תוכן

ז) ובזה נבא להבין הספקות בצחצחות הנ״ל. דהיינו אם יש בראש עתיק רק מ״ה וב"ן דכתרים או גם מ״ה וב"ן דחו״ב, כנ״ל ע״ש. והענין, כי כמו שראש הכולל דנקודים נחלק לב' חלקים: גו״ע ואח״פ, שהוא מסיבת המ"ן והמסך שעלו במקום עינים, הנה כמו כן גם ראש דמ״ה החדש נחלק על ב' חלקים שהם: כח״ב זו״נ, שהוא מסיבת המסך שעלה לבינה דכתר. וכמו שראש ע״ב דנקודים שנק' חו״ב או או״א עי', יצאו בחלק התחתון דראש הנקודים דהיינו באח״פ שלו, הוא הדין בראש המ״ה החדש המחזיר אורות וכלים שנתבטלו בנקודים, אין הע״ב דנקודים יכול לצאת בחלק העליון של ראש דמ״ה דהיינו בכח״ב שלו, אלא רק בחלק התחתון שבו דהיינו רק בזו״נ. והטעם, משום דכל ראש נקרא כתר כנודע. ואם הראש נחלק על ב' מדרגות נמצא שעיקר הראש והכתר הוא חלק העליון, משום שהמסך והמ"ן משמשים בו ממטה למעלה, משא״כ חלק התחתון שכבר מקבל את אורותיו מהמסך שבחלק העליון ממעלה למטה, ע״כ נתמעט מתורת ראש וכתר להיותו דומה לכל גוף המוגדר בקבלת האורות ממעלה למטה כנודע. אלא כאן יש בו מעלה הזו להיות שהכלים עכ״פ מבחי' כתר המה, דהיינו משורש הקדום, כמ״ש בענה״ק.
והוא מטעם שע״ב דנקודים שנק' או״א עילאין או חו״ב יצאו בכלים דאח״פ שהוא חלק הב' דכתר, משום דכבר נחשב למדרגה שניה כנ״ל. ובזה מובן ג״כ אשר ע״ב זה דנקודים אינו יכול להתחבר עם חלק העליון דמ״ה החדש כי שם בחי' כתר וראש ממש, וע״ב הוא מדרגה שניה לכתר שנק' חו״ב שהוא צריך לקבל מהכתר. וע״כ אינו יכול לצאת אלא בחלק התחתון של הראש דמ״ה החדש דהיינו ג"כ בחו״פ שנק' זו"ן או ז״ת דכתר, שכבר מקבלים האור ממעלה למטה, והבן זה היטב.