תוכן

רע) ועכ"ז, עדין קצת קושיא במקומה עומדת, שהרי הם שתי הארות, וכאן הם ג' הארות. והטעם הוא, לפי שבהיות המוחין למעלה ברישא דז"א, הם סתומין ומלובשין בנה"י דאימא כנודע. ולכן אין כח בקוצא דשערי דאריך, להכות שם, ולהוציא משם הארות יתירות. אבל במקום שמכה קוצא דשערי דז"א, שהוא למטה בתפארת שבו כנ"ל, ששם מתגלים החסדים דאימא בגילוי גדול, כי כבר נפסק ונסתיים היסוד שלה, שהיתה מלבישתם בחזה דז"א. ואותם החסדים המגולים אשר שם, הם מאירים אל הצדדים, בנצח והוד דאבא, ובנצח והוד דאימא, המתפשטים בקו ימין ושמאל דז"א. ולא עוד, אלא שגם באותם הקוים, יש התפשטות ממש, של חסד דאימא כנודע. ונוסף ע"ז, כי היסוד דאבא המתפשט תוך התפארת דז"א, הנה הוא מגולה. ואין היסוד דאימא מכסה עליו, כי נפסק בחזה הנזכר, ואור היסוד דאבא הוא גדול במאד מאד, והוא מאיר גם כן בנצח והוד דאבא ואימא שבשני הקוים כנזכר. ונמצא, כי כמעט יותר הארות יש כאן למטה, ממה שיש למעלה ברישא דז"א, לסיבות הנז', שהם בגילוי גמור. ולכן היה כח בקוצא דשערי דז"א, להאיר שם, להוציא הארה שלישית יתירה, על מה שהוציא קוצא דאריך ברישא דז"א.