תוכן

ח) ובזה תבין דאע״פ שג״ר וד״ר דחו״ב דנקודים נטיל עתיק שה״ס הכתר דמ״ה החדש, משום שאין שום פרצוף אחר יכול לבררם, מ״מ אין להם מקום בחלק העליון של ראשו דהיינו בכח״ב, אלא בחלק התחתון דהיינו בחו״פ שנק' ז״ת, מטעם הנ"ל שענין חו״ב הם מדרגה שניה לכתר המקבלים את האור ממעלה למטה, וע״כ אין להם מקום בכח״ב שלו, וזה ברור.
אמנם בכתר דע״ב דב"ן דהיינו ב' כתרים דאו״א דנקודים שהם ב' כתרים דחו״ב, בהם יש ספק אם הם עלו ונתחברו עם הראש, דהיינו בכח״ב דעתיק. ונמצאים ג"ר וד״ר דחו״ב שמתחלקים, כי הכתרים דחו״ב עלו בכח״ב דעתיק, וחו״ב דחכמה וחבו״ח דבינה נשארו בז״ת דעתיק. או שגם הכתרים דחו״ב נשארו ג״כ בז״ת דעתיק שהם חו״פ דעתיק.
וטעם הדבר שאין אנו מסופקים רק בב' הכתרים דחו״ב דב״ן ולא בחו״ב דחכמה וחב״ח דבינה דב״ן, נתבאר בפמ״א דף תשכ״ג בד״ה עוד יש ע״ש. כי עיקר מעלת המ״ה על הב״ן הוא משום שהבינה שבו נתחברה בראש, ויש לו ע״כ ג׳ ספי׳ כח״ב בראשו של המ״ה, משא״כ בב״ן דא״ק שהוא עולם הנקודים שהמ״ן עלו לעינים, אין שם בראש רק כתר וחכמה, ובינה וזו״נ המכונים אח״פ יצאו לבר מראש, וע״כ באצילות שהב״ן מתחבר לפרצוף אחד עם המ״ה, צריכים ג״כ להתעלות מכחו הבינות דב״ן לראש הב״ן. ולפיכך, הגם שג״ר וד״ר דחו״ב מקומם בחצי המדרגה התחתונה שיצאה לבר מראש, כמ״ש באות ז׳ דע״כ הלבישו ויצאו במקום אח״פ דנקודים, וכן עתה באצילות מלבישים בזו״ן דעתיק שיצאו לבר מראש המ״ה. אמנם כיון שבינה דעתיק נשארה בראשו ולא יצאה לבר, א״כ גם חלק מג״ר וד״ר המלבישים לבינה דב״ן, צריכים ג״כ לחזור ולעלות לג״ר דעתיק. והיינו דוקא הכתרים שבהם לבד, משום דכאן לא נעשה שום תיקון רק בבחי׳ הכתרים ולא כלל במה שלמטה מכתר. עש״ה בפמ״א הנ״ל וזכרהו לכל המשך הדרוש שבכאן בענין הספירות דהגד״ז דעתיק כי אין להאריך ללא צורך.