תוכן

ה) אמנם כבר ידעת החידוש הזה הנעשה בפרצוף מ״ה החדש אשר הוא יצא מן המצח ולא דרך עינים כמו ב"ן דא״ק, ובזה תדע שניתוסף כאן שורש חדש ליציאת התחתון מהעליון. והנה יש עתה ג' שורשים ליציאת התחתון: שורש הא' הוא מפרצופי א״ק שקדמו לתיקון מ"ן דעינים ששם הושרש יציאת התחתון דרך פה דעליון. שורש הב' הוא בב״ן דא״ק, דהיינו עה״ס דנקודים ששם הושרש יציאת התחתון דרך העינים דעליון. שורש הג' הוא במ״ה החדש, שבו הושרש יציאת התחתון דרך המצח דעליון.
ולפי״ז תבין ג״כ שניתוסף בו במ״ה החדש הזה, גם ענין פנימי וחיצוני במשונה מן ב"ן דא״ק, משום שפרצוף הפנימי שדרכו להמשך אחר המלכות והמסך למקום עלייתו נמצא כאן שנמשך ועולה עד המצח דעליון. והחיצוני הנשאר למטה מהמלכות כמו שהיתה בשורש הקדום, נמצא כאן שנשאר במקום אח״פ דעליון דהיינו למטה מעינים, ששם היתה המלכות בשורש הקדום אליו שהוא הב״ן דא״ק. באופן שפנימי דעתיק דמ״ה החדש מתחיל ממצח דראש הא' דב"ן דא״ק, והחיצוני דעתיק מתחיל מטבור דא״ק ולמטה במקום ג״ר דנקודים. ועד״ז בכל שאר ה״פ יש לכל אחד ואחד פרצוף פנימי המתחיל ממצח דעליון, ופרצוף חיצוני המתחיל באח״פ דעליון. באופן שכל אלו ה״פ אצילות המלבישים על אח״פ דעליון שביארנו לעיל באות ג׳ עש״ה שהמה פרצופין פנימיים, אין זה אמור אלא בהבחן פרצוף הב״ן דא״ק, שהפנימי שלו באח״פ דעליון והחיצוני מפה ולמטה בז״ת דעליון, אמנם בהבחן המ״ה נבחנים פרצופין הפנימיים ההם לחיצונים, כי הפנימיים שלהם מתחילים ממקום יותר גבוה, דהיינו ממצח ולמטה של הראש דעליון כנ״ל והבן היטב.
ובזה מיושבים היטב דברי הרב בשער מ״ז פ״ב הנ״ל, שחושב כל ה״פ אצילות לבחי׳ ראש אחד ופרצופי בי״ע לגוף שלהם. שהקשינו, כיון דכל אחד ואחד מלביש לאח״פ דעליון, א״כ נבחנים לפנימים שאינם מתגלים כלל לפי עצמם. ועתה מובן היטב, שכל זה אמור מצד הב״ן שהפנימי שלו מתחיל מהאזן, אבל מצד מ״ה החדש שהוא עיקר השולט באצילות, המה בחי׳ חיצונים משום שמתחיל מהמצח כאמור, וזכור זה.