תוכן

ב) ואחר שנתבאר ענין ע״ב הכולל, נבאר ג' הבחי' של עשר ספירות הנבחנים בג' שמות: ס״ג מ״ה וב״ן. והנה בכל אחד ואחד מד' בחי' עסמ״ב שבע״ס, צריך להבין היטב ענין כולל וענין פרטיות, שיש ד' שמות ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן הנקראים כוללים, אשר כוללים אלו נבחנים כל או״א שמתחלקים ג״כ לעסמ״ב. כי יש בע״ב ד' בחי' ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. וכן יש בס״ג, ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן.וכן במ״ה, וכן בב״ן.
והנה הבחנות הנ״ל דקים מאוד לפני המעיינים מפני שהשמות קרובים זה לזה, אמנם ההבחנות ביניהם רחוקות בתכלית מזו לזו, וע״כ אבארם בענף זה היטב הדק, ותזכור לכל המקומות.
וז״ל הרב ז״ל בע״ח שער ה' שער טנת״א פ"א.דע כי אין מציאות ציור קומת אדם וכו' שלא יהיה בו כללות ד' בחי' אשר כוללים כל האצילות וכל העולמות, ואלו הם ע״ב ס״ג מ״ה וב"ן וכו'. וע״ב, הוא טעמים. וס״ג, נקודות. ומ״ה, תגין. וב"ן, אותיות וכו'. וכל אחד מהם כלול מכולם, שיש בטעמים עצמם טנת״א, וכן בנקודות לבד יש טנת״א וכו' ע״ש. ועי' בענף הששי כאן.
ויש להבין ענין התכללות כל אחד על טנת״א, וגם ענין שינוי השמות דעסמ״ב וטנת״א. ומאחר שהם ענין אחד א"כ למה נקראים פעמים עסמ״ב ופעמים טנת״א. וכל זה הם מעיקרי החכמה שצריכים לדקדק בהם מאד.
ועי' בדברינו בפמ״ס בענף ג' אות ב' ששם ביארנו ענין יציאת עה״ס מחוץ לכלי הכתר הנ״ל שהוא א״ק, וביארנו שם שהוא מסבת הזדככות המסך, כי אחר שהמלכות שבה להיות כתר בפרצוף א״ק הפנימי, נמצא המסך מזדכך דרגא אחר דרגא עד ששב לזיכוך הגמור שאז מסתלק האו״ח כולו, כי כל עוד שיש בו בחי' מה מן העביות ואפי' בחי' א' דעביות נמצא עדיין מעלה או״ח, להיות שאור הישר מא״ס אין מסתלק מן הנאצלים אפי' רגע, וע״כ נמצא או״י מזדווג עם המסך אפי' בדרגות זיכוכו, אלא הולך ומתמעט, שבבחי' ג' נערך האו״ח לקומת חכמה, ובבחי' ב' לקומת בינה, ובבחי״א לקומת ז״א, ובהזדככו לגמרי כמו הכתר דאו״י אז נשאר בבחי' נפש בלי רוח, כי אין האו״י מכה עליו עוד להיות שנשאב מכל העביות שלו והבן היטב.
ויש בהתפשטות והסתלקות הנ״ל ד' הבחנות הנקראים טנת״א. כי כללות ההתפשטות של הנאצל בקומת כתר בטרם שהמסך מתחיל להזדכך נקרא טעמים. וכללות האו״ח מרגע שמתחיל המסך להזדכך עד שנעלם נקרא נקודות. ונודע שברוחניות אין בחי' העדר בהשתנות הצורה לצורה אחרת אלא בחי' תוספת צורה, אשר הצורה הקודמת נשארת בפנימיות והצורה החדשה נחשבת לחיצוניות המתגלה לפני התחתונים. וע״כ מתחילה אנו מבחינים בחי' טעמים ונקודות שהם בחי' צורות האורות כנ״ל, אמנם אחר שנסתלקו ב' בחי' אורות אלו נשאר ג״כ רשימו מכל אחד, אשר רשימו דאור הטעמים נק' תגין ורשימו דאור הנקודות נקרא אותיות.
ועתה נבאר למה משתוים לד' הויות ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן ולד' הבחי' כתר חכמה בינה וזו״נ, והנה הטעמים נק' בחשבון הויה דע״ב, כי המלכות נק' חשבון כנודע לעיל ענף ב' בסופו. וחשבון ע״ב רומז על מסך דבחי' ד' המזדווג שם באור הישר. ונקרא ג״כ כלי דכתר, להיות קומת כל ה' פרצופין שלו כמעלת הכתר בלי שום חילוק מכלי לכלי כנ״ל.
והנקודות שהיא בחי' או״ח ההולך ומתמעט נק' ס"ג, מלשון כולו סג יחדיו, או נסוגו אחור. והיינו משום שהאו״ח מתחיל להתמעט ולסוג לאחוריו עד שנעלם לגמרי, וע״כ נרמז בחשבון הויה במילוא ס״ג, ונקרא גם כן חכמה מפני שהיציאה הראשונה מן הכתר נקראת תמיד חכמה. וזה יתבאר עוד שכל בחי' היציאה לא היתה אלא לע״ס דחבמה, שהם נקראים א״ק החיצון או כללות ההארות היוצאות מא״ק ולחוץ.