תוכן

לא) ובזה תבין ג״כ סוד בעלי חיים הולכי על ארבע, כי תיקון ב׳ המצבים הנ״ל בפרצוף לא נתקן אלא במדבר, להיותו ראוי שיתגלה בו בחי׳ או״א עילאין שה״ס מוחין דחיה וחכמה שה״ס היוד דהויה, כנודע. שדומם צומח חי מדבר ה״ס ד׳ אותיות הויה וה״ס נפש רוח נשמה חיה, ובחי׳ מדבר שהוא חיה וחכמה, ראוי רק לאדם כנודע. וע״כ נתקן בפרצוף אדם תיקון זה דנשיאת כפים והורדתם, וע״כ הידים של פרצוף אדם הם בחי׳ חכמה לפעמים, דהיינו בעת גילוי או״א עילאין כנ״ל. וזסו״ה וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, כלומר שהחכמה מתגלה בידים. אמנם מין החי בלתי מדבר, שאינם ראויים לקבל מהארת מ״ה החדש שבעולם התיקון, אלא שנמשכים מעולם התוהו בלי תיקון כנודע, וע״כ כל חיותם נמשך ממצב הב׳ דעולם הנקודים, דהיינו מבחי׳ ישסו״ת וג׳ מלכי נה״י לבד. אמנם בשביל התלבשותם בחג״ת ובאחורים דאו״א אחר שבירתם, ע״כ יש בהם ג״כ בחי׳ הידים הנמשכים מחג״ת. אלא שנקבע בהם מצב הפוך, עליונים למטה, כמו שהיה עמידתם בזמן שביה״כ שנק׳ עולם התוהו, שהכתפין הם בחי׳ ראש והזרועות תוך והכפות סוף. גם אין להם מעלה מיוחדת מן הרגלים, היות שכל הארתם דידים נמשכים מגופין דישסו״ת שהם הרגלים, וע״כ אינם מעולים מהם ותשמיש אחד לכולם, דהיינו להליכה, כי ידיהם אינם מוכנו כלל לגילוי חכמה כאמור, והבן היטב.
ועתה תבין מה שעמדנו לעיל באות כ״ט על ענין האצבעות, ששורשם נמשך מכח שביה״כ והתפשטותם לבי״ע, ושאלנו א״כ היו צריכים האצבעות להתרשם רק ברגלים לבד ע״ש. ועתה תבין זה היטב, כי בזמן ישסו״ת נתלבשו מלכי נה״י במלכי חג״ת כנ״ל, וע״כ כל מה שקרה ברגלים קרה ג״כ בידים. וע״כ נתרשמו הכפות והאצבעות גם בידים. באופן שיש להשכיל בענין הידים בב' מיני שבירות מב' המצבים, כי שניהם נתרשמו בהם כאמור והבן היטב. ובעת ההיא, נתרשם ג"כ שליש התחתון דחג״ת שהם פרקי היד המחובר עם הכפות והאצבעות, כמו שקרה, לשליש תחתון דנה״י דא״ק, שהם פרק הרגלין המחובר עם הכפות ואצבעות דרגלין דא״ק, כמבואר בפמ״ס לעיל אות י׳ ד״ה ונחזור עש״ה. שכחות הללו פעלו ג״כ בשליש תחתון דידים דא״ק, שנתחלק על חמשה חלקים: שחלק העליון דשליש זה, דהיינו חלק היד שלמטה מהזרוע עד הכפות, נתלבש מטבור עד סיום הגוף: בג״ר דנקודים. וחלק הכפות נתלבש מסיום הגוף עד גבול האצילות: בז״ת דנקודים. וחלק האצבעות בג' פרקיהם, נתלבשו בג' עלמין: בריאה, יצירה, עשיה. דהיינו ממש כמו הרגלין דא״ק. כי במצב הב' נתלבשו זה בזה בשוה, וזסו״ה, ויפוזו זרועי ידיו, שאומר הרב לעיל דף של״ח שה״ס יוד טפין דאזדריקו מבין הצפרנים, דהיינו ירידת סופי ידים לבי״ע במצב הב'. דהיינו בעת שנתלבשו בישסו״ת כאמור. ובזה תבין ג״כ מה שלפעמים מביא הרב סוד השבירה שיצא הזרע דרך אצבעות ידיו ולפעמים אומר דרך אצבעות רגליו, והיינו מטעם הנ״ל שבמצב הב' נתלבשו זה בזה כאמור.
והנה נתבאר לך עיקר גדול בחכמה, שרבים נכשלו בהבנת דברי הרב מסיבת חסרון ידיעה של הבנה זו, אשר ענין ז״ת חג״ת נהי״מ האלו המרומזים בגופא וידין ורגלין דכל פרצוף, אינם ענין כלל לסדר עה"ס הרגילים בדברי הרב בסוד ע״ס דאור ישר כחבזו״נ, אלא כמו שמסדר אותם באריכות לעיל בענף כ״ב בז״ת דנקודים, אשר החסד ה״ס יד ימין והיא בחי׳ ע״ס שלימות ברת״ס מגופא דאבא עילאה. כמ״ש לעיל באורך. והגבורה ה״ס יד שמאל והוא בחי' התפשטות ע״ס מגופא דאימא עילאה ברת״ס. וגם נוהג בהם ענין התחלפות האורות עליונים למטה ותחתונים למעלה, מה שלא נמצא דוגמתם בשום ספירה, וכו' ע״ד שנתבאר לעיל. וכן ג' ספי' נה״י שהם בחי' התפשטות ע״ס דגופות דיש״ס ותבונה ברת״ס וכו', ע״ד הנ"ל, שיש בהם תכונות מיוחדות שאינם תלויים כלל בסדר ספירות כחבזו״נ דאור ישר, כמ״ש במקומו באורך בע״ה.