תוכן

שכג) שם שורה י"ז, וז"ל, אתנהירו תלת רישין עלאין, תרין רישין וחד דכליל לון, ובמזלא תליין ואתכלילן ביה כו'. ענין זה יובן, במ"ש לקמן דף רצ"א ע"א, בענין כי אל דעות ה'. וביאור הענין הוא: כי שני דעות הם, הא' היא הדעת שבא"א, שהוא למעלה מאבא ואימא. והשנית, הוא הדעת אשר למטה מאבא ואימא. וכבר הודעתיך בביאור הקדמת אדרת האזינו, כי אבא ואימא נעשו מן הבינה הראשונה, השורשית והמקורית מעשר ספירות השרשיות, ובא"א לא יש בו רק ספירת הכתר והחכמה, שהם: גלגלתא, ומוחא סתימאה די ביה. ונמצא, כי בין אותה החכמה לזו הבינה, צריך שיהיה ביניהם בחינת הדעת. והנה הוא, מזל הי"ג דדיקנא דא"א, וזמ"ש כאן, שהם תלת רישין, באופן זה: תרין רישין, שהם אבא ואימא, וחד דכליל לון, הוא זה המזל הי"ג דדיקנא, הנקרא דעת, והוא עליהן, וגבוה מהם. וזמ"ש, ובמזלא תליין ואתכלילן ביה, כי להיותו גבוה ועליון מהם, לכן הם נכללים בו. וזהו הטעם, שנמצא בספרי המקובלים, שקוראים אל הדיקנא בינה, והבן זה. והוא, לפי שאבא ואימא הם סוד הבינה השרשית כנזכר, והנה היא נכללת במזלא כנזכר. ובביאור הקדמת אדרת האזינו נתבאר לשון זה היטב, וע"ש ושם תראה גם כן איך אבא ואימא התחלתם הוא מן הגרון דא"א, עד טיבורא דלבא דא"א, והאי מזלא דדיקנא מתפשט ונמשך וחופה ומכסה עליהם, ואורכו גם כן הוא בשיעור ארכה ממש.