תוכן

כט) אמנם לפי זה נשאר לנו להבין ענין ה׳ אצבעות שנכפלו ונתרשמו גם בסופי ידים, ולפי האמור לעיל היו ראוים להמצא רק בסופי רגלים דכל פרצוף, שהרי רק הרגלים דב"ן הכולל יצאו לבי״ע כנודע, וא״כ למה נרשמו ד׳ פרקים שבאצבעות גם בסופי ידים דכל פרצוף.
ולהבין זה צריך שתדע היטב תכונת האברים שבפרצוף משורשם בה״פ א״ק. והנה ה׳ אברים שבראש דכל פרצוף, כבר נתבאר לעיל בפמ״א דף תרכ״ב ד״ה וטעם השתלשלות עש״ה שנמשכים מה׳ ראשים דגעסמ״ב דא״ק, שמכל ראש נמשך רק כלי אחד: כלי דפה מראש דגלגלתא, כלי דחוטם מראש דע״ב, כלי דאוזן מראש דס״ג. ובראש דב"ן, ניתוסף כלי דעינים, גם ענין הזוגות דב׳ נקבי החוטם, וב׳ אזנים, וב' עינים, שה״ס ימין ושמאל שהושרש שם בכל ספי׳ מכח עליית המלכות עד העינים בסוד מ״ן. וכלי החמישי דמצח, יצא לגילוי בראש מ״ה החדש. אמנם קודם יציאתו של המ״ה החדש, היה חסר כלי הזה, וז״ס המקום שמוחו של תינוק רופס, מפני שהארת מ״ה החדש עדיין לא נשלמה בו. וע״כ אז עדיין מכונה כל המקום הזה בשם ״בין עיניך" בסו״ה והיו לטוטפות בין עיניך, שפירשו ז"ל במקום שמוחו של תינוק רופס. כי סגולת התפילין להמשיך הארת המ״ה החדש באמצעות כלי שלו שנק׳ מצח, אשר בטרם זה שאין שם אלא מהארת הב״ן אין שם בחי׳ מצח, וע״כ מוחו רופס דהיינו מסבת חסרון הגלגלתא והמצח שם, וע״כ הוא בחי׳ בין העינים, כי הראש דב״ן נגמר בעינים שאין עצם המצח נבחן בראש הזה, כאמור והבן זה.
אמנם כלים דגופא שנק׳ ו׳ קצוות או חג״ת נה״י, הנה תחילת גילוים בתכונת הכלים דגוף דידין ורגלין וכו׳ מתחיל מז״ת דנקודים, דהיינו בגופא דב״ן דא״ק, שה״ס ד׳ הגופין שמלכו שמה בזה אחר זה. שמתחילה נאצלו ונתפשטו ע״ס דראש דאו״א, וב׳ גופין שלהם המכונים חג״ת, כמ״ש הרב בענף כ״ב ע״ש והם שורש ב׳ הידים דכל פרצוף עד החזה. ומתחילה נתפשט גופא דאבא בכלי דחסד ברת״ס, ואז הושרשו ג׳ הפרקים שביד ימין. שפרק של היד המחובר עם הכפות והאצבעות ה״ס ראש, ופרק הזרוע ה״ס תוך, ופרק הכתפין המחובר בגוף ה״ס סוף ונה״י כמ״ש הרב בשער מרשב״י בפי׳ האד״ז דף רנ״א. ונודע שעצמות הכתפין מסתיימים בשוה עם החזה כלפי אחורי הגוף. ונמצא שסוף דגופא דאבא מסתיים בנקודה דחזה בצד ימין, וכל אלו הג׳ פרקין, דהיינו היד והזרוע והכתף עד החזה, מכונים יחד מלך החסד או גופא דאבא עילאה.
ואחר שבירת מלך החסד יצא פרצוף אמא עילאה, וגופא שלה נתפשט בכלי דגבורה ברת״ס. ואז הושרשו ג׳ הפרקים שביד שמאל דכל פרצוף, ע״ד הנ״ל בגופא דאבא שהוא יד ימין, שהיד והכפות נבחנים לחלק העליון והזרוע לאמצעי והכתפין שבגוף לסוף ונה״י, ומסתיימים כלפי נקודת החזה מאחוריה. וכל אלו ג׳ בחי' רת״ס מכונים יחד, מלך הגבורה או גופא דאמא.
והנך רואה, איך תכונת ב׳ הידים דכל פרצוף עד נקודת החזה שבשליש עליון דגופו, התחלתם ממלוכת ג׳ מלכי חג״ת דנקודים. גם צריך שתשכיל מכאן, אשר בתחילת אצילותם דב׳ הידים הללו היו זקופות כלפי מעלה, באופן שפרקיהם התחתונים המה ב׳ הכתפין המלבישים ונבנים באחורים דכל גוף עד החזה, כמ״ש הרב שם בענף כ״ב ששם מקום יסודותיהם דאו״א ע״ש. כי פרקים התחתונים ה״ס נה״י, ולמעלה מהם ב׳ הזרועות שה״ס חג״ת דידים, ולמעלה מהם חלק הידים עם הכפות והאצבעות שה״ס חב״ד דידים. והנך מוצא ג״כ שהמה פרודות מלמעלה, כי ברו״ת דידים, יד ימין עומד נפרד לעצמו ויד שמאל נפרד לעצמו, משא״כ בחלק הסוף שלהם הרי נתקשרו ונתחברו יחדיו בשליש עליון של הגוף עד החזה, כמו ב׳ עצמי הקוליות שנתחברו מטבור ולמטה, שטעם הדבר נתבאר לעיל.
ואחר שבירת גופא דאמא עד ש״ע דמלך הת״ת, יצאו ב׳ פרצופי ישסו״ת בזה אחר זה, שראשם יצא במקום מלכי חג״ת הנ״ל בסוד התפשטות ג׳ קוי כח"ב לחג״ת, כמ״ש שם הרב ע״ש, וגופא דיש״ס ה״ס רגל ימין בג׳ פרקים רת״ס דהיינו: עצם הקוליות ראש, והירך תוך, וחלק הרגלין עם הכפות והאצבעות סוף. וכל אלו רת״ס נק' יחד מלך הנצח, או גופא דיש״ס. ואחר שבירתו יצא ראש וגוף התבונה, ראשה בת״ת, וגופא שלה ה״ס רגל שמאל בג' פרקים רת״ס ע״ד הנ״ל ברגל הימין. ונקראים יחד מלך ההוד או גופא דתבונה.
ונתבאר שם בדברי הרב, אשר פרצופי ישסו״ת שמלכו אחר שבירת מלכי חג״ת נתלבשו אמנם באחורים דמלכים ההם אחר שבירתם ונפילתם לבי״ע. והרב קיצר שם כדרכו, אמנם הכונה שהן באורות והן בכלים נתלבשו זה בזה עד לנקודה דעוה״ז כמובן ופשוט, ונמצא שמלכי חג״ת שמשו בב' זמנים: כי מתחילה שמשו בבחי׳ ב׳ גופים לאו״א עילאין. ואחר שנתבטלו בחי׳ או״א עילאין ובחי' מלוכה שלהם נשברה, אז חזרו ושמשו ע״י התלבשות בישסו״ת, שפרצופי ישסו״ת נתלבשו באחורים אלו דאו״א אחר שנתבטלו ונפלו. עיי׳ בדברי הרב ענף כ״ג אות כ׳ ד״ה ונחזור, אשר התלבשות זו נשארת לתמידיות עד לע״ל עש״ה.