תוכן

יג) והנה זה הוא שינוי אחד, שיש בעולם העקודים, מה שאין כן בעולם האצילות, כי בעולם העקודים היו אבא ואימא יותר שלימים במציאותם, ובשלימות בחינותם יותר מזו"נ, שאינם כל כך שלימים בבחי' עצמם, כמו שאכתוב במקומו בע"ה. אבל בעולם הנקודים, זעיר ונוקביה נתקנו יותר מאבא ואימא, ונשלמו יותר מבחינת יותר מהם, והוא, כי זעיר ונוקביה היו פנים בפנים, ואבא ואימא היו אחור באחור. כי הנה נודע טפת הזיווג של הזכר, היא נמשכת מן המוחין שלו, שהן מן החכמה שבו משם ולמטה, והם בחי' החיה הנזכרת, שהיא נשמה לנשמה. והנה קודם שחזרו שום אור אפילו אור הכתר העליון לעלות במאציל, כבר היה לזעיר ונוקביה צורכו אל הזיווג, שיוכלו להזדווג, כי הוא כבר היה לו בחינת חיה הנזכר, שהוא החכמה שבו. וגם המלכות, כבר היה לה עוד יתרון אחר, שהיתה בה בחינת יחידה, וע"י זה היו יכולין מאז להיות פנים בפנים. אף על פי שיש יתרון למלכות מן הזעיר אנפין, אין בו חשש. ולא עוד, אלא קודם שזעיר ונוקביה עלו במאציל, כבר היה זעיר ונוקביה שלמים בכל בחינותיהם כראוי להם, ומצטרכים להם, שהם שני בחי' פנימיים, וב' מקיפים דחיה ויחידה. ומכל שכן שהיה בהם בחינות הצריכות להם והמצטרכים להם לכשיוכלו לחזור פנים בפנים, שהם מבחי' חיה ולמטה כנזכר.