תוכן

ג) והתגין שהוא בחי' הרשימו הנשאר מכללות אור הטעמים אחר הסתלקותו נקרא מ״ה, והוא נתבאר בזוהר בסו״ה, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (הקדמת הזהר אות ז') ע״ש בהמשך. והענין, משום דאינו מסתלק בסיבת העלם האו״ח, והיא בחי' ב' דהיינו אור הבינה. ומובן זה ע״פ המבואר לעיל בענף ד', אשר בהתפשטות אור ישר מא״ס ב״ה על ד' הבחי' נמצאים החכמה והבינה אחור באחור, שבהיות הבינה שמה פניה לינק אור שלה שהוא אור דחסדים מן המאציל, אז אינה מקבלת ואינה יונקת מאור החכמה. ונק' זה אשר פניה אל הכתר ואחוריה אל החכמה, וכיון שהבינה אינה מקבלת אור החכמה, מכ״ש שאין להם לז״א ומלכות כלל מאור החכמה, וע״כ נחשב שבכללות הנאצל אין אור החכמה מתפשט בו. וכמו״ש הרב בענף זה, אשר אור העינים אין עצמותו מתפשט למטה, אלא בחי' הסתכלות וראיה לבד, והיינו משום הבינה שמחזקת פניה לינק מהכתר כנ״ל. אמנם בפגיעה במסך דמלכות שיוצאות ע״ס דאו״ח, אז נובע אל הבינה אור דחסדים בשפע מאור חוזר זה דמלכות ואינה צריכה עוד לינק אור דחסדים מהכתר, וע״כ משיבה פניה לינק אור החכמה מספי' החכמה עש״ה. ובזה תבין אשר בעת התעלמות דאור חוזר, נמצא ג״כ שאור החכמה נפסק מן הנאצל, להיות ספי' הבינה שוב מחזרת פניה אל הכתר לינק אור דחסדים, ושוב נמצאת עם החכמה אחור באחור.
המתבאר מהנ״ל שלא לבד האור חוזר נעלם מסבת הזדככות המסך אלא האור ישר ג״כ נעלם עמו, והיינו בחי' כתר וחכמה דאור ישר שאינם משפיעים בבינה מסבת הפיכת פניה לאור דחסדים. ובזה מובן ג״כ מה שנשאר מן האור ישר אחר הסתלקות הטעמים הנ״ל הנק' רשימו, שהוא אור הבינה, וז״א ומלכות הכלולים בבינה כנודע. וע״כ נקרא הרשימו דטעמים בשם בינה, משום דרק היא נשארת אחר הסתלקות הטעמים. והנה נתבאר ענין התגין שהוא בחי' רשימו דטעמים שנקראים בינה, מפני שהוא ממש בחי' בינה שאינה מסתלקת בסיבת העלם האו״ח, וזכור זה.
והאותיות שה״ס רשימו הנשאר מאור הנקודות נקראים הויה דב״ן ונקראים זו״נ. וצריך שתדע שעיקר עה״ס נמצאים רק בכתר, דהיינו בא״ק הפנימי, והספירות שלמטה מכלי כתר שהם חו״ב ז״א ונוק', אינם אלא רק הארות היוצאות מן הכתר ולחוץ, כמו״ש בעה״ח שער מ"ב שער כללות אבי״ע פ"ב ע״ש. וע״כ מתחילה יצא למטה מן הכתר פרצוף החכמה, והיינו כלי הראש שהם גולגלתא ואח״פ, דכל ה״פ אלו הם פרצוף החכמה שיצא מהכתר ולחוץ, ע"ד שבארנו לעיל על סדר טנת"א. אמנם הבינה עוד לא יצאה לחוץ מן הכתר, משום דכל ענין היציאה לחוץ ממעלת הכתר היא בסבת הזדככות המסך, כנ״ל. וכבר נתבאר שענין העלם האו״ח והזדככות המסך אינו גורע כלום מאור הבינה, אלא לבחי' אור העצמות דכתר וחכמה לבד, ונמצא דמעלת הבינה לא נתקטנה עוד, וע״כ נבחנת שעודה נשארת בא״ק הפנימי ולא יצאה עוד לחוץ, וע״כ צריך לבאר איך נגרע כלי הבינה ויצא לחוץ מא״ק הפנימי.