תוכן

ד) ועי' בדברי הרב ז״ל בתחילת שער העקודים וז״ל בקיצור לשון: אשר ה' פנימים וה' מקיפין דבחי' אוזן וחוטם יצאו משני נקבים, דמנקב ימין יוצאים ה' מקיפין ומנקב שמאל יוצאים ה' פנימים הן באוזן והן בחוטם, שהנקבים נבדלים ורחוקים זה מזה. אמנם ה״פ וה' מקיפין דאור הפה יצאו מנקב אחד שהוא הפה ונתחברו תוך הפה יחד, וע״כ בצאתם מחוץ לפה קשורים יחד, הם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומההכאות שבהם אתייליד הויות בחי' כלים, ולכן נק' פה, שבגי' ס״ג וכ״ב אתוון, כי האותיות הם הכלים עכ״ל.
פירוש דכבר נתבאר סוד אח״פ שהם ג' בחי' בג״ד, שנק' בינה ז״א נוקבא דפרצוף החכמה שיצא מן הכתר שהוא א״ק הפנימי. כי ה״פ דפרצוף החכמה, הם גולגלתא עינים ואח״פ, כנ״ל. והנה בכל או״א מה' פרצופין אלו נבחן בו ה״פ פרטיים, הן בבחי' אור פנימי והן בבחי' או״מ. והנה נתבאר בענפים הקודמים שב' כלים נבחנים בה״פ, שהם בחי' ב' ובחי' ד' שהם בינה וזו״נ, והבינה נקראת חלון ונקב, להיות אור העב שלה ראוי ג״כ לקבלה מאור העצמות, משום דעליה לא היה הצמצום הא'. משא״כ בחי' הד' שה״ס מלכות נקראת מסך וכותל, והיינו משום דעליה עובר כח צמצום הא' שלא תקבל עם בחי' ד' זו, וע״כ נקראת מסך שאין בה חלון ונקב לקבלה. אמנם בה נוהג זווג דהכאה, שנעשית מעיין לבחי' ע״ס דאו״ח הנובעים על ידה ע״ש. וע״כ בחי' ב' נעשית כלי לאור פנימי ובחי' ד' נעשית כלי לאו״מ.
והענין דבכלי הכתר נמצאים ה' פנימיים בכל מילואם ואין שם להם בחי' או״מ, אלא לבחי' ד' לבד. וגם הוא לא בבחי' עצמותה דהמלכות שהוא מעצמות ז״א, אלא בבחי' העביות הנוספת בה ע״י התגברותה אחר תוספת שפע, שהעביות הנוספת נקראת בחי' ד', אמנם עיקר בנינה הוא חלק מז״א שנבחנת בזה לבחי' ג', ואשר ע״כ סוד בחי' ד' שהוא המסך שבה שנעשה כתר לע״ס דאו״ח זהו סוד ה' מקיפין דכתר, בשביל שעדיין לא עלה שם תיכף כל האו״ח הראוי עוד לצאת הימנו בעולמות, אלא מה ששייך לפרצוף א״ק לבד והבן.ועי' בענף ד'.
וע״כ גם בחכמה שיצאה לחוץ מהכתר נוהג בה ד' בחי' דאור ישר מא״ס, שמתחילה התפשט או״י על בחי' ד' דהמסך, והתפשטות א' זו נקראת ג״כ כלי הכתר, אלא אינו בחי' כתר ממש כמו א״ק הפנימי, אלא בערך כתר דחכמה, שזה יתבאר עוד לקמן. וזה ההתפשטות דגולגלתא ואור עינים ואח״פ שהם כח"ב זו״נ דחכמה, כשנתפשטו על בחי' הד' יצאו כל או״א בה״פ בקומת כתר דחכמה, ונבחנים באורות פנימים ובאורות מקיפין, אשר הפנימיים נחשבים עה״ס דאו״י בהתלבשות עליהם האו״ח, והמקיפין כוללים כל בחי' האו״ח שעתיד עוד להופיע מהמסך ויתלבש על עה״ס דאור הישר. ולהם ב' כלים, דכלי דאו״י הוא בחי' ב' שנק' נקב וחלון משום שהיא ראויה לקבל העצמות, וכלי דאו״ח הוא המסך ובחי' הד'.
והנה נתבארו ב' הנקבים דאוזן וחוטם הימיניים שהם בחי' הד', שבה נאחזים ה' מקיפין. והשמאליים דאוזן וחוטם הם בחי' הב', שבה מלובשים ה' פנימיים כח״ב זו״נ.
ובזה תבין ג״כ אשר ה״פ דאוזן וחוטם רחוקים מה״מ דאוזן וחוטם. כלומר, שאינם תלויים כלל זה בזה, כי אפי' אחר שנעלמו ה״מ וכל האו״ח שבהם, אינו נוגע כלל לה' פנימיים שבאוזן וחוטם, להיותם בחי' אור הבינה שאינה נגרעת מסבת העלם או״מ, וע״כ הנקבים נבדלים ורחוקים זה מזה, ואפי' בחוטם יהיה בו האו״פ בבחי' ג' והאו״מ בבחי' ד', והבן.
אמנם הפה שהוא בחי' מלכות דפרצוף החכמה שהוא עצמות בחי' הד' וגופה, לא יוכל להיות שם ב' נקבים, דהיינו בחי' ב' לבדה ובחי' ד' לבדה, משום דהוא בחי' הד' לבד כנ״ל. וע״כ ה' פנימיים וה' מקיפין מקושרים בכלי אחד, והיינו כיון דעצמות בחי' הד' הוא חלק מבחי' ג', וזהו הכלי הפנימי שלה לה' פנימים. ובחי' העביות הנוספת בזה, הוא כלי חיצון שלה לאו״מ. אמנם הם יחד בנין אחד, שנק' כלי מלכות, משא״כ בז״א הם נבדלים זמ״ז כי כלי פנימי הוא בחי' עצמו, דהיינו בחי' ג' שאינו מחובר עם בחי' ד', וכלי חיצון הוא מה שמגיע לו מבחי' הד' שמקבל האו״ח על ידיה. ובאוזן מרוחקים יותר, כי כלי פנימי הוא בחי' ב' דגופה, וכלי חיצון הוא בחי' הד' המקבלת או״ח מהמלכות כנ״ל, וע״כ ה' פנימיים דאור הבינה ואור הז״א דאור ישר נשארים כולם אפי' אחר העלמת האו״ח כולו.
ונתבאר דהעלמת או״ח אינו נוגע אלא לאור העינים שהוא אור החכמה, וגם לבחי' מלכות דחכמה שהוא הפה, מסבה שהיא בעצמה היא בחי' הד'. ונמצא ה״פ וה״מ קשורים יחד בתוך הפה, כלומר בא״ק הפנימי, וע״כ בצאתם מחוץ לפה קשורים יחד, הם מכים זב״ז ומבטשים זב״ז.