תוכן

טז) ועתה נבאר הלבשתן דפרצופי עסמ״ב זה על זה, והבחן העסמ״ב הכוללים והעסמ״ב הפרטים. והנה פרצוף זה שיצא לחוץ, הנזכר לעיל, ה״ס חכמה הפנימית דא"ק הפנימי, שמסבת הזדככות המסך נגרעת מקומתה שבפנימית הא״ק, כי שם קומתה כמו הכתר, כנ״ל באות י"ד, אבל מהתפשטות הזו דאור א״ס ב״ה על המסך דבחי' ג' יוצאות ע״ס דאו״י ואו״ח יחד רק עד קומת חכמה, וכתר דאו״י נשאר מגולה מלמעלה בלי התלבשות דאו״ח. ובזה נמצא, שפרצוף הזה מתחיל מתחת הכתר דא״ק הפנימי, ונודע שמלכות דעליון נעשת לכתר לתחתון, נמצא שגולגלתא דזה הע״ב החיצון, היא בחי' מלכות דע״ב דא״ק הפנימי, דהיינו מלכות דכתר הפנימי, ובערך פה שלו, כנ״ל באות הקודם. ונחלק גם כן על ראש וגוף, דעד הפה נקרא ראש דע״ב החיצון, ונקרא ג״ר שבו כח״ב, והיינו בערך אור ישר, כנ״ל, ומפה ולמטה הוא זו״נ שבו, דהיינו התפשטות הפה עם נה״י דז״א, כנ״ל. וכל זה רק בערך הראש, אמנם כשנקח את התפשטות הפה בערכו כלפי עצמו, נמצא בו לבד כל ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח, כנ״ל, וע״כ נבחן הגוף לבדו ג״כ על בחי' ראש וגוף, אשר ג״ר דגופא, כלומר במקום שמסתיים האו״י שבו, דהיינו עד בחי' פה דגופא, המעלה או״ח מלמטה למעלה, נקרא זה ראש דגופא, שמקומו מפה עד הטבור, דהטבור הוא בחי' פה ומלכות דגופא, ע״ד פה דראש שהוא מלכות דראש. וע״כ, כמו שפה דראש מתפשט ג״כ למטה, כן יש ג״כ להטבור התפשטות ע״ס מטבור ולמטה עד סיום הרגלים, ונקרא בחי' זו״נ דגופא, והבן היטב.
ונתבאר לעיל, אשר התפשטות פה דראש דע״ב החיצון שנק' עולם העקודים, חזר ונסתלק לשורשו, ואח"כ חזר הא״ס והאיר בהעקודים התפשטות שניה, שנתהפכו המקומות, ובא החכמה בכלי דכתר, והבינה בכלי דחכמה, ונשארה המלכות בלי אור, כמו שנתבאר בענף ו' ע״ש ובפמ'א. והנה התפשטות ב' הזו, ה״ס בינה הפנימית שיצאה לחוץ מא״ק הפנימי.
וקומת הבינה הזו מתחלת גם כן מתחת מלכות דכתר דע״ב החיצון, דהיינו שפה תתאה דפה דראש, שהוא סוד גולגלתא לבינה החצונה. וע״ס דראש שלה, שבבחי' אור ישר המה רק ג״ר כח״ב, מסתיימים על הטבור דא״ק, שה״ס פה דראש דגופא הנ״ל. והזו״נ שלה, שהוא התפשטות הפה דראש הבינה עם נה״י דז״א, המה מתפשטים מטבור ולמטה, שהוא בערך גופא דגופא.
והנה נתבאר, שג"ר דע״ב החיצון, מסתיימים על הפה דא״ק, שהוא פה דראש, וז״ת שלו מתפשטים מפה ולמטה, שבהם נעשה הסתלקות האור והתפ״ב. והתפ״ב ה״ס ס"ג החיצון, המתחיל מתחת פה דראש, והע״ב דס״ג החיצון הזה, שה״ס הכתר והראש והג״ר דבינה החצונה, מתפשטים עד הטבור דא״ק, שהוא פה דראש דגופא. וז״ת דגופא דס״ג החיצון, מתפשטים מטבור עד סיום הרגלים, שבהם נעשה ג״כ הסתלקות האור, כמו באורות דפה דע״ב החיצון, כנ"ל, הנק' הסתלקות דעולם העקודים. והסתלקות דאורות דפה דס״ג, נקרא צמצום נה״י דא״ק, או צמצום ב'. והתפשטות הב' דמפה ולמטה דס״ג החיצון, הוא נקרא עולם הנקודים, שה״ס ב״ן הפנימי שיצא מא״ק הפנימי ולחוץ.
והנה פרצוף דב״ן הזה, מתחיל ג״כ מתחת הפה דס״ג החיצון, דהיינו מתחת הטבור דא״ק ע״ד גולגלתא דס״ג החיצון, וגולגלתא דע״ב החיצון כנ״ל. וע״ס דראש שלו, שבבחי' או״י אינם רק ג״ר כח״ב, נמשכים עד הפה דראש דעולם הנקודים, כי גם פרצוף ב״ן נחלק על ראש וגוף כמו הע״ב והס״ג הנ״ל. ומפה ולמטה, מתפשטות ז״ת שלו, שהם בחי' התפשטות אורות דפה דראש עם נה״י דז״א, ע״ד הנ״ל גבי ע״ב וס״ג החיצונים. וע״כ גם בז״ת דפרצוף ב״ן, היה ג״כ מקרה הזיכוך ובטישות האורות כמו באורות דפה דע״ב וס״ג, כנ״ל, שהם מכונים שביה״כ, וירידת רפ״ח ניצוצין לבי״ע דפרודא. ואח״כ נעשה גם כאן התפ״ב, אשר התפ״ב הזו נקראת פרצוף מ״ה החיצון, שהוא מ״ה הפנימי שיצא מא״ק הפנימי ולחוץ. והוא מתחיל מתחת פה דראש דב״ן החיצון, ע״ד שבארנו בגלגלתין דע״ב ס״ג ב״ן, וע״ס דראש שהם בחי' ג״ר דאו״י שלו, נמשכין עד הפה דראש דא״א דאצילות. אמנם מכח תיקונים שיתבארו במקומם, נעשה שם שינוי, אשר בינה דאו״י יצאה לחוץ מראש, וא״כ אין שם בראש אלא מהתפשטות כתר וחכמה דאו״י לבד, ובינה ז״ת דמ״ה מתחילין מפה ולמטה, ע״ד שבארנו גבי ע״ב ס״ג ב"ן החיצונים, וענין התחברות מ״ה וז"ת דב"ן שנשברו, יתבאר במקומם בע״ה.
ועתה נבאר שמות עסמ״ב הכוללים, ועסמ"ב הפרטים. דהנה פרצוף א״ק הפנימי נקרא ע״ב הכולל, שממנו אין שום מדובר, שאסור להתעסק בו, כמ״ש בדברי הרב ז"ל כנ״ל, וכל עסקינו מע״ב הכולל הזה הוא רק בבחי' המקיפין שלו, שנתחבר על גולגלתא דע״ב החיצון בסוד שערות ראש, כמו שהבאנו לעיל ע״ש.
וע״ב החיצון וס״ג החיצון, שעלה מהם ב' ראשים: ראש דע״ב מגולגלתא עד השבולת הזקן, וראש דס״ג משבולת הזקן עד הטבור, נקראים יחד ס״ג הכולל. והיינו שבערך ע״ב הכולל יהיו שניהם בחי' ס״ג, על שם המסך שס״ג אחור, מבחי' ד' לבחי' ג' כנ״ל. ונקראים ג״כ יחד בחי' ע״ב דס״ג הכולל, והיינו משום שלא נגלה מהם אלא הראשים לבד, שהראש נקרא בכללות, כתר, או ע״ב, או ג״ר, כמו שבארנו לעיל, וא״כ לא עלה מהם זולת הע״ב דשניהם. אמנם בערך עצמם יהיו נבחנים לב' פעמים עסמ״ב, שבע״ב החיצון שהיא החכמה הפנימית שיצאה לחוץ, יהיה בה לבד עסמ״ב שהם טנת״א, דעד הפה דראש ה״ס ע"ב וטעמים, ומפה ולמטה, שמשם מתחילים הבטישות וההסתלקויות דע״כ מכונה תמיד התפשטות אורות דפה בשם גוף, מלשון נגיפה, שהוא יורה על בטישות האורות זב״ז, כנ״ל, דאז מתחיל להגלות או״ח היורד ומתמעט מסבת הזדככות המסך, כנ״ל, שהוא מכונה בשם נקודות. ואח״כ כשמסתלקים הטעמים והנקודות, נשאר מהם ב' רשימות, שרשימו דטעמים נקרא תגין, ורשימו דנקודות נק' אותיות, כנ"ל. הרי שהתחלת גילוי ג' האורות נת״א, שנק' ג״כ ס״ג מ״ה וב״ן, הם רק מפה דראש ולמטה, וכל זה הוא עסמ״ב או טנת״א דע״ב החיצון. ועד״ז נבחן ג״כ עסמ״ב טנת״א בס״ג החיצון, אשר משבולת עד הטבור, ה״ס הטעמים וע״ב שלו. ומטבור ולמטה, שהם בערך התפשטות אורות דפה דראש דס״ג החיצון, מתחיל בהם ההסתלקות והבטישות, ונגלין שם נת״א, וס״ג מ״ה וב״ן שלו, כנ״ל, וכל זה נקרא עסמ״ב פרטיים, אשר ב' העסמ״ב הנ״ל יחד, נקראים בשם ס״ג הכולל.
וכללות עולם הנקודים, נקרא ב״ן הכולל, אשר היה שבירת הכלים בז״ת שלו, כמ״ש, וגם הוא נחלק על טנת״א ועסמ״ב פרטיים, שג״ר שלו עד פה דראש דפרצוף הזה, נקרא טעמים וע״כ. ומפה ולמטה, שנעשה ההסתלקות והבטישות, יוצאין ונגלין נת״א וס״ג מ״ה וב״ן שלו, אשר ב' אורות דטעמים ונקודות שבז״ת, מסתלקים למעלה, ע״ד שנתבאר בז״ת דע״ב החיצון, כנ״ל ע״ש, וב' הרשימות הנשאר מהם, נקראים תגין ואותיות, או מ״ה וב״ן. אשר רשימו דטעמים שנק' תגין, לא ירדו עם הכלים שהם האותיות, אלא נשארים חופפים עליהם מלמעלה, בסו״ה ונפשו עליו תאבל, אשר נפש המת מתאבלת ממעל להקבר, כמ״ש בע״ח. והאותיות, שהם רשימו דאור הנקודות, הם הכלים והמלכים שנשברו ומתו, כלומר שנפרדו מאור האצילות, שה״ס אור החכמה שנק' חיה, ונפלו לבי״ע. ולהיותם רשימו דאור הנקודות, שה״ס או״ח, כנ"ל ע״כ יש עמהם רפ״ח ניצוצין, כי האו״ח נק' ניצוצין, והם ירדו עם המתים לבי״ע, כדי להחיותם. ומספר רפ״ח יתבאר במקומו בע״ה. ובסוד התפ"ב, דהיינו מ״ה הפנימי שיצא מפנימיות ולחוץ, שנק' מ״ה החדש, חזרו והותתקנו, כמ״ש. וזה המ״ה החדש המתקן את הב"ן, נקרא מ״ה הכולל, שגם הוא נחלק על עסמ״ב, ואכמ״ל, ודי בזה.