תוכן

ט) ועתה כשחזר אור החכמה לעקודים נמשכו ועלו כל בחי' הרשימות דנקודות שנפלו למטה מטבור כנ"ל, דנדחו מקודם מן הרשימו דטעמים לסבת ההפכיות שביניהם, שזה רשימו דכתר וזה רשימו דחכמה, כנ״ל באריכות באות ה' אמנם עכשיו כשנמשך אור החכמה בכלי הכתר, נעשה גם השתוות לבחי' רשימו דנקודות, ועלו למעלה מטבור אל רשימו דכתר וקבלו משם אור החכמה, ושוב הותתקנו לאצילות.
אמנם בעליות כח״ב זו״נ דנקודות למעלה מטבור נתרבו שם האורות, והיינו משום ניצוצין דאור חוזר היורד מכתר, שהמה נשארו בטבור גופיה כמ"ש בענף ז' ע"ש בפנים מאירות שהוא בחי' מלכות דעקודים שנשארה בלי אור, כי אור דהתפשטות ב' שהוא אור החכמה אינו מגיעה לה, שהיא בחי' מלכות ובחי' ד' עש״ה. וע״כ בעליית כח״ב זו״נ דאותיות נכלל עמהם בחי' הטבור ומלכות הנ״ל האמיתית, וע״כ נעשים שם לבחי' מיין נוקבין, כלומר שנתעוררה שם בחי' ד' דעביות במסך, כמו בחי' המלכות דפה דראש שהיא שורש אח״פ דראש, ונמצא האור ישר היורד עליה מן המאציל לזווג דאו״ח, הוא בקומת כתר שנקרא ע״ב דגולגלתא, שנמצא בזה שהמלכות שבה להיות כתר, ויצאו ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח בערך גולגלתא ועינים ואח״פ דראש א״ק. וכ"ז הוא משום עליית ניצוצין דאו״ח היורד מהכתר עם המלכות דעקודים שנק' טבור, שה״ס מלכות דמלכות ובחי' ד' גופיה, והבן היטב.
ובזה יובנו דברי הרב בשער נקודים פ״ב, שאומר שעליית האורות מטבור ולמטה דא״ק בצמצום ב', עלו לבחי' מיין נוקבין לע״ב דגולגלתא ולשרשי אח״פ. כי קבלת העביות דבחי' ד' היא בערך הפה דא״ק שהוא שורש אח״פ דראש כנודע. והקומה מיוחסת עד ע״ב דגולגלתא שה״ס כתר דע״ב דא״ק כנ״ל. והנה זווג זה נעשה בא״ק הפנימי ומשם נתפשט לע״ב החיצון, עד שנמשך מפה ולמטה לעולם העקודים, כמ״ש במקומו.
וע״כ נעשו בעקודים ב' בחי' באור החכמה, כי כח״ב זו״נ דניצוצין שעלו למעלה מטבור נחלקו לשנים, בהיות שחו״ב וזו״נ דניצוצין שעלו מלמטה מטבור דא״ק המה לא עלו לבחי' מ״ן, אלא התתקנו עם עלייתן למעלה מטבור לבד, כי מצאו שם אור החכמה דהתפ״ב, אשר נתחברו אליה לבחי' אצילות ודי להם. והוא נקרא בחי' ישסו״ת ונקרא ג״כ אור הישן שעלה מנה״י דא״ק למעלה מטבור דא״ק, כנ״ל. אמנם ניצוצין דכתר שעלו עם בחי' כלי מלכות, לא היה די להם עלייתם למעלה מטבור לתיקונם, להיותם מבחי' ד' שאינה מתתקנת אלא באור הכתר, וע״כ עלו למ״נ ונתחדש עליהם אור ע״ב דגולגלתא כנ״ל, והמה נק' בחי' או״א עילאין שהותתקנו עם כלי מלכות דטבור כנ״ל.
וע״כ נחלקת קומת הגוף מפה עד הטבור לשנים, שעד החזה מיוחס לאו״א עילאין ומחזה עד הטבור מיוחס לישסו״ת והיינו בהבחן האור שבהם, כי האור דאו״א עילאין הוא בקומת כתר וע״כ נבחנים לעליונים, ואור של ישסו״ת הוא בקומת אור החכמה, וע״כ נבחנים לתחתונים. אמנם בבחי' המסך והכלי שבהם נמצאים הפוכים, כי מסך וכלי המלכות דאו״א עילאין הוא בחי' הטבור, כלומר מסך דעביות דבחי' ד' שהיא בחי' עור וכותל סתום שאינה ראויה לקבלה, אמנם מסך דישסו״ת הוא בחי' ג', שהיא בחי' המסך דהתפשטות הב' כנ״ל, והבן זה היטב. ונודע שאו״א עילאין ה״ס בחי' א' וחכמה וישסו״ת ה״ס בחי' ב' ובינה.
וזה דבר הפרסא, כי כלי הטבור ובחי' ד' שאו״א עי' התתקנו בהם, נמצאים למעלה מן כל פרצוף ישסו״ת, ונודע שבחי' ד' ה״ס מסך ועור המסיים על אור העליון שלא יעבור ממנה ולמטה, ונמצא בזה שישסו״ת יצאו ונחלקו לגמרי מן פרצוף או״א עילאין, מסבת הפרסא המבדלת ביניהם, והבן היטב.
וע״כ נקרא זה בחי' צמצום ב' שנוסף על בחי' צמצום הא'. כי צמצום הא' היה בנקודה אמצעית ממש, כלומר בבחי' הד' בדיוק כמ"ש בענף א'. ונמצא שבבחי' ב' וג' לא שלט הצמצום כלל וכלל. משא״כ עכשיו בצמצום ב', שיצאה הבינה שה״ס ישסו״ת, למטה מבחי' ד' שהיא הפרסא, וא״כ שלט בה הצמצום גם על בחי' ב' וג', ובזה יצא הס״ג הכללי דא״ק הפנימי לחוץ, כמ"ש עוד לקמן שנעשה בה או״פ ואו״מ.