תוכן

יב) ובזה תבין דברי עה״ח סוף ענף ו' שעמדנו עליהם לעיל, וז״ל: והנה בהתחברות אורות פנימיים עם האורות מקיפים מכים ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויית בחי׳ הכלים ע״ש. ובאמור תבין, אשר אורות פנימיים ה״ס אור החכמה שבאור העליון, שהוא נמשך בפרצוף ע״י האור חוזר מהזווג דהכאה כנ״ל, ואורות מקיפים ה״ס האור חוזר בעצמו העולה מהזווג הזה שמקיף ומלביש האור ישר עד הכתר, שבאופן זה ממשיך ומקיים אור הפנים בפרצוף. אמנם אח״כ בצאתם מפה ולמטה נמצאים מבטשים זה בזה, כי מסיבת הזדככות בחי״ב ע״י אור הפנים דחכמה, מוכרח ג״כ המסך דבחי״ד להזדכך. וענין הביטוש הזה הוא על סדר המדרגה, דהיינו מבחי״ד לבחי״ג שנתמעט לקומת חכמה, ומבחי״ג מזדכך לבחי״ב לקומת בינה. ומבחי״ב לבחי״א שנתמעט לקומת ז״א, עד שמזדכך לבחי' שורשו בכתר, שאז נעלם כל האור חוזר ואור הפנים דאו״י, ושבים חו"ב אב״א כנ״ל וכמ״ש באורך בפתיחה אות י״ג.
אמנם ע״י הסתלקות זו יוצאות ה' ספירות כח״ב זו״ן באותו פרצוף, והיינו ממש ה' קומות הנ"ל היוצאים ע״י זווג דהכאה בזמן ההזדככות, שמתחילה בזווג השלם בטרם שמזדכך יוצאת קומת כתר, ובד' בחי' של הזיכוך יוצאים: חכמה בינה ז״א ומלכות, כאמור. וזה אמרו, אשר מהכאה וביטוש דאו״מ ואו״פ המתפשטים מפה ולמטה אתייליד הויית בחי׳ הכלים, דהיינו ה' הקומות שבכלים כח״ב זו"ן, כאמור. באופן שדברי הרב בג' המקומות המובאים לעיל צדקו יחדיו, ואין כאן שום סתירה ח״ו כלל. כי מ״ש בענף ה' שהסת״ב בנפש דנפש גומר הכלים, נאמר על קומה שלימה היוצאת ע״י הזווג דמסך דבחי״ד בטרם שהתחיל להזדכך, כי אם היה לה היכולת לקיים עביותה, ודאי שהיתה נגמרת ונשלמת כולה, כדברי הרב בענף ה' הנ״ל, אמנם לא היה לה אז בעקודים היכולת הזו, וזהו שמוסיף לבאר לנו בענף ז׳ אשר בעת שיצאו לא היו שלימים, והיו מוכרחים משום זה לחזור ולהתעלם ע״ש. וענין החסרון שהי׳ בהם מתבאר בענף ו׳, אשר או״פ ואו״מ מכים זה בזה ומבטשים זה בזה ע״ש, והיינו האו״ח שנק׳ או״מ עם אור החכמה שנק׳ אור הפנים המה רדופים זה מזה, שבסבת התעצמות חו"ב פב״פ, נתבטל שורש העביות שבמסך דבחי״ד, וע״כ הולך ומזדכך עד שנעלם.
ומה שאומר בענף ז׳ שבסבת התעלמות האורות נשלמו הכלים, כונתו על בחי׳ ה׳ קומות בח״ב זו"ן הנ״ל שכל מציאותם הושרש רק בסבת התעלמות האורות על דרך המדרגה בזה אחר זה, בסבת הזדככות המסך ועליתו: ממלכות לז"א, ומז״א לבינה, ומבינה לחכמה, עד ביאתו לבחי׳ כתר שנזדכך כולו, כמו שהאריך הרב שם בענף ז׳ אשר אז בעת עלותם הניחו רשימות, שבאלה נשלמו הכלים גם בבחי׳ התחלקותם לכח״ב זו"ן זה למטה מזה כנ״ל, ע״ש דבריו באורך. והנך רואה איך אלו ואלו דברי אלקים חיים.
והנה הרב מאריך שם בענין ה׳ הקומות הנ״ל ומחלק אותם על ד׳ בחי׳ טנת״א, כי בטרם שמתחילים להזדכך בעת שקומתם שוה עד הכתר, מכנה אותם בשם טעמים ואור הפנים, ומעת שמתחילה הזדככות במסך בסבת אור הפנים, מכנה כל הקומות הללו: חו״ב תו״מ, בשם נקודות ואור אחורים. והרשימו הנשאר מאור הפנים מכנה בשם תגין, ולבסוף אומר שם, שיש אור ד' היוצא מסוד הזווג של אור הרשימו עם אור האחורים, שמכח שהמה הפכים זה לזה נופלים ניצוצין מהזווג שבהם, אשר ניצוצין הללו מכנה בשם אותיות עש״ה. כי עמהם תבין סוד ד' בחי׳ שבכל מדרגה המפורשים כאן בעה״ח בענף ל״ב, בחי׳ א׳ שורש האורות ועיקרם שהוא ד׳ אותיות של הוי"ה פשוטות בלי מילויים. בחי׳ ב' הוא אחורים שלהם, דהיינו הוי״ה בריבוע: י' י״ה יה״ו, יהו״ה. בחי״ג, חשבון אותיות הפשוטות. בחי"ד הוא חשבון הריבוע. ותדע שהם סוד ד' הבחי' טנת״א המפורשים בענף ז' בדברי הרב. וע״ד שנתבארו לעיל, וכבר הארכתי בביאורם בפמ״א בענף ל״א ול״ב עש״ה ויתבאר עוד לפנינו בע״ה.