שיש כאן ג' הבחנות: א', שחסר כאן בחי' אור דפנים דכתרים דחו״ב דב״ן, שעלו לג״ר, כנ״ל ואין כאן מהם אלא אור דאחוריים. ב׳, שיש כאן גם בחי׳ הכלים דבדק חיה המיוחס לכתרים דחו״ב דב״ן. ג', שמקבלים הארה שלימה והתפשטות גמורה מאור הפנים דכתרים דחו״ב שלהם העומדים בג״ר, להיותם מקושרים עמהם בפרצוף אחד כראוי, כנ״ל.
ז׳ כתרים דז״ת דב"ן: יש בהם כאן ג' ספיקות: א', כיון שבחי' בדק חיה דכתרים דחו״ב דב״ן נמצאים מקושרים באור הפנים שבאוכל מספרת שלהם העומד בג״ר, א״כ מקבלים גם בדק חיה דכתרים ההם הארה שלימה בהיותם בז״ת, וע״כ מאירים ומתקנים את ז' הכתרים דז״ת דב"ן ג״כ עמהם לבחי' ראש דז״ת כמו בסימן בב״ו ע״ש.
ב׳, או אפשר דשם שאני משום דאור הפנים דכתרים דחו״ב דב״ן, הם ג״כ במקום ז״ת העתיק ביחד עם הז״כ דז״ת דב"ן. ועוד שאור הפנים דכתר ב״ן נמצא שמלובש בכלים דב' כתרים דחו״ב דב״ן, שגם הארתו מתפשטת לז״ת, שמגדיל ומרחיב את אור הפנים דב' כתרים דחו״ב דב"ן העומד בז״ת, שגם המה מבחי׳ ג״ר שהיו מחוברים בכתר ב״ן, מתחילת אצילותם כנ״ל, וע״כ אורותיהם מועילים לז״כ לתקנם בבחי' ראש דז״ת בחסד ובנצח, משא״כ כאן אשר אור הפנים דכתרים דחו״ב דב"ן אינם עמהם במקום אחד כי עלו לג״ר כנ״ל. ועוד, שאור כתר ב"ן אינו מלובש כאן בכלים דב׳ הכתרים דחו״ב דב"ן, אלא אור הפנים שלהם עצמם מלובש בהם והארתם עצמם בלבדם נמשכת לז״ת אל אור דאחוריים שלהם הנמצא בבדק חיה וע״כ אינם מתחברים עמהם כ״כ, ואורות דבדק חיה לבדם אינם יכולים לתקנם ולקבצם לבחי' ראש דז״ת, אלא שמאיר בהם הארת תיקון קוין כמו בסימן בג״ד וסי, אא״ג ע״ש.
ג', או אפשר שגם הארת תיקון קוין אינם מקבלים כאן, משום שאינם דומים לסימן אא״ג, דשם נמצא אור דאוכל מספרת במקום אחד עם הז״כ, ואור דאוכל מספרת אפי' בשעה שחסר ממנו תשלומו דבדק חיה, שאז אין בו אלא אור דאחורים, מ״מ הוא נבחן לאור דראש, כי הכלים דאוכל מספרת מבחי' ג״ר דנקודים המה, אלא בחי' ראש דקטנות, ונודע שבג״ר דנקודים היה בו תיקון קוין, וע״כ מספיקין להאיר בחי' תיקון קוין גם לז״כ, משא״כ כאן כיון דאור דבדק חיה דכתרים דחו״ב אינם משורשם מבחי' ג״ר דנקודים, אלא מסוד תוספות כמ״ש בפמ״א בדף תשמ״ט ד״ה וכפי ע״כ אינם מספיקים להאיר בז״כ בחי' תיקון קוין, אלא שנשארים לגמרי בלתי תיקון כמו שהיו בתחילת אצילותם דהיינו בזה למטה מזה, כמ״ש בכלל י״ד.
בדד ב'.
ב׳ או״מ דמ״ה וב״ן, ד׳ או״פ, ד׳ כלים. ועיקר הספק כאן, אולי אין הבדק חיה מתחברים לכתרים דחו״ב, משום שהבינה דעתיק דמ״ה אינה מעלה אותם, שיש להסתפק אולי אין הבינה דעתיק דמ״ה מעלה כלל ממה שלמטה מכתר, כמ״ש בכלל ג'. ואף על פי שהכתרים דחו״ב דב״ן שייכים גם כן לכתר, כנ״ל בפמ״א ובפמ״ס מ״מ אינם משתוים לגמרי לבחי׳ ג"ר דעתיק אלא לחו״פ דעתיק, שיצאו גם בו לבחי׳ ז״ת, וע״כ נשארים הכלים דכתרים דחו״ב באור דאחורים ולא פנים כנ״ל כלל ב׳ וע"כ נבחן כאן:ב' או״מ כנ״ל בסימן בב״ו ובד״ד, וד' או״פ שהם: או״פ דה״ר דכתר ב"ן ואו״פ דכתר דמ״ה כנ״ל בסימן בד״ד, וב' או״פ דכתרים דחו״ב דב״ן בבחי׳ אחורים ולא פנים, כנ״ל, כי נחסרו בהם בד״ק חיה השייך אליהם. ויש בכתרים דחו״ב אלו ג׳ הבחנות: א', שהם בחי' אורות וכלים דאחוריים, כנ״ל כלל ב'. ב׳ שאין מאירים ממקומם למטה לז״ת דעתיק בבחי' תיקון קוין אלא בבחי' זה למטה מזה, שאור דכתר חכמה מאיר לחג״ת ואור דכתר בינה מאיר לנהי״מ, והוא כמ״ש בכלל ט'. ג׳, שהכלים דבדק חיה השייכים לב' הכתרים דחו״ב דב"ן אלו המה באים בפרצוף או״א.
ז׳ כתרים דז״ת רב"ן המה נבחנים כאן שאינם מקבלים שום תיקון מהכתרים דחו״ב דב"ן מפני שיש בהם ב' גרעונות: א, שאינם עמהם במקום אחד, כי האורות דכתרים דחו״ב דב"ן נמצאים כאן בג״ר. ב' שאינם שם בבחי' אורות דפנים, כמו בסי' בדד א׳, שאז מאירים עכ״פ ממקומם אל ז״ת הארה שלימה והתפשטות גמורה בתיקון קוין, להיותם מחוברים עם בדק חיה המיוחס להם שעומדים בז"ת, משא״כ כאן המה אור אחורים ולא פנים, שאז אינם יכולים להאיר למטה בבחי׳ תיקון קוין, כנ״ל בכלל ט׳ וע״כ נמצאים הז״כ לגמרי בלי תיקון, אלא בזה למטה מזה כמו שיצאו מתחילת אצילותם בז"ת דנקודים.