תוכן

יב) טעמי הספיקות דהגד״ז דב״ן.
ה׳ ספירות ראשונות דכתר ב"ן: כבר ידעת שהיא בחי' ממצח ולמטה עד האזן דראש הא' דב"ן שלא נכנס בבנין פרצוף דנקודים, כי הכלים מתחילים באזן. והנה כאן יש ספק גם בראש הא' דב"ן, אם נכנס בבנין פרצוף עתיק דאצילות ממצחו ולמטה, משום שהמ"ן והזווג לצורך יציאת עתיק דמ״ה נעשו במצח דראש הא' דב"ן, א״כ נמצאשממצחו ולמטה כבר מקבל שם האורות ממעלה למטה, שהיא תכונת כלים כנודע. וא״כ אע״פ שבזמן נקודים לא נכנס בבנין הפרצוף, משום שהמסך דנקודים היה משמש בו ממטה למעלה, מ״מ עתה שכבר נתפעלו בו כלים מסיבת יציאת המ״ה, הדין נותן שיתחבר לבנין הפרצוף של עתיק דמ״ה.
או אפשר לומר, כיון דכל עיקרו של המ״ה בא למלאות מקום החסרון שבעליונו שהוא הב״ן, וכמו בכל התפשטות ב׳ שמקור יציאתו וחיבורו עם העליון מתחיל מאותו המקום שהתחילו להסתלק אורותיו של העליון, ע״ד פרצופי א״ק שכל אחד יוצא ומתחבר עם העליון מפה דראשו ולמטה, דהיינו ממקום שמתחילה הסתלקות האורות דעליון, משא״כ למעלה מפה שאין שם הסתלקות אינו ענין לתחתון שיתחבר עמו וילבישהו שמה משום שאין חסרון האורות נוהג שם כמ״ש בפמ״ס בענף ט׳ עש״ה. וא״כ גם במ״ה שהוא התפשטות ב׳ דפרצוף ב״ן שהוא הנקודים, אינו ראוי כלל שיתחבר עמו רק מאוזן ולמטה במקום ג׳ נקודות הראשונות דב״ן, כי שם היה בחי' פגם וביטול אורות אשר המ״ה צריך להשלימו, משא״כ מאזן ולמעלה עד המצח שהוא בחי׳ ראש הא׳ דנקודים שלא קרה שם שום חסרון וביטול כמו בכולהו ראשים דא״ק, א״כ אינו ענין למ״ה שיתחבר עמו שמה ללא צורך.
ולפי״ז נמצא דאע״פ שכבר יש שם בחי׳ כלים ממצח ולמטה דראש הא׳ דב״ן, מ״מ נשאר לעצמו לבדו כמקודם ואינו נכנס כלל לבנין פרצוף עתיק דמ״ה, כי אינו צריך לו כאמור. ואת״ל שאינו מתחבר עם המ״ה, יש עוד להסתפק במקום התחלתו של עתיק דמ״ה, אם מתחיל מהמצח אלא שעומד שם בלי חיבור עם הב"ן, או מתחיל מן האזן דהיינו ממקום החסרון כאמור. ואלה הם שמגדיר הרב בדף תש״כ בשם ב׳ בחינות: הבחי' הא' אם אינו נכנס ומתחבר עם המ״ה. הבחי׳ הב' אם הוא מתחבר עם המ״ה, עש״ה. דהיינו כדאמרן.