תוכן

יג) והענין כי ענין ההזדככות שבמסך אע״פ שבסיבת הזדככותו נתעלה הזווג בספירות העליונות, מ״מ לא נתעבו הספירות משום עליית המסך בהם, שהרי אפי' המסך שה״ס המלכות נמצא שמזדכך, ומכ״ש שלא גרם עיבוי לספירות העליונות ממנו. וענין שיעור קומה שנתמעט משום זה, אין זה מסיבת עביות ודין אלא אדרבה משום זיכוך העביות, דמשום זה אין כח העיכוב שבו על אור העליון גדול כל כך, שנמצאת ההכאה דאור העליון אינו בחוזק וע״כ האו״ח מתמעט ואינו עולה ומלביש עד למעלה כמ״ש בפמ״ס בענף ג׳ עש״ה ולפיכך כשנזדכך לבחי״ב ונעשה הזווג מכתר לבינה ומבינה לכתר ויצאו עה״ס בקומת בינה, מ״מ לא נתעבו זו"ן דראש משום זה, דסוף סוף נעשה הזווג רק בבחי׳ מלכות והבינה לא נתעבתה כלל, אלא המלכות היא שנזדככה ונתגדלה מעלתה כמעלת הבינה, וע״כ נחשב הזווג דאו"י עם המסך כמו שהיה זה בבחי' בינה, אשר ודאי שהבינה בעצמה אינה מתעבה כלום משום זה ומכ״ש שאינה נחשבת לבחי' נוק' ופה של ראש, וא״כ אין סיבה כלל לז״א שיתעבה מחמתה ויצא מבחי' ראש לגוף. והבן היטב.
משא״כ בעליית המ"ן לנוק׳ עינים, כבר ידעת שמ"ן אלו כלולים מב' בחי' יחד שהם בחי״ב ובחי״ד בסוד השיתוף דמדה״ר בדין. ולא עוד אלא שבעליה הראשונה של המ"ן הללו היתה בחי״ב בגניזו ובחי״ד בגלוי, כי כן נשתתפו בסוד נה״י הפנימיים, כמ״ש הרב לעיל בענף ח׳ אשר נה״י דס״ג נטמנו במ״ה וב"ן הפנימיים דא״ק, עש״ה ובפמ״ס בענף ט׳. ונודע שכל הגלוי לחוץ הוא השולט וא״כ נבחנים מ"ן אלו בסוד עליה ראשונה לנוק׳ עינים כמעט כמו בחי״ד בעצמה, אלא מכח בחי״ב הטמונה בה אספה כח ועלתה בכל הספירות עד החכמה, וע״כ נתקנה החכמה בזה כבחי' הנוקבא דבחי״ד וכמעט כמותה ממש.
וז״ס שדייק הרב בענף י״ד אות ט׳ להשמיענו בביאור התיקונים, אני ישנה אני שניה, אשר המלכות נעשתה שניה לכתר, כלומר במקום שהחכמה צריכה להיות הספירה השניה לכתר, נטלה המלכות מקומה והמלכות נעשתה שניה לכתר שה״ס ה״ת בעינים עש״ה. וכ״ז הוא מטעם שבחי״ב היתה בגניזו ובחי״ד בגלוי, כנ״ל. ולפיכך כשיצאו משם ע״י הזווג ע״ס דראש מחכמה עד הכתר, הרי נטלה החכמה בחי' המלכות של ראש הקודמת שהיתה מלמטה בפה. באופן שיש כאן קטנות כפולה, שמתוך שעלה המסך לחכמה ונעשה הזווג מחכמה לכתר דהיינו בב' מדרגות ע״כ אין שם אלא קומת זו״ן, ונוסף על זה אשר בחי״א בעצמה נתעבתה מכח הדין שבבחי״ד הגלויה ונמצאים ג' הספירות בינה וזו״ן דראש המכונים אח״פ בבחי' גוף שלמטה מפה של ראש, והבן היטב.
ולפיכך מתוך שתחילת יציאת הב״ן מאור העינים היה בקטנות, כנ״ל באות ג׳ ואח״כ ע״י הארת יסוד א״ק נמשכה ה״ת מנוק' עינים דראש הב״ן וירדה למקומה הא' בסוד קו האמצעי מעילא לתתא בסגולתא דטעמים ושבו אח״פ לראש, שאז יצאו ע״ס שלימות בקומת כתר, והרויח הראש ג' אורות הראשונים נשמה חיה יחידה, הנה כל הגדלה זאת היתה מסיבת ה״ת והמ״ן שהיו בנוק' עינים, שעתה חזרה למקומה וממילא חזרה בחי' ראש גם לאח״פ, להיות המסך והמ״ן האלו בסוד הסתכלות ב' דהיינו לגופא ושם נשבר וממילא בטל ג״כ המסך הזה בראש עצמו, להיותו שם רק שורש כלים ואינו מתגלה רק ע״י הסת״ב בגופא, כמ״ש הרב לעיל בענף כ״ב ובפמ״א אות א׳ וממילא שב המסך למקומו בנוקבי עינים, ונמצאים שוב ג' הספירות בינה זו"ן שנק' אח״פ, שיצאו מבחינת ראש לגופא כמקודם. ומובן היטב ששבירת הכלים דגופא גרם הסתלקות אור ויציאת הכלים גם מהראש, מה שלא שייך זה כלל אצל ההזדככות הנוהג בפרצופי א״ק, אשר הספירות דארבע בחי' דאו״י של הראש, מעולם לא נתעבו משום ההזדככות הזה של המסך אע״פ שנתמעטה קומתם, וא״כ אין מקרה הגוף נוגע כלל לראש, אשר שם כל עה״ס דאו״י המה למעלה מן המסך, והבן היטב.
ולא עוד אלא אע״פ שבחזרתה לנוק׳ עינים כבר היתה בחי״ד בגניזו ובחי״א בגלוי כמ״ש לפנינו, מ״מ נבחן עוד אשר החכמה עצמה חזרה ונעשית לבחי' נוק׳ וה״ת לכתר, בסוד אני ישנה אני שניה כנ״ל, והוא מטעם שבחי״ד בעצם עודנה גנוזה שם בבחי״א, וע״כ נבחן הבינה וזו״נ של ראש ששוב יצאו וירדו מתחת הנוק' של ראש, דהיינו לבחי' חג״ת דגופא, והבן זה וזכרהו.