תוכן

רעו) ומ"ש בזוהר שם, כי יו"ד זו בדכורא איהו, ולא בנוקבא כו'. מפורש עם הנ"ל, כי אלו החמשה גבורות דדעת שבה, באו אליה בהיותם מלובשים בתוך היסוד דז"א, והיסוד ההוא הוא צורת יו"ד, והוא דכורא. וכל חדוה דנוקבא בהאי יסוד הוא, ואין להפרידו ממנה, כנזכר שם בזוהר, והרי נתבאר היטיב, ענין הקשר הזה, איך איננו בחינת מוח הדעת ברישא דנוקבא. ולכן איננו גם כן בבחינת פרשה חמשית בתפלה של יד, אבל הוא בבחינת קשר, וגם שהוא בבחינת עור, ולא בבחינת פרשה בכתיבה. לפי שאינו בבחינת פרשה, אלא מה שהוא מוח גמור בראש, אבל המוח הזה כיון שהוא למטה בגופא, איננו מכלל מוח. ולכן גם כן הוא בחינת עור בלבד. ולכן גם כן הוא למטה נפרד מהתפלה של יד עצמו. אבל להורות כי גם הוא בחינת מוח, אלא שירד למטה, לכן אצטריך דלא יעדי האי יוד מגו תפלה, ויתחברו יחד תמיד כנ"ל.