תוכן

ט) ובטרם שנצלול לעומק הענין, אבאר לך היטב אותם הגד״ז מב״ן שלקח עתיק, על פי הכינוים שהרב מכנה אותם כאן. וכבר ידעת שג' נקודות הראשונות כח״ב דנקודים מתחילים מטבור דא״ק ששם האוזן דראש הנקודים, ומסתיימים בסיום גופא דא״ק ששם הפה דראש הנקודים, דהיינו באח״פ של ראש. לאפוקי מגלגלתא ועינים של ראש הזה שאינם בחשבון הנקודים כמ״ש לעיל באות ב׳. באופן שכתר דנקודים ה״ס אוזן, וחכמה ה״ס חוטם, ובינה ה״ס פה, כדברי הרב לעיל בענף ט״ו בסדר יניקתם מהעליון.
והנה אוזן דנקודים מכנה אותו הרב כאן בשם ה״ר דכתר ב"ן, כלומר מחצית הכתר העליון דב״ן. והטעם הוא, משום דהכתר דנקודים נתפשט שם פעמיים: א', במקום ג"ר דהיינו מטבור עד סיום הגוף, שעמו יצאו עה״ס דראש או"א עילאין. ואח״ז התפשט במקום חג״ת שהוא למטה מסיום הגוף דא״ק, שעמו יצאו שם עה״ס דראש ישסו״ת, כדברי הרב לעיל בענף כ״ד. ומשום זה נבחן הכתר דנקודים לב׳ חצאים: חציו העליון ששימש באו״א עילאין מכונה ה״ר דכתר ב״ן, וחציו התחתון ששימש בישסו״ת מכונה ה״ת דכתר ב״ן.
וצריך שתזכור אמנם גדרו של הכתר, שפירשתיו כמה פעמים שיורה שהמסך משמש בו מלמטה למעלה, שע״כ אין העביות של המסך ניכרת בו כלל, ונבחן משום זה כמו בלי כלים, וע״כ אומר הרב לעיל בענף ח׳ שג״ר נקרא כתר. כלומר שכל ראש נק׳ כתר, כי זה ג״כ הגדר של בחי׳ ראש, אשר המסך משמש בו ממטה למעלה כאמור. גם תזכור מ״ש בפמ״ס לעיל אות ז׳ אשר אח״פ דנקודים אע״פ שיש שם בחי׳ מסך למעלה מהם בעינים, מ״מ מאחר דמשורש הקדום למ״ן צריך המסך להמצא בפה דנקודים, לפיכך נחשבים גם אח״פ דנקודים לבחי׳ ראש וג״ר וכתר, ומטעם זה בשעת הגדלות חוזר באמת המסך למקומו בפה כמו בשורש הא׳ כנודע.
גם מטעם זה אנו מתחילים לחשוב בחי׳ הכתר רק מטבור ולמטה דא״ק, דהיינו מאזן ולמטה דב״ן, משום שיש בו עכ״פ בחי׳ כלי בדקות, דהיינו מסיבת המ״ן שעלו לעינים. ואע״פ שעדיין אין שם גילוי גמור לכלים משום דהשורש הקדום למ״ן שולט עליו, מ״מ עכ״פ יש שם שורשים אמתיים לכלים, משא״כ בגלגלתא ועינים שאין שם כלום מבחי׳ מלמעלה למטה, אינו נחשב אפי׳ לשורשים לכלים של הפרצוף אלא לאו״מ בלבד וע״כ אינו נחשב כלל לבנין הפרצוף, וע״כ אנו מחשבים עה״ס דנקודים מהטבור ולמטה דהיינו מאח״פ, ולא מלמעלה מטבור ששם גלגלתא ועינים, שהם בחי׳ או״מ לבד כאמור.
והנה נתבאר לך שהראש נחלק לב׳ חצאים: חציו העליון המכונה ראש הא׳ הוא בחי׳ או״מ ואינו עדיין שורש לכלים דפרצוף. וחציו התחתון המכונה אח״פ, הוא תחילת הבנין של הפרצוף בבחי׳ שורש לכלים, שנקרא משום זה בחי׳ ראש לפרצוף.
ונתבאר לעיל באות ה׳, שבמ״ה החדש ניתוסף שורש ג׳ לעלית המסך, משום שיצא דרך המצח דראש העליון דב״ן, וא״כ נשתוה אותו המקום שממצח ולמטה דב״ן אל בחי׳ אח״פ, כי המסך כבר נמצא עתה במצח. ונמצא עתה אשר האור בא מלמעלה למטה בכל אותו המקום שממצה עד הטבור כמו באח״פ שמלפנים. והנך מוצא עתה אשר בחי' ראש העליון שאינו מתחבר לבנין הפרצוף הוא ממצח ולמעלה, והוא לבד נבחן לאו״מ דב"ן. משא״כ ממצח ולמטה כבר יש שם בחי׳ כלים, מצד שהאור נמשך ממעלה למטה, וע״כ הוא בחי׳ ראש התחתון המתחבר לבנין הפרצוף, וע״כ הוא מכונה עתה בשם או״פ דכתר ב״ן. כלומר שכבר יש שם בחי׳ כלים מהאור שיתלבש בפנימיותם, ומשום זה כל בחי׳ ראש הב״ן שממצח ולמטה נבחן עתה בשם ה״ר דכתר ב״ן. כלומר מחצית הכתר השייך לבנין הפרצוף ששמש בג״ר דנקודים השייך לעתיק. לאפוקי מבחי׳ התפשטות הכתר לחג״ת, שהיא מכונה ה״ת דכתר ב״ן אשר אותו לקח א״א כנ״ל. והנה נתבאר שכל המקום שממצח ולמטה נקרא ה״ר דב״ן ונק׳ או״פ דכתר ב״ן, והוא בכלל אוזן דנקודים, וזכרהו לכל ההמשך.