תוכן

יז) ועם הנ״ל, נוכל להבין ענין אריכות רגלין דא״ק עד לעולם הזה הגשמי ממש. ונמצאים ארוכים ביותר מרגלין דה' פרצופי אצילות, בשיעור האורך דג' עולמות בריאה יצירה עשיה, להיות ה"פ אצילות מסתיימים מלמעלה מגג הבריאה, ורגלי א״ק נמשכים עוד דרך עולמות בי״ע עד לעוה״ז הגשמי, כמו"ש בע"ח ש"ג פ״ב ובשה"ק שער א' ובמבו"ש ש"ב ח"א פ"ג ובשער מאמרי רשב"י פקודי עש״ה.
והענין דנתבאר לעיל, שסוד הארת הקו הנמשך עד לנקודה דאמצעיתא דצמצום הא', ה״ס ע״ס דא״ק, שהיו ממלאים המקום עד לנקודה האמצעית ממש, ושם נעשה בחי' הסוף והסיום להארת הקו, מסבת המסך שנעשה בנקודה דאמצעיתא, מכח הצמצום, כנ״ל בענפים א' וב', ואז נעשה מכח העיכוב שבנקודה, בחי' זווג דהכאה, ויצאו ע״ס דאו״ח, והושוו עי״ז כל הכלים בערך אחד, כמעלת הכתר, שה״ס א״ק הפנימי, שאין אנו עסוקים בו, אלא בכמה שמאיר בסוד מקיפים דשערות גולגלתא, כנ״ל באות ט"ז.
והנה בסוד הארותיו שיצאו לחוץ, ובסוד אורות דהתפשטות הפה דס״ג החצון שירדו למ״ה וב"ן הפנימיים, נעשה שם צמצום ב', שנקרא צמצום נה״י דא״ק, שה״ס עליית הרצון למחשבה, כנ״ל, שבחי' ד' שה"ס המלכות, עלתה לבחי' בינה שנק' מחשבה. שה״ס, מתחילה נברא העולם במדת הדין, כי נתפשט הארות הקו עד נקודה דאמצעיתא ממש, שה"ס בחי' הד' שבכלי מלכות, שה״ס מדת הדין הגמור, כנ״ל בענף א' אות י'. ועדיין ראה א״ק שאין התחתונים כדאים לקבל אורו הרב, וע"כ העלה הזו״נ שלו שה״ס אורות דנה"י למעלה מטבור לסוד הבינה דשם, שה"ס מדת הרחמים, להיותה מבחי' ב' שנקראת חלון, שאין בה בחי' העביות המגיע לשינוי הצורה שיוכל להתפשט הימנה הפכיות הצורה שהיא אחיזת הדינין והקליפות. וז"ס משגיח מן החלונות, שה״ס כלי בינה, מציץ מן החרכים, ה"ס העלאת או״ח שעולה מהמלכות שבבינה, והבן. והתפשטות או״י מכונה בשם משגיח, והעלאת או״ח מכונה בשם מציץ, מלשון התנוצצות, שה"ס או״ח, כנ״ל. ועי' בשער מאמרי רשב"י פרשת שמות דף ע"ט.
והנה ע״י העלאת נה״י דא״ק שבצמצום הב', נעשה חלל ומקום פנוי, לכל התיקונים שבג' עולמות בריאה יצירה ועשיה, כנודע בדברי הרב, בשער הנקודים ובשער התיקון, שמתחילה הי' בחי' שבה"כ בהתפשטות אורות דפה דעולם הנקודים שנק' זו״נ דנקודים, ואח"כ חזרו והותתקנו, ונעשה מהם ד' עולמות אבי״ע, כמ״ש במקומם. והנה אצילות הזה מסתיימים בסוד עליית המלכות למעלה מגג מבריאה, דהיינו, ע״פ הנקודה דצמצום הב' שה״ס מדת הרחמים. ומנקודה זו המשותפת ברחמים עד נקודת הצמצום הא' שה״ס מדת הדין, מתפשטים שם ג' עולמות בי״ע דפרודא, כלומר, שהכלים דשם אינם אלקיית כמו באצילות, אלא בחי' שרפים ומלאכים ואופנים, שה״ס התפשטות הנוק' וצבאיה, אמנם האור דשם היא אלקיית, כמ״ש במקומו.
ונודע, שאין שינוי מצב עושה העדר במצב הקדום בכל הענינים הרוחניים, אלא בסו״ה הוא ותמורתו יהיה קודש, דשינוי המצב הוא ענין תוספת הצורה על הצורה הקודמת. וא״כ מוכרח, שגם בחי' א״ק דצמצום א' בסוד א״ק הפנימי, נשאר כמו שהיה, וכל הארותיו שיצאו לחוץ מלבישים אותו מחוצה לו, אשר התחתונים מוגבלים בכל המסכים והלבושים שעליו שהם כולהו מדרגות דעלמין דאבי״ע, אמנם לעתיד לבא יסורו המסכים, ויקבלו כולם אורותיהם השייכים להם, בסו״ה ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך וכו', כי יחזרו הכנפיים להיות אור, ואז יקבלו התחתונים מהארת א״ק עצמו, שנמצא אצלינו בעוה״ז ממש, כנ״ל, דנקודה דצמצום הא' ה״ס נקודה דעוה״ז, שהיא לבד נקראת אמצעית ממש, שה״ס מדת הדין, שעד גמר התיקון אין התחתונים כדאים לקבל הימנו, וע״כ לעת עתה היא נמצאת בריחוק הגמור מאור א״ס ב״ה, הן בענין העולמות דספירות דיושר והן בענין העולמות דספירות דעגולים, כנ״ל בע"ח ענף ב' וע״פ הדברים הנ״ל יתבארו לך דברי הרב בע״ח היכל א״ק שער ג' פ״ב עד סו״ה ועמדו רגליו על הר הזיתים, עש״ה, ועי' בש' מאמרי רשב״י קס״ח בד״ה כד יסתיים גלותא.
ובזה תבין ג״כ המוזכר בע״ח בהיכל אבי״ע שער מ״ב פ״ב וג', דחשיב שם הכללות דע״ס כח״ב זו״נ, לה' מדרגות שנקראים בשמותם שנגל"ה. שורש, הוא כתר. נשמה, היא חכמה. גוף הוא בינה. לבוש, הוא ז״א. והיכל, הוא נוק'. והולך ומבאר אח״כ, דשורש נשמה גוף, שהוא ג״ר כח״ב, הם בחי' א' שאין פירוד בינהם, אבל לבוש והיכל נפרדו מהם ונעשו מהם ב' מקיפים. ונמצא דכל ספירה וספירה מכל הפרצופים, אינן נכללות כלל מלבוש והיכל, אלא מג״ר לבד. דהיינו, שבכתר יש רק ג"ר דכתר, אמנם זו״נ שלו נפרדו הימנו לבחי' ב' מקיפים. ועד״ז ח״ב זו״נ, כי בפרצוף הנוק' לא יש רק כח"ב דנוק', אבל זו״נ דפרצוף הנוק', נפרדו הימנה לבחי' ב' מקיפים. באופן, שבכל הע״ס אין בהם, רק עד הבינה, ולא כלל מלבוש והיכל, עש"ה בב' פרקים הנ"ל. וזה מובן היטב באמור לעיל, אשר מצמצום ב' ולהלן, עלתה המלכות לבחי' הבינה, ויצאו זו״נ חדשים שהמה בערך זו״נ דבינה, ובחי' ב', בסוד שיתוף דמדה״ר כנ״ל, וזו״נ הקודמים דבחי' מדה״ד נעשו למקיפין, כלומר שמאירים כדרך או״מ, לאט לאט, בבחי' הכלים החצונים, עד גמר התיקון, שאז ימשכו המקיפין לכלים הפנימיים, והבן היטב. (וז״ס שאין אוכלים אגוזים בר״ה והמ״י).
והנה תחילת השתתפות מדה״ר במה״ד, נעשה בהתפ״ב דעולם העקודים, כמ״ש בענף ב'. וז״ס מטי ולא מטי, המובא בע״ח שער מטי ולא מטי, כמ״ש במקומו, שבזה נתערבו האורות דזו״נ באור הבינה, שה״ס אשר בדברו מעריב ערבים. וז"ס ביה שמו, שצריך לכתבו בראש העמוד להיות ו״ה שה״ס לבוש והיכל נפרדו, וזו״נ עלו ונתחברו בי״ה, שבזה נמצא שכל השם בן ד' המה רק בחי' י״ה, וע״כ נרמז בי״ה שמ״ו והבן, כמ״ש בע״ח שער מול״מ פ״ה.