תוכן

רנג) עוד צריך טעם אחר, אל מ"ש באדרת האזינו, שאין בה רק נהירו דתרי מוחי בלבד. והענין הוא, במה שנתבאר למעלה, בענין התפלה של ראש, כי הדעת דז"א הוא כלול מתרין עטרין, שהם: חסדים, וגבורות, שנמשכו מן המוח הדעת דאו"א, שנתפשט בגופא דילהון, ובו' קצוות שלהם, ואינן מן הדעת שבראש עצמו דאו"א. משא"כ בתרי מוחין דחכמה ובינה, שנמשכו מן המוח עצמו דאבא ואימא. ולפי זה היה מן הראוי, שבז"א יהיה הדעת שלו למטה בגופיה ולא בראשו, ושם ביארנו טעם הדבר, שהוא, כי הכתר שבו, הוא התפארת עצמו דאימא בבחינת כלי ואור שבתוכו, ולהיות הכתר שלו גדול בתכלית לפי שהוא מאימא היה בו כח להמשך ולהעלות את הדעת בראשו דז"א, תחות תרין מוחין דחכמה ובינה שבו. אבל בנוק' דז"א, שהכתר שלה איננו רק מתפארת דז"א, אין בו כל כך כח, לעלות את הדעת שבה למעלה בראשה, ואין בראשה רק תרין מוחין בלבד כנ"ל. אבל הדעת שלה, שהם חמש הגבורות דעיטרא דגבורה, ירדו למטה בגופא דילה, כפי השרש אשר משם חוצבו כנ"ל, והם באמצע בין שני הכתפים שלה, באמצע ממש, בין זרוע חסד לזרוע הגבורה. וכדרך שביארנו לך בענין חטאו של אדם הראשון, שהוריד גם את הדעת דז"א בין תרין כתפין דיליה, כדוגמא נוקבא בשליש הראשון של הת"ת שבה. והרי נתבאר, כי שלשה מוחין יש לנקבה, כנמצא בספר הזוהר, אבל החכמה והבינה שבה, הם לבדם בראשה, והדעת הוא למטה בגופא כנזכר.