תוכן

ד) וכבר שמעת אשר לעולם אין אור המאציל נפסק אפי' רגע מהמקבלים, כי אעפ״י שבחי״ד צמצמה עצמה מלקבל גדלות אורותיו ית׳, מ״מ אור א״ס ב״ה אינו פוסק משום זה אפי' רגע, וכמ״ש בענף י״ג שאו״י כמעט שנפרד ממקומו כדי לרדת להשפיע, אמנם הקבלה מאורו ית' תלויה לגמרי במקבלים הן בכמות האורות והן ח״ו הפירוד הגמור מאורו ית׳. וע״כ תבין סוד הירידה הנ״ל דאור א״ס ב״ה, הוא רק בערך המקבלים הנאצלים, אשר אור א״ס ב״ה מאיר ובא בלי הפסק רגע, ובעת שהתחתון מקבל האורות הרי שמקבלו על סדר ד' הבחי' הנודעות חו״ב תו״מ כנ״ל, וע״כ כשאורו ית' פוגע בבחי״ד דהיינו במלכות שבה כח הצמצום, אז נק׳ ירידה, כי ירד מדרגתו למקום דלאו הגון ליה. וזכור אמנם שכל זה הוא מצד המקבל.
ונבחן ג״כ שם שעושה בחי' הכאה על המסך בדומה לב' דברים קשים שכל אחד מהם מוקשה על גבולו החיצון ודוחה את חבירו מלהכנס בגבולו אפי' משהו. והמובן הוא כנ״ל בענף י״ג, שאומר שאור ישר כמעט שנפרד ממקומו כדי לרדת להשפיע, כלומר שאינו מבחין מצדו ית' בזה הגבול והצמצום שעשה התחתון, שמצד זה הוא חפץ ודאי לעבור ולהכנס מגבולו ולמטה, כלומר להשפיע גדלות אורותיו הראויים לבחי״ד כנ״ל, אמנם כח הצמצום שבבחי״ד שנק' מסך ופרגוד מתאמץ כנגדו בכל תוקפו ומסלק רצונה מלקבלו לתוכה, וע״כ מכונה פגישתם באופן הזה בשם זווג דהכאה, כלומר שהמה נבחנים בהפכיות על הגבול הזה, שאור העליון חפץ לרדת למקום בחי״ד שנק' זה פירוד ממקומו כמ״ש בענף א׳ בפמ״ס בדף י״ט ד״ה ועתה יתבאר מחצבת הנשמה עש״ה וזה שמדייק הרב בלשונו הזהב שאור הישר כמעט שהוא נפרד ממקומו וכו׳, אמנם המסך שה״ס הצמצום מעכבו מזה, ומפגישה זו עולות ע״ס דאו"ח המלבישות לד׳ הבחי׳ דאור א״ס ב״ה וע״כ נק׳ זה בשם זווג, והבן.