תוכן

כ) והנה זה אמרם, דהא א״ס בקע מאוירא דיליה, וגלי האי נקודה, י׳ כיון דהאי יוד אתפשט, מאי דאשתאר אשתכח אור. שא״ס בקע מאויר שלו וגילה לנקודת י הזו ומאחר שיוד זו אתפשט מה שנשאר נמצא אור. פירוש, דענין אויר נתבאר לעיל באות י״ט שז"ס הנקודה דמ״ן שנק׳ בשם י' שעלתה למקום אור העינים ונעשה שם בחי' אויר עש"ה. וזה אמרם, שאח״כ בעולם התיקון חזר הא״ס ובקע מאוירא דילי׳ וגלי האי נקודה יוד. כלומר, שגילה שאין פה מקומה באור עינים, אלא למטה בפה דראש כנ״ל עש"ה. וממילא אתפשט היוד וירדה מאויר, ומה דאשתאר אשתכח אור. כי מאחר שירדה למקומה בפה שוב נמצאים אח״פ שחזרו ועלו לראש ונתחברו למדרגה כמקודם ונשלמה המדרגה בע״ס, וחוזר לירד אור א״ס על זווג השלם שבפה בקומת יחידה, וממילא חזר ונתגלה שם אור א״ס כלמפרע, בסוד אור דכבר הוה כנ״ל עש"ה.
ובזה נבין דברי הסבא דמשפטים הנ״ל וז״ל: דא הוא רזא עילאה יתירה מכולא בעמודא דקיימא לטקלין גו אוירא דנשבא. אשר זה הוא סוד עליון יותר מהכל, באותו העמוד העשוי למשקלים בתוך האויר שנושב. פירוש, שהארת היסוד בעולם התיקון ממ״ה החדש נק' עמוד מלשון קו המשקל והוא עשוי למשקלים בתוך האויר שנושב. וענין אויר שנושב במקום האור כבר נתבאר לעיל שהוא מסיבת עליית הנקודה לעינים, ונתבאר שבכח הארת היסוד נמשכת הנקודה ההיא וחוזרת למקום הפה כמקודם, שמתוך זה נמשכים אח״פ מגופא לראש, שז״ס המשקל כנ״ל, ונמצא שעמוד הזה עשוי תמיד למשקלים, להטות האח״פ לאור דג"ר מכח שמוריד היוד מהאויר ואשתאר שם אור דג"ר כמקודם.
וזה אמרו, אית טקלא חדא, בהאי סטרא מאזני צדק, ובהאי סטרא מאזני מרמה. שיש מאזנים אחת שמצד זה מאזני צדק ומצד זה מאזני מרמה. פירוש, שמאזנים אלו נמצא בעולם הבריאה מסוד מחצב הנשמות. שבזמן הארת מ״ה שה״ס צדיק יסוד עולם, שנק׳ עמודא דקיימא לטקלין, אז נמשך המ״ן מכלי דחכמה דנוק׳ דז״א אל בחי׳ המלכות שבה, בסוד יוד המתפשט ויורד מאויר. ואז עולה בי״ע למעלה לאצילות כמו בשבתות כנודע. ואז שולט אותו הצד של המאזנים שנק׳ מאזני צדק, אמנם כשיש פגם בתחתונים אז מסתלק משם הארת המ״ה, וממילא חוזר המסך למקומו לכלי דחכמה וממילא יורדים אח״פ דנוק׳ שה״ס בי״ע למטה למקום פרודא וקלי׳. שבזה נמצאות הנשמות שכבר היו באצילות יוצאות שוב לבי״ע התחתונים, ואז שולט אותו הצד של המאזנים שנק׳ מאזני מרמה, והבן.
וזה אמרו, והאי טקלא לא שכיך לעלמין ונשמתין סלקין ונחתין עאלין ותבין. אשר מאזנים אלו לעולם אינם שוקטים והנשמות עולות ויורדות באות ושבות. כלומר, דכל אחד ואחד נידון שם לפי טהרת נשמתו, אשר בזמן הטהרה זוכה שיאיר צדיק העליון בנוק׳ ואז מטה המאזנים כלפי שליטת מאזני צדק, ונמצאים נר"ן שלו עולים לאצילות וזוכה לבחי' אצילות בנר"ן שלו, ואם ח״ו עושה אח״כ איזה פגם נמצא שמסתלקת הארת המ״ה משורש פרטיות נשמתו ח״ו ואז יורדים הנר"ן שלו, שהם בחי׳ אח"פ משורש נשמתו שבנוק' דאצילות, ונמצאים חוזרים ויוצאים לבי״ע למקום הקלי׳ ונדעכו הנר״ן שלו ח"ו, כי הטה כף המאזנים לחובה תחת שליטת מאזני מרמה, שהם הקלי׳ הנמצאים בבי״ע התחתונים. וזה אמרו והאי טקלא לא שכיך לעלמין. כלומר, שבכל עת וכל רגע נידונים שם האנשים, אם להטותו כלפי כף זכות או לכף חובה ח״ו, ע״ד האמור לעיל. וז״ש ונשמתין סלקין ונחתין עאלין ותבין, שעולים ובאים לאצילות ושבים ויורדים לבי״ע, והבן היטב.
והנה נתבאר היטב ענין ב׳ הכפות של המאזנים, שה״ס נקודת המ"ן בסוד ה״ת בנוק׳ עינים, שבסיבת התעלות כף הזה ממקום הפה לנקבי עינים ונשתרשה שם לנוק׳ דראש, מסבה זו ירדה הכף של הבינה וזו״נ דראש לבחי׳ חג״ת דגופא הנמצא למטה ממסך של ראש. ואם הכף של נקודת המ״ן יורדת מנוק׳ עינים למטה מבינה וזו״ן דראש דהיינו במקום הפה, נמצאים כף של בינה וזו״נ חוזרים לבחי׳ ג״ר של ראש. אמנם עדיין לא נתבאר כלל ענין המתקלא בעצמה ויתבאר לקמן בע״ה.