תוכן

שלד) כמ"ש בזוהר בפרשת בלק, וז"ל, ת"ח, כל אינון מלאכים דלעילא, לא קיימין ולא יכלו למיקם, בר בנהורא עלאה, דנהיר לון, וקיים לון. ואי אפסיק מנייהו ההוא נהורא דלעילא, לא יכלי למיקם כו'. ולפיכך לא מתפרשן לעלמין, כי הם צריכים לתת מחיה ומזון לעליונים לעולם ועד, ולהיות מלאכים חדשים לבקרים. האמנם זווג ת"ת ומלכות להיות נשמות לתחתונים, וזה לפרקים ולעתים מזומנים. ובזה הרוחנו, שאין פירוש דלא מתפרשן לעלמין בשעת שלום לבד, כמו שפירש מורנו נר"ו. כי זה דוחק. ועוד שבפירוש נראה מדברי הרשב"י ז"ל, באדרת האזינו כנ"ל, שגם בעת הגלות לא מתפרשן, וז"ל, בספרא דרב המנונא סבא אמר, דשלמה מלכא תיקונא קדמאה כו', אבל האי אימא לא אפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין כו', אלא לעולם ועד אין זווג זה חסר, אפילו רגע, כי הוא חיי המלאכים העליונים, ואין להם חיות כי אם על ידי זווג זה.